תקציר ידע

תפיסת כור ההיתוך (מיזוג גלויות) כמעצבת את תהליך הקליטה והגורמים לה

הגדרת המושג "תפיסת כור ההיתוך"

תפיסה ששמה לה למטרה לעצב חברה חדשה בארץ– חברה שתרבותה מבוססת על מורשת היישוב הוותיק: ציונות, חלוציות, אהבת הארץ, שלילת הגולה וערכים השאובים מהתרבות המערבית המודרנית. במסגרת תפיסה זו נדרשו העולים לאמץ את ערכי החברה הקולטת בדרך להפיכתם לעם מאוחד. הדמות האידיאלית שאליה חינכו הייתה דמות "היהודי החדש". ביטויה המובהק היה "הצבר" – יהודי יליד הארץ, המושרש בנופיה, חקלאי או פועל, חלוץ המיישב אזורים חדשים על פי צורכי המדינה ולוחם המוכן להגן עליה. מדיניות כור ההיתוך ומיזוג הגלויות נעזרה בעיקר במערכת החינוך ובצבא כדי להשיג יעדיה.

השיקולים שהובילו (או: הגורמים) לעיצוב תפיסה זו

• צורכי המדינה: המדינה הצעירה שקלטה עולים מכל רחבי העולם, בעלי שפות ותרבויות כה שונות, הייתה זקוקה לתרבת עברית מאחדת. הצרכים הדחופים של המדינה היו בתחום הביטחון, בפיתוח החקלאות והתעשייה, וביישוב אזורי הגבול הריקים.

• שלילת הגלות: הממסד וגורמי הכוח העיקריים במדינה נוהלו על ידי ילידי הארץ או עולים ותיקים בעלי תרבות מערבית, שהאידיאולוגיה שלהם העמידה במרכז את צורכי הלאום, את אידיאל החלוציות ואת שלילת הגלות. על פי אידיאולוגיה זו, על העולים לשכוח את עברם ואת זהותם היהודית הגלותית, שנתפסה כמנוונת ופגומה, ולהפוך לישראלים גאים.

פעולות בתהליך הקליטה של העולים המבטאות את תפיסת כור ההיתוך

1. פעילות במסגרת צה"ל: צה"ל ראה עצמו כצבא העם, השואף לכלול את כל בני מחזור הגיוס מכל שכבות האוכלוסייה. הצבא נתפס ככרטיס כניסה לחברה הישראלית, מקום שבו צעירים מכל ארצות המוצא הופכים לוחמים נאמנים לארצם ומאמצים מנהגים ושפה אחידים. צה"ל השקיע כוח אדם וזמן רב בהקניית השפה והתרבות העברית לחיילים. מורות חיילות שימשו חלק ממערכת החינוך שפעלה בתוך הצבא ואף מחוצה לו-ביישובי העולים.

2.עברות שמות: עברות שמות החל כבר בתקופת היישוב, ונשא לעיתים מטען סמלי רב, כ-"שלילת הגלות". גם רבים ממנהיגי היישוב עברתו את שמם; כך דוד גְרִין עברת את שמו לדוד בן-גוריון (על שם יוסף בן-גוריון, מראשי היישוב היהודי בימי המרד הגדול ברומאים), לוי שְׁקוֹלְניק היה ללוי אֶשְכּוֹל, משה שֶרְתוֹק למשה שָרֵת, ועוד רבים. כאשר הגיעו ארצה עולי שנות ה-50, רווח המנהג לעברת את שמם. פעמים רבות ניתן לעולים שם עברי על ידי הגורמים שטיפלו בקליטתם, כהליך בירוקרטי.

3. אימוץ לבוש, התנהגות, מבטא ותרבות "עבריים": העולים נדרשו להתנסות בעבודה חקלאית, ללמוד שירים וריקודי עם המקובלים בתרבות הישראלית, ולזנוח את השפה והתרבות שהביאו מהגולה.

הישגי תפיסת "כור ההיתוך"

1. בין ההישגים יש לציין את ההצלחה העצומה בלימוד השפה העברית. רוב העולים רכשו את ידיעת השפה וגם האנלפאבתיות כמעט חוסלה. אף שמספר העולים, כזכור, עלה פי שניים על מספר הקולטים, הפכו התרבות והשפה העברית למכנה משותף של כלל האוכלוסייה.

