תקציר ידע - סוגיות נבחרות בתולדות המדינה

מאפייני העלייה: עליית הצלה, עלייה מבוקרת ועלייה חשאית.

ניתן להבחין בשלושה סוגים של עלייה לארץ בשנים הללו:

1. עליית הצלה: "חיסול גלויות" - העלאת יהודים ממדינות האסלאם שנשקפה להם סכנה קיומית ומדינת ישראל עשתה ככל שביכולתה להוציאם משם. בחירת השם משקפת את המצוקה שבה היו נתונים היהודים בארצות האסלאם.

לדפוס ארגון זה שני מאפיינים מרכזיים:

ביטחוני - מדיני: הערכה שבתוך זמן קצר יורע עוד יותר מצב היהודים בארצם, ועל כן חייבים להעלותם ומהירות: דפוס הפעולה שהתחייב היה לפעול במהירות.

2. עלייה מבוקרת: (עלייה סלקטיבית) ממדינות שבהן מצבם היחסי של יהודים היה סביר ואין סכנה שמאיימת על חייהם. ההחלטה על המיון נעשתה תוך קביעת סדרי העדיפות בהתחשב במצב הכלכלי - בטחוני של היהודים באותה מדינה, גודלה של הקהילה, ולעיתים אפילו ממצב הבריאות של היהודים החיים בה.

מדיניות זו זכתה לביקורת בטענה לפגיעה בזכויות האדם וכי היא סותרת את הכתוב במגילת העצמאות.

המועמדים לעלייה נבחרו מבין אלה שעמדו בתנאים הבאים: גיל, מס' הנפשות במשפחה וכשירות בריאותית. כלומר שהמדינה העדיפה לעלות ארצה את הכשירים בעיניה לעבודה כדי שלא יהפכו לנטל כלכלי. בנוסף, נעשו מאמצים להעניק טיפול בריאותי ביהודים שנזקקו לכך וריפויים טרם עלייתם לישראל. התהליך היה ארוך ומייגע, למשל יהודי מרוקו שהועברו למחנות טיפול בצרפת (בעיר מרסיי) והמתינו שם זמן רב לפני עלייתם לארץ. חשוב להדגיש שהמיון התקיים בפרט בקרב יהודי תוניסיה ומרוקו.

3. עלייה חשאית:

עלייה חשאית נקראת כך משום שהתבצעה באופן חשאי, שאינו גלוי. בתקופות שונות, חל איסור העלאת העולים ממדינות שונות (מרוקו ,תימן ,לוב, עיראק, ארצות מזרח אירופה), על כן התבצעה העלייה באופן חשאי. באמצע שנות ה-50 בעקבות המאבק הלאומי בקולוניאליזם עלו ממרוקו כ- 70 אלף יהודים באופן חשאי והעלייה אורגנה על ידי 'המוסד'. בעקבות 'מבצע קדש' ב-1956 הועלו האופן חשאי ממצרים 13 אלף יהודים. במהלך שנות ה-50 עלו יהודים מהמדינות הקומוניסטיות בראשן פולין ורומניה. קדם לכך משא ומתן ממושך עם אותן מדינות שמהן נאסרה העלייה.

במחצית הראשונה של שנות ה-60 הגיעו למעלה מ-200 אלף עולים רובם מצפון אפריקה אסיה ורומניה.