עלילות הראשית - ספר מנחה להערכה חלופית

מערכת: קמפוס אורט
קורס: תנ"ך אורט יד ליבוביץ - נעלה
ספר: עלילות הראשית - ספר מנחה להערכה חלופית
הודפס על-ידי: משתמש אורח
תאריך: שלישי, 15 יולי 2025, 9:24 AM

1. עלילות הראשית - הערכה חלופית 15%

לפניכם חוברת עבודה שתלווה אותנו בהערכה החלופית שלכם. 
בהצלחה! 

2. העולם נברא יש מיש או יש מאין?

ברוכים הבאים! 


היום נתחיל ללמוד ולהכיר את הסיפור הראשון שנכתב בתנ"ך, בראשית, ההתחלה של העולם כולו. 

איך נברא העולם? האם אלוהים השתמש בחומרים מיוחדים כדי לבנות את העולם?

כמה ימים לקח לאלוהים ליצור עולם שלם?

האם בעלי החיים נוצרו על ידי אלוהים או שהם כבר היו לפני? 

האם בן אדם נולד לבד או עם אישתו? כמה נשים היו לאדם? 


יש הרבה מאוד שאלות לשאול על הפרק הראשון בעולם. 



בראשית פרק א

א בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.  

ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם.  

ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר.  

ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.  

ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד. 
ו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם.  

ז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי-כֵן.  

ח וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי.  
ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה; וַיְהִי-כֵן. 

י וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. 

יא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן.  

יב וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.  

יג וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שְׁלִישִׁי. 

יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים. 

טו וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן.  

טז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים:  אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל, לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים.  

יז וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים, בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, לְהָאִיר, עַל-הָאָרֶץ.  

יח וְלִמְשֹׁל, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.  

יט וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי.  
כ וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים--יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה; וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ, עַל-פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם.  

כא וַיִּבְרָא אֱלֹהִים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים; וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.  

כב וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, לֵאמֹר:  פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף, יִרֶב בָּאָרֶץ. 

כג וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם חֲמִישִׁי. 
כד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ-אֶרֶץ, לְמִינָהