תקציר ידע- טוטאליטריות ושואה

דילמות ודרכי התמודדות של היודנראטים בגטאות במזרח אירופה בזמן ביצוע 'הפתרון הסופי"

כאשר החלו האקציות כחלק מביצוע הפיתרון הסופי נאלצו חברי היודנראט להתמודד עם דילמות קשות. הדילמות המרכזיות היו:

האם לפתח גטו יצרני?

הייתה זו דילמה מרכזית מבחינת היודנראטים שהנהיגו את הגטו וניהלו את החיים בו. מצד אחד, גטו יצרני יאריך ימים מכיוון הוא ישרת את האינטרסים של הנאצים. כך יהיה ליהודים העובדים סיכוי לשרוד עד שתסתיים המלחמה. מהצד השני, גטו ייצרני משרת את מכונת המלחמה הנאצית ומקשה בעקיפין על בעלות הברית לנצח במלחמה. מעבר לכך העבודה הקשה מתישה  את היהודים הרעבים, החולים והחלשים.

 כיצד להתייחס למחתרות בגטו?

חברי המחתרות היו צעירים שהתנגדו לנאצים ובכך סיכנו את  חייהם של כל תושבי הגטו. הנאצים הגיבו לפעולות המחתרות בעונשים קולקטיביים קשים. חברי היודנראט לא ידעו כיצד עליהם לנהוג ביחס למחתרות - לתמוך במורדים, להתעלם מהם או אולי  אפילו להסגירם לנאצים. 

האם לומר את האמת לתושבי הגטו?

חברי היודנראט ידעו שהמשלוחים הם אל המוות, אך האם  כדאי לספר זאת לתושבי הגטו הרבים? איזו תועלת תהיה לזה ? אנשי הגטו עלולים להתנגד ואז העונש  יהיה כבד, ולא יהיה לאף אחד סיכוי להינצל. 

 את מי לשלוח אל הרכבות?

חברי היודנראט ידעו שהרכבות מסיעות את היהודים אל מחנות ההשמדה. היה עליהם לבחור את מי לשלוח אל המוות ! את הילדים והזקנים? את החולים? לשלוח משפחות או יחידים? מה אמורה להיות המדיניות שעל פיה יפעלו? כמה ימותו או  כמה ניתן להציל? הייתה זו הדילמה הקשה ביותר שלהם. 

דוגמא מגטו אחד : ראש היודנראט בגטו וילנה, יעקב גנס 

יעקב גנס היה דמות שנויה במחלוקת. הוא היה נשוי לאישה ליטאית. שיתף פעולה עם הנאצים ועשה כל מה שביקשו ממנו. הוא האמין שכך יוכל להציל כמה שיותר יהודים. לטענתו, כל זמן שיהודי הגטו יעבדו וייצרו לטובת  מכונת המלחמה הגרמנית - רבים מהם יישארו בחיים. הוא העדיף שהיודנראט והמשטרה היהודית יבצעו את 'העבודה השחורה' של איסוף היהודים לגירושים ולאקציות (במקום הנאצים) ובחר לשלוח להשמדה את  הזקנים והחולים.

לגנס היו לא מעט מתנגדים בתוך הגטו, בעיקר במחתרת היהודית. הם ראו בו בוגד שכרת ברית עם השטן (הנאצים) ואפילו האשימו אותו בכך שחיפש הטבות לעצמו ולמקורביו. הדברים לא היו מבוססים שכן בשנת 1944 ,כאשר חוסל גטו וילנה, הוצא גם גנס להורג ביחד עם כל השאר וזאת למרות שיכול היה להינצל.

  לסיכום:

דרכי ההתמודדות של חברי היודנראט עם הקשיים והדילמות שניצבו בפניהם היום קשים על גבול הבלתי אפשריים. היו חברי יודנראט שניצלו את קשריהם עם המפקדים הנאצים בשטח והצליחו לדחות את ביצוע  האקציות. הם גם פעלו במטרה לצמצם את מספר היהודים שנשלחו בכל אקציה. במקרים מסוימים הם העדיפו להזהיר את יהודי הגטו מפני מה שמחכה להם ובכך לאפשר להם לבחור את גורלם בעצמם. במקרים אחרים בחרו חברי היודנראט שלא לשתף את אנשי הגטו בידיעות השונות וזאת כדי למנוע  פאניקה ואי-סדר. היו חברי יודנראט שלא השלימו עם חלקם בתהליך ההשמדה ולכן ויתרו על תפקידם והתפטרו - חלקם נרצחו בידי הנאצים. היו כאלה שהתאבדו - למשל אדם צ'רניאקוב, ראש היודנראט  בגטו ורשה. היו ראשי יודנראט, כמו יעקב גנס מווילנה וחיים רומקובסקי מלודג' שבחרו לשתף  פעולה באופן מלא עם הנאצים, ופעלו בנחישות במטרה לקיים גטו ייצרני. אחרים בחרו לשתף פעולה עם המחתרות בגטו. היו אפילו כאלה אשר דרשו מאנשי המחתרת בגטו שיסגירו את עצמם לנאצים.