תקציר ידע - היישוב היהודי בזמן מלחמת העולם הראשונה - ג'אמל פאחה

הקשיים והגזרות שהיישוב היהודי סבל מהם:

א.   הגזרות הכלכליות:

·       גזירת המיסים וההחרמות-  השלטון התורכי הטיל מיסים כבדים למימון הצבא וביצע לעיתים קרובות החרמות רכוש רבות. אך מבחינת היישוב היהודי התוצאה הייתה הרס המשק היהודי והישגיי הישוב היהודי בארץ - לא נותר מספיק מזון בקרב האוכלוסייה האזרחית.

·       על כל הצרות נוספה מכת הארבה ב- 1915. מכת הארבה לא פגעה באזורי הגליל ולכן הם נאלצו להפריש חלק גדול מן היבולים לטובת הצבא התורכי.

·       ניתוק הקשר עם אירופה - בשל המלחמה ניתק השלטון את הקשר מאירופה והתוצאה הייתה:

·    כספי החלוקה (תרומות) הפסיקו להגיע ורבים מהיישוב הישן גוועו ברעב, מוסדות שהתקיימו על כספי תרומה אלו כגון בתי ספר ובתי חולים נפגעו.

·    פגיעה בייצוא ובייבוא: הכלכלה של היישוב היהודי באותה התקופה התבססה על ייצוא התוצרת החקלאית והתעשייתית לאירופה והסתמכה על ייבוא חומרי גלם לייצור.

·       בעקבות המלחמה הופנו ספינות המסחר לטובת המאמץ המלחמתי וכל הייצוא והייבוא הופסק כמעט לחלוטין. בשל כך הייתה אבטלה קשה שהביאה למחסור ורעב של ממש בקרב היישוב היהודי.

ב.   גזירות בתחום האזרחי:

בספטמבר 1914 (עוד לפני הצטרפות העות'מאנים למלחמה), הכריזו העות'מאנים על ביטול הקאפיטולאציות (זכויות מיוחדות שקיבלו היהודים בעלי אזרחות אירופית באימפריה העות'מאנית). יהודים רבים מבני היישוב היו נתינים זרים ולכן הם מצאו עצמם באופן פתאומי ללא אזרחות וללא זכויות. עם ביטול הקאפיטולאציות הנתינים הזרים היו נתינים לשרירות ליבם של העות'מאנים.

לאחר כניסת תורכיה למלחמה, העות'מאנים איפשרו ליהודים בעלי הנתינות הזרה 2 אפשרויות:

 1. להתעתמן - להפוך לעות'מאני, לקבל אזרחות עות'מאנית ולהתגייס לצבא תוך לקיחת סיכון גדול. היהודים שהיו כבר אזרחים עות'מאנים ואלה שהתעת'מנו אולצו להתגייס לצבא העות'מאני שהיה ידוע לשמצה בתנאי השירות הגרועים שלו והסיכוי לחזור משירות בצבא העות'מאני היה קטן.

2. לעזוב את הארץ מרצונם או להיות מגורשים. העות'מאנים הוציאו פקודה להגלות את כל נתיני האויב מארץ ישראל. הם החלו לגרש כל יהודי שהיה אזרח של אחת מהמדינות שאינה שייכת למעצמות המרכז.

·       גזירת הגירוש : הגזירה הקשה ביותר שנחתה על הישוב היהודי היא גזירת הגירוש. רוב יהודי ארץ ישראל היו בעלי אזרחות רוסית ולכן עם פרוץ המלחמה הם נחשבו לאויבי תורכיה. תוצאות פקודת הגירוש היו הרסניות: בין 12,000 ל- 15,000 יהודים גורשו - רבים למושבות בארץ ישראל ואחרים לאלכסנדריה (מצרים) או לסוריה. בין אלה שהוגלו היו גם מנהיגי היישוב, לדוגמא: בן גוריון ויצחק בן צבי, שהיו מראשי פעילי ציון. הדבר החריף את חוסר האונים של האוכלוסייה היהודית שמצאה את עצמה כמעט ללא הנהגה. הגירוש ארך כ-18 חודשים עד לסוף המלחמה.

 - שואת הארמנים - מעל לכל הקשיים ריחפה על היישוב סכנת טבח. הפחד התבסס על הטבח שהתורכים ערכו בארמנים בשנת 1915 שאותו ארגן ג'אמל פאחה.

ג. גזירות בתחום הלאומי :

דיכוי לאומי - איסור גילויי לאומיות יהודית:

התנועה הציונית נחשדה בניסיון לפגוע באימפריה העות'מאנית, וג'מאל פאחה החל במסע דיכוי לאומי כנגד התנועה הציונית, שכלל:

·       דיכוי כל תעמולה ציונית.

·       דרישה להסרת השילוט העברי מחנויות בתל אביב ואיסור שימוש שמות עבריים ברחובות ת"א.

·       ביטול ארגון השומר ואיסור כל פעולה הגנתית יהודית בארץ ישראל כולל החזקת נשק.

עם סיום המלחמה, בשנת 1918, וכיבוש ארץ-ישראל על-ידי הבריטים, החלה תקופת המנדט הבריטי, והמגורשים ששרדו שבו לבתיהם. החל עידן חדש בא"י - השלטון הבריטי.

דרכי ההתמודדות של היישוב היהודי נוכח הקשיים

היישוב היהודי התמודד בדרכים שונות נוכח הקשיים בתקופת מלחמת העולם הראשונה על ידי הקמת מספר גופי סיוע:

1  "הועד להקלת המשבר" -  התארגנות התנדבותית, בראשות מאיר דיזנגוף (ראש ועד תל אביב) שלקחה על עצמה לנסות לסייע ככל האפשר, לבני הישוב היהודי בא"י שנקלעו למצוקה. הועד עסק בסיוע למובטלים, במתן הלוואות, ואף באספקת צרכים בסיסיים: רכישת חיטה ואפיית לחם. הועד מימן את פעולותיו באמצעות גיוס תרומות בארץ ובקהילות יהודיות בחו"ל. כסף שנתרם על ידי יהודים בארה"ב הועבר לועד במטבעות זהב.

2. "המשרד הארצישראלי" - בהנהגת ארתור רופין סייע בהתארגנות הפנימית של היישוב. 

3. "קופת חולים" -  שהגישה עזרה רפואית לישוב היהודי.

4. "משביר" - כמפעל לעזרה הדדית שעסק במכירת מזון ללא כוונות רווח.

5. "ועד ההגירה" -  אשר דאג לצרכי הפליטים שגורשו מתל אביב ולקליטתם באזור הצפון.

הפעולות הללו מומנו על ידי תרומות מיהדות העולם, בעיקר יהודי ארצות הברית והללו אף לחצו על ממשלותיהם שישפיעו על ממשלת טורקיה להקל את הלחץ מעל היישוב היהודי.