תקציר: המדינה החשמונאית

4. מדיניות החוץ של החשמונאים

כאמור, החשמונאים תמרנו את דרכם בין הכוחות השונים באזור, כאשר הם מנצלים את השינויים והתהפוכות המדיניות כדי לחזק את שלטונם ואת ממלכתם, בעיקר תוך ניצול ירידת בית סלווקוס והמלחמות הפנימיות בתוכו.

היחסים עם רומא – החל מתחילת דרכם קיימו החשמונאים קשרים הדוקים עם רומא. רומא אמנם הייתה עדיין רחוקה, אך השפעתה החלה להוות גורם חשוב במזרח. הברית עם רומא הייתה גורם קבוע במדיניות החוץ של החשמונאים כמעט ברוב ימי שלטונם. הברית חודשה מספר פעמים בימי שמעון ובימי יוחנן הורקנוס. אולם בימי אלכסנדר ינאי חל מפנה לרעה ביחסים עם רומא. אלכסנדר לא חידש את הברית, ואף התקשר עם אויבים אחרים של רומא. יחסה של רומא לחשמונאים הפך לעויין, ובשנים הבאות נכבשה ארץ ישראל ע"י הרומאים ובוטל שלטון החשמונאים.

יחסי החשמונאים והנוכרים בארץ – החל מראשית ימי החשמונאים הם התנגשו עם הנכרים בארץ. בתחומי ארץ ישראל  חיה אוכלוסייה נכרית גדולה. רובה התגורר בערים ההלניסטיות. החשמונאים מתחילת דרכם ראו בהן אויב שיש להילחם בו ולצמצם את מעמדו. גם כלפי השומרונים, אשר אינם נחשבים כנכרים גילו החשמונאים יד קשה, ויוחנן הורקנוס אף החריב את מקדש השומרונים על הר גריזים.

מדיניות הגיורים – מדיניות דמוגרפית - כאמור החשמונאים הגדילו מאד את הרוב היהודי בארץ ישראל ע"י כיבושים וכן ע"י מדיניות של גיור. כך גוירו האדומים שישבו מדרום לירושלים וכן חלק מתושבי הגליל. וכך הפכו היהודים לרוב בארץ.