הפעולות שנקטו הנאצים נגד היהודים בגרמניה:

שנת 1933

חוק יום החרם - החוק קבע חרם כלכלי נגד יהודי גרמניה. החרם לווה בתעמולה בעיתונות, ברדיו ובמודעות ענק שהסיתו את ההמונים נגד היהודים בטענה שהם משתלטים על כלכלת גרמניה. חנויות יהודים סומנו במגן דוד וחיילי הס"א הוצבו בפתחים של חנויות ועסקים יהודים כדי למנוע כניסת גרמנים לתוכם. בפועל חוק זה התקיים רק יום אחד בשל תגובות קשות בעולם והטלת חרם נגדי. 

חוק להחזרת הפקידות על כנה - החוק קבע שכל העובדים במשרות ממשלתיות שאינם בעלי דם ארי יפוטרו. בעקבות החוק פוטרו אלפי יהודים ממשרות ממשלתיות, אלפים רבים פוטרו מארגונים  מקצועיים אחרים כגון: רופאים, שופטים, מורים אמנים, עיתונאים ועוד. יהודים רבים התפטרו בשל יחס משפיל ומבזה מצד מעסיקיהם. בנוסף, הנאצים הגבילו את כמות הסטודנטים שהורשו ללמוד באוניברסיטאות. 

תגובת היהודים - בשנת 1933 עזבו עשרות אלפי יהודים את גרמניה מכיוון שהמצב הלך והחמיר. אחרים נשארו כי קיוו שהמצב ישתנה ולא האמינו שגרמניה שלהם בוגדת בהם. בנוסף, מדיניות הנאצים הייתה בלתי עקבית והטעתה רבים שהעדיפו להאמין שהכל זמני. לדוגמא: בתי עסק יהודים גדולים ורווחים לא נפגעו עד שנת 1937, כי הכניסו כסף רב למדינה ולכן הנאצים לא פגעו בהם. החקיקה והאכיפה לא הייתה כוללת ואחידה בכל רחבי גרמניה. בנוסף, יהודים רבים לא יכלו לעזוב בשל גילם, מצבם המשפחתי, בריאותם ומצב כלכלי. 

שנת 1934

לא היו גזרות אנטישמיות. 

שנת 1935

בשנה זו נחקקו חוקי נירנברג (שנקראו על שם העיר בה נחקקו).

"חוקי נירנברג" נקבעו שני חוקי גזע שהרחיקו את היהודים מהמדינה ומהחברה הגרמנית ונחקק חוק שקבע כי, דגל צלב הקרס של המפלגה הנאצית יהיה דגלה הרשמי של גרמניה.

חוק אזרחות הרייך - החוק קובע ש "אזרח הרייך הוא רק אותו נתין המדינה בעל דם גרמני או בעל דם קרוב לו, המוכיח על ידי התנהגותו שהוא נכון לשרת בנאמנות את העם הגרמני והרייך" ובנוסף, "אזרח הרייך הוא בלבד בעל הזכויות הפוליטיות המלאות בהתאם לחוקים".

חוק להגנת הדם והכבוד הגרמני - החוק קובע ש "תנאי הדם הגרמני הוא תנאי מוקדם להמשך קיומו של העם הגרמני. נישואים בין יהודים ובין נתיני המדינה בעלי דם גרמני או בעלי דם קרוב לו - אסורים... נישואים שנערכו בניגוד לחוק בטלים... יחסים מחוץ לנישואים בין יהודים לנתיני המדינה בעלי דם גרמני או בעלי דם קרוב לו - אסורים... יהודים אינם רשאים להעסיק במשק ביתם נתינות המדינה בעלות דם גרמני שהן מתחת לגיל 45... אסור יהודי להניף את דגל הרייך... לעומת זאת מותר להם להציג את הצבעים היהודים".

תקנות לחוק

"יהודי אינו יכול להיות אזרח הרייך ואין לו זכות הצבעה...יהודי הוא כל מי שמוצאו משלושה סבים יהודים לפחות, שהם יהודים מלאים לפי גזעם". לאחר חקיקת החוקים היהודים הפכו לנבדלים, משוללי זכויות והגנה משפטית, וקיומם בגרמניה הפך ללא בטוח.

שנת 1936 

שנת רגועה יחסית מבחינת היחס ליהודים. הסיבה - אולימפיאדת ברלין ורצונו של היטלר להראות לעולם שגרמניה אינה מדינה גזענית (תקשורת מכל העולם הגיע לסקר את האולימפיאדה). 

שנים 1937-38

נחתו גזרות זו אחר זו: בפועל התקיימה האצת האריצזיה, ביטול מעמד הקהילות, שליחת 2000 יהודים לדכאו ללא סיבה, שליחת 17,000 יהודים יוצאי פולין מחוץ לגרמניה חסרי כל (גירוש זבונשטיין). 

כאשר השיא בשנים אלו – אירועי  "ליל הבדולח" וכן האירועים שקרו מיד אחרי ליל הבדולח.

אירועי ליל הבדולח (9/11/1938), נעשו תחת מסווה של פעולה ספונטנית של המון משולהב. למעשה האירועים נעשו ביוזמה ובתכנון של השלטונות ובוצעו על ידי משטרת הביטחון ה-אס.אס. בלילה זה נשרפו מאות בתי כנסת, נהרסו אלפי חנויות ובתים של יהודים. ההמון הרס בברוטליות עסקים של יהודים, בזז את החנויות והיכה את היהודים באכזריות. האירוע נקרא כך בגלל כמות העצומה של הזכוכיות שנופצו באותו הלילה. 

לאחר מכן היהודים חויבו לתקן את כל ההרס ולשלם את דמי הביטוח בסך מיליארד מארק. שר הכלכלה נתן הוראה לסיים את האריצזיה להוציא את היהודים לחלוטין מהכלכלה. 

לאחר מכן נקבעו צווים שהוציאו את היהודים לחלוטין מהחברה הגרמנית כמו: איסור נסיעה ברכבות, איסור להתרחץ בבריכה, סילוק כל הילדים מבתי הספר ועוד. 

צפו בסרטון - סיפורו אגי לויזון, כיצד סיפורו של אגי לויזון מתקשר לסוגיית היחס של הנאצים כלפי יהודי גרמניה ?

אדם ללא מולדת- סיפורו של אגי לויזון 

אנשלוס - סיפוח אוסטריה בידי גרמניה:

אוסטריה סופחה לגרמניה בשנת 1938 ומיד החלה מדיניות אכזרית שפגעה ביהודי אוסטריה. הנאצים החליטו על גירוש כפוי של היהודים מאוסטריה. מוקמת לשכת ההגירה המרכזית בראשות אדולף אייכמן, כדי לארגן את ההגירה הכפויה. אייכמן שיחרר את המנהיגים היהודים מהכלא כדי שיעזרו לו לארגן את גירוש היהודים, דרש מהיהודים העשירים לממן את הגירתם של היהודים העניים  וכפה באיומים על הקהילות היהודיות לעזוב את אוסטריה. כתוצאה מכך 45,000 יהודים עזבו את אוסטריה תוך 7 חודשים.