תקציר ידע- טוטאליטריות ושואה

היודנראט

דרך הניהול של הגטאות ודרכי הפיקוח עליהם

היודנראט הוא מועצת היהודים שהוקמה בארצות הכיבוש בימי השלטון הנאצי ובהוראת הנאצים. ההוראה שחייבה הקמת יודנראט נכללה ב – 'אגרת הבזק' של היידריך. הוראה זו נכונה לגבי קהילות היהודים במזרח אירופה אולם במערב אירופה (דוגמת בלגיה והולנד) שבהן לא היו גטאות הוקמו מועצות יודנראט ארציות.

דרכי המינוי של היודנראט:

דרכי המינוי של חברי היודנראט לא הייתה אחידה ובחלק מהמקומות היהודים הם שבחרו את נציגיהם, אך ההרכב דרש אישור מהשלטון הנאצי. במקומות אחרים, הגרמנים הם שקבעו באופן שרירותי את הרכב היודנראטים. בכל מקרה, לאחר שאושר הרכב היודנראט לא הייתה אפשרות נסיגה חופשית מהתפקיד. קשה לשרטט פרופיל אחיד לראשי היודנראטים. בחלק מהגטאות עמדו בראש היודנראטים מנהיגים ופעילים מוכרים לציבור ואילו באחרים מונו ראשי היודנראט ע"י הנאצים.

מטרות הגרמנים בהקמת היודנראט:

1. ציות היהודים: היהודים יצייתו ביתר קלות להנהגה יהודית. למסגרת פנימית יהודית ההתנגדות תהיה מועטה, לעומת ההתנגדות לגורם חיצוני כמו גרמנים.

2. חסכון בכוח אדם גרמני: היודנראט היווה נציגות יהודית מוכרת ומוסמכת האחראית לביצוע ההוראות ומבטיחה ביצוע יעיל של המדיניות הנאצית, תוך חסכון במשאבים ובכוח אדם גרמני.  

3. הטעיית היהודים: היהודים הרגישו שיש להם נציגות מוכרת ואוטונומיה. לכאורה, החיים ממשיכים בשגרתם וכך לא יחשדו, כי נשקפת להם סכנה.

4. הפניית זעם היהודים בגטאות כלפי היודנראט במקום כלפי הגרמנים והגברת המתחים בין היהודים בגטו.

5. צמצום החיכוך עם היהודים: בהתאם לאידיאולוגיה הנאצית היה צורך בהפרדה מוחלטת בין הגזע הטהור לגזע הנחות.

התפקידים שהוטלו על  היודנראט: 

1. ארגון וניהול יומיומי - בדומה לתפקידי עירייה : 

• העברת יהודים מהעיירות לנקודות הריכוז.
• עריכת רשימות על פי מין, גיל, מקצוע וקריטריונים מוכתבים נוספים.
• דאגה למקום מגורים של היהודים בגטו.
• תשלום קנסות שהוטלו על ידי הגרמנים.
• החרמת סחורות ורכוש יהודי על פי דרישות הנאצים, בהתאם למדיניות האריזציה ולתוכניות הכלכליות.
• ביצוע סימון מזהה של היהודים - טלאי צהוב או סרט עם מגן דוד על הזרוע.
• גביית מסים לצורך פעולותיו של היודנראט.

2. ניצול וקישור עם הגרמנים: כגוף מקשר נאלצו היודנראט לעמוד הן מול דרישות הגרמנים והן מול דרישות היהודים, שברוב המקרים היו מנוגדות זה לזה. ללא אפשרות פשרה או גישור. 

3. גיוס כוח עבודה: הגרמנים דרשו מהיודנראט מכסות פועלים (כוח עבודה) לצורכי עבודות כפייה במחנות העבודה. היהודים נשלחו למחנות עבודה בליווי כוח משטרתי גרמני. יהודים שהיה ברשותם כסף יכלו לשלם "כופר" ליודנראט ולא להיכלל ברשימת כוח העבודה. היודנראטים תמכו בעובדי הכפייה ובמשפחותיהם.

4. חלוקת מזון: היודנראט היה הגוף היהודי המוכר היחיד ולכן גם היחידי שיכול היה לרכוש מזון. כדי להילחם במדיניות ההרעבה דאג היודנראט לחלוקת המזון באופן שווה ביחס למספר הנפשות על פי כרטיסי מזון. היודנראט פתח מטבחים ציבוריים לעניים, בהם חולקו מנות מזון דלות לעניים וילדים. בנוסף, עודד גידול ירקות ליד הבתים, בגנים ציבוריים.

5. הברחות מזון: אספקת המזון לגטו נעשתה גם באמצעות הברחה שארגנו אנשים פרטיים ולפעמים גם חברי היודנראט עצמם. בפעולות ההברחה סייעו, תמורת שוחד רב, פולנים ולעיתים גם גרמנים. מטעני המזון הוברחו דרך פרצות בחומות הגטו, דרך תעלות שנחפרו מתחת לחומות, תעלות ביוב ואפילו דרך שער הגטו. ההברחות אפשרו למעשה לגטו בקושי להחזיק מעמד ולמרות הפעולות הללו, לא הצליחו למנוע מוות ברעב של המוני יהודים. 