2. בתקופה זו גובשו סמלי תרבות ומנהגים משותפים, שהיו גורם מאחד ומקשר בין היהודים בני כל ארצות המוצא. נוצרו חגים לאומיים, כמו יום הזיכרון  או יום העצמאות, המשמשים גורם הזדהות למרבית האוכלוסייה. גם מנהגים אחרים, כגון שירה בציבור, ריקודי עם , "קומזיץ" או טיול, הפכו למאפייני התרבות הישראלית, שהייתה אז ייחודית ואחידה למדי.

3. צה"ל– צבא העם – הפך למוקד הזדהות  משותף, סמל לאחווה ולאחדות, ורבים מהעולים מצאו בו מסלול קידום/התפתחות. רבים מהעולים רכשו בצבא כלים – חברתיים, מקצועיים, תרבותיים ואחרים –שסייעו להשתלבותם  בחברה הישראלית ולהתקדמותם.

מחירים/קשיים הנובעים מתפיסת "כור ההיתוך"

1. העולים נאלצו לוותר על היבטים שונים של זהותם, מה שהקשה על תהליך הקליטה של העולים מכל הגלויות. עולים מאירופה, שחלק גדול מהם כבר היה מעורה בתנועה הציונית טרם עלייתו, היו מוכנים לשלם מחיר זה ואף אימצו החלפת זהות זאת במהלך שהותם בארץ. לעומת זאת, למרבית העולים מארצות המזרח התהליך היה קשה יותר. רבים מהם ספגו את תרבות ארצות המוצא, ולא הבינו מדוע כדי להיות ישראלים עליהם להחליף זהות, ולוותר על מסורות ועל אורח חיים שלהם הורגלו.

2. מערכת החינוך הישראלית התנהלה כמובן בעברית וכך שללה את השימוש בלשון ארצות המוצא. על העולים האשכנזים הופעל לחץ לשנות שמות יידיש (שהזכירו את הגולה) לשמות עבריים, והעולים המזרחיים נתבעו לשנות את שמותיהם משמות ערביים (שהזכירו שמות של אויבי המדינה) לשמות עבריים צבריים.

3. נוצר מתח בין-עדתי בין יוצאי ארצות אירופה הוותיקים לבין העולים יוצאי ארצות המזרח. בין העולים מארצות המזרח היו שהרגישו כי חייהם מנוהלים על ידי אנשי הממסד, האשכנזי ברובו, וכי הוא קובע את גורלם: איפה יגורו ובאילו תנאים, במה יעסקו לפרנסתם, והיכן ילמדו ילדיהם. הפער בין ישראל הראשונה- הוותיקה, האשכנזית והמבוססת לבין ישראל השנייה- שבה התרכזו רבים מעולי ארצות האסלאם, שחשו קיפוח ואפליה- הלך וגבר בהתמדה. תחושות תסכול  אלה הביאו לפרוץ אירועי ואדי סאליב. 

תרומתה של העלייה למדינת ישראל

1. בתחום הדמוגרפי: שינוי המצב הדמוגרפי במדינה, קרוב למיליון עולים הגיעו בעשור הראשון. האוכלוסייה היהודית בארץ מנתה עד הקמת המדינה כ-650 אלף יהודים בלבד. בשלוש השנים הראשונות הוכפלה האוכלוסייה היהודית בישראל ומספר העולים היה גדול ממספר הקולטים.

2. בתחום ההתיישבותי: שינוי פריסת ההתיישבות בארץ לא רק באזור החוף אלא גם באזור ההר והנגב, הוקמו עיירות פיתוח, חיזוק ההתיישבות החקלאית, הקמת יישובי שרשרת הביטחון, התיישבות באזורי הספר המרוחקים ליד הגבולות. ההתיישבות ביססה  את גבולות המדינה, אפשרה  צורות חיים שונות והבטיחה  מקורות פרנסה וייצור מזון לאוכלוסייה ההולכת וגדלה.

3. בתחום הכלכלי: גברה ההשקעה במשק – בחקלאות ובתעשייה– דבר שסייע ליצירת מקומות עבודה חדשים, הגדלת כוח העבודה, שילוב עולים בכל ענפי הייצור והשירותים והרחבת מעגל המשק.