תקציר ידע - היישוב היהודי בזמן מלחמת העולם הראשונה - ג'אמל פאחה

תוכן ההצהרה, התגובות להצהרה וחשיבותה

תוכן ההצהרה:

"ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה יסוד בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל ותעשה כמיטב מאמציה להקל על הגשמת מטרה זו, בתנאי ברור שלא יעשה דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות או הדתיות של העדות הלא יהודיות הקיימות בארץ ישראל או בזכויותיהם ובמעמדם המדיני של היהודים בכל ארץ אחרת".

ההצהרה מחולקת ל-2 חלקים:

1. החלק הראשון של ההצהרה פותח בעמדתה של בריטניה ביחס להקמת בית מולדת לעם היהודי בא"י - "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה ייסוד בית לאומי לעם היהודי בא"י, והיא תפעל במיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו...".

 2. בחלק השני מפורטים 2 תנאים שקבעו הבריטים - "מתוך הנחה שלא ייעשה שום דבר שיש בו לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של העדות הלא יהודיות או בזכויותיהם ומעמדם של היהודים בכל ארץ אחרת". הבריטים רואים את תהליך הקמת בית המולדת ליהודים בעין יפה כל עוד הם לא פוגעים בזכויות של עדות ומיעוטים אחרים הנמצאים בא"י וגם לא במעמד היהודים בגולה. (כלומר שהזכויות של הערבים בארץ ישראל לא יפגעו ושיהודים המשתלבים והמתבוללים באירופה, שלא רוצים לעלות לא"י לא יסולקו בכוח בעקבות ההצהרה וזכויותיהם לא יפגעו).

נוסח ההצהרה והקשיים בניסוח

·  "רואה בעין יפה" - השימוש בביטוי זה מקטין את מידת המחויבות של בריטניה כלפי הסיוע לתנועה הציונית. היא לא מבטיחה ליהודים מדינה, אלא רואה בעין יפה את האפשרות לסייע לה בהקמת בית המולדת.

·  "בית לאומי" - הבריטים נזהרים בניסוח, לא מזכירים את המילה 'מדינה' ומשתמשים במושג המעורפל 'בית לאומי' וכך למעשה בריטניה לא מבטיחה מדינה ליהודים.

·  "בארץ ישראל" - הבריטים בכוונה לא הגדירו גבולות ברורים כדי שניתן יהיה לפרש את ההצהרה כאילו היא נוגעת רק לחלק קטן ומסויים מא"י ולא לא"י כולה.

·  "בתנאי שלא יעשה דבר..." - התנאי נועד למנוע פגיעה של ערביי א"י או של היהודי בתפוצות שאינם מעוניינים לעלות לא"י אולם כיצד יוכלו הבריטים להבטיח שתנאי זה יכובד? במיוחד ביהודי התפוצות במדינות שבהן אין לה שליטה.  

התגובות השונות לפרסום ההצהרה:

·  הציונים: ראו בפרסום ההצהרה הישג גדול לתנועה הציונית, שכן היא הביאה לידי ביטוי את ההכרה של העולם בזכותו של העם היהודי להקים לעצמו מסגרת מדינית. מדובר בשלב חשוב במימוש הציונות המדינית של הרצל (צ'ארטר) - הכרה של מעצמה בסדר גודל של בריטניה בזכות שלנו למדינה. ההצהרה גם הובילה לעידוד העלייה לארץ ישראל בשנות העשרים של המאה הקודמת. בן-גוריון ורבים אחרים, ראו בכך שלב חשוב בהתפתחות הציונות. 

·  היהודים המשתלבים והמתבוללים (הלא-ציוניים (: התנגדו לרעיון ההצהרה כיוון שחששו לפגיעה במעמדם כאזרחים במדינות השונות. כן חששו להתגברות האנטישמיות שעלולה להביא לסילוק יהודים ממדינותיהם וגירושם לארץ ישראל ולפגיעה בזכויותיהם.

·  הערבים: התנגדו התנגדות נחרצת להצהרת בלפור. ערביי ארץ-ישראל והתנועה הלאומית הערבית המתגבשת החלו לפעול לביטול ההצהרה ובארץ ישראל החלו "מאורעות תר"פ/תרפ"א" (1920/1921) - פעולות אלימות נגד היישוב היהודי.

חשיבותה/משמעותה של הצהרת בלפור:

1.  הציונות קיבלה בפעם הראשונה הגדרה רשמית בינלאומית וכך גם קיבלה ביטוי לזכותו של העם היהודי לשוב לא"י. ההכרה מצד בריטניה, המעצמה האירופאית החשובה ביותר, שבאותו זמן החלה בכיבוש א"י היה ההישג המדיני הגדול ביותר עד כה. חשוב לציין, כי צרוף מוצלח של נסיבות היסטוריות ואישיות הביא לפרסום ההצהרה.

2.  יש הרואים בהצהרה מעין צ'ארטר על הארץ, ע"פ תורתו של הרצל ודרכו המדינית  -  מאחר שההצהרה ניתנה על ידי מעצמה במעמדה של בריטניה, ראו הציונים בהצהרה לא רק הכרה בריטית בשאיפות הלאומיות של התנועה הציונית, אלא גם הכרה וצ'ארטר בינלאומי. בן השאר, תמכו בהצהרה שאר "מדינות ההסכמה" (כגון צרפת).

3.  מעמד ההסתדרות הציונית מתחזק - ההסתדרות הציונית הופכת לנציגה המוכרת של העם היהודי בעיני העולם והקשר בין היישוב היהודי ובין התנועה הציונית בחו"ל מתחזק.

4.  ההצהרה הפיחה תיקווה שניתן לתרגם את הכמיהה לציון למונחים מעשיים של עלייה והתיישבות.

העלייה השלישית שהחלה ב- 1919, התרחשה גם הודות לעידוד שקיבלו היהודים מהצהרת בלפור והם מיהרו לארץ בתקווה ובמטרה להקים מדינה יהודית תוך זמן קצר.