6. פיקוח על המסחר: היודנראט היו אחראים למסחר בגטו, והיו כפופים להגבלות הקשות שהטילו הגרמנים על מגוון הסחורות וכמותן. הם חלשו על חנויות המזון הרשמיות ועל מפעלים לייצור מזון, חנויות הטקסטיל והסנדלריות, ונדרשו לחסל את תופעת המסחר הבלתי חוקי בסחורות מוברחות.

7.פיקוח ושיטור: הגרמנים הטילו על היודנראט את הפיקוח על הסדר בגטאות. היודנראט הקימו כוח משטרתי יהודי שהיה כפוף להם - המשטרה היהודית. בשלביה הראשונים תפקידי המשטרה היהודית היו: הכוונת הסדר והתנועה בגטו, שמירה על הניקיון, לחימה בפשע ומניעת התקהלויות, איסוף האנשים לעבודות כפייה, אכיפת החיטוי, להעניש את אלה שלא צייתו להוראות ולעזור במניעת הברחות לגטו ועוד. ברוב הגטאות הוסמכה המשטרה גם לשפוט ולהוציא גזרי דין.

בשלב הראשון לא קיבלו השוטרים משכורת - הם התנדבו לשרת תחת פיקוח היודנראטים בתקווה לקבל הקלות: כמו פטור מעבודות כפיה ומנות מזון מוגדלות, דבר שהביא לשחיתות. רבים מהמצטרפים למשטרה היו אנשים שנויים במחלוקת מבחינה מוסרית.        

בגטאות רבים נהגו השוטרים באכזריות כלפי תושבי הגטו ורבים ראו במעשי המשטרה היהודית שותפות עם הנאצים ואילו בגטאות אחרים היו גילויי התאפקות ונכונות לסייע והיו גם שוטרים שערקו מתפקידם, כי סרבו להמשיך ולסייע בגירוש היהודים למחנות ההשמדה. 

           

תפקידים שהיודנראט לקחו על עצמם: 

ככל שנמשך הכיבוש הגרמני, כך גברו הצרכים השוטפים של הציבור היהודי ולכן נוסף על ביצוע התפקידים שהטילו הגרמנים בהדרגה, לקחו על עצמם חברי היודנראט גם תפקידים נוספים. כך פעלו היודנראט כמנהיגים הדואגים לצרכיה ולקיומה של הקהילה היהודית. כפל התפקיד יצר מצב מורכב, מצד אחד הם שאבו את סמכותם והיו כפופים לגרמנים ומצד שני הם שימשו מנהיגים מובילים של הציבור היהודי.

דוגמאות לפעילות היודנראט:

1. עבודה יצרנית: כמה מהמועצות היהודיות ניסו להתמודד עם המצוקה באמצעות מציאת תעסוקה ומקורות מחייה להמונים. בתמורה קיבל היודנראט כספים ומזון, וחילק אותם בין תושבי הגטו ובנוסף תיגמל את העובדים באמצעות הגדלת מנות מזון במקומות עבודתם. בתעשיית הגטאות הועסקו עשרות אלפי יהודים לצורכי הגטו ובעבור כלכלת המלחמה הגרמנית. היודנראט סברו, כי תרומה למאמץ המלחמתי הגרמני, תביא להמשך קיומו של הגטו ולהצלת העובדים. 

2. טיפול בנושאי בריאות: התנאים הקשים, הרעב, הצפיפות והקור, הפילו חללים רבים. משפחות שלמות הידרדרו אט אט לקראת מותן. ההנהגה הציבורית ניסתה להתמודד עם המגפות ונגעי התחלואה באמצעות הקמת שירותי בריאות, מעבדות, יחידות חיטוי, מרפאות לילדים, לאימהות הרות, בתי מרקחת, טיפול שיניים ועוד.                                                                       

3. פעולות סעד: היודנראט עסק גם בפעולות סעד בקרב תושבי הגטו. הוקמו מטבחים ציבוריים שסיפקו אלפי ארוחות ביום לנזקקים והיודנראט דאג ליתומים ולילדים שהוריהם גורשו למחנות עבודה.

4. חינוך ותרבות: היודנראט ארגן מערכת חינוך שפעלה בדרך כלל במחתרת במקומות בהם נאסרה קיומה של מערכת לימוד. הם פתחו מערכת חינוך מהגן ועד מוסדות להשכלה גבוהה. במקומות בהם התירו השלטונות את מערכת הלימוד, אפשרו  גם מערכת חינוך מסועפת. היודנראט גם תמך ועודד פעולות של סופרים אמנים ותרבות - תיאטראות, הרצאות, ספריות, תזמורות, תערוכות, ספריות, שירה, ציור ופיסול. פעולות אלו קמו בתוך מציאות של רעב ומחלות, אלימות ושכול, על ידי אנשים שניסו להתגבר על מצבם הנורא בכוח היצירה.

5. ארגון ואיסוף היהודים לגירושים: עם תחילת ה"פתרון הסופי": ב-1942 היה ממונה היודנראט על הכנת הטרנספורטים - המשלוחים למחנות ההשמדה. היה זה התפקיד הבעייתי והכאוב ביותר שהוטל על היודנראט - ההחלטה מי ימות ראשון. הם נאלצו לאסוף אנשים מהבתים, החצרות ומקומות המחבוא ולרכזם בנקודות איסוף, לעיתים תוך שימוש בכוחות המשטרה היהודית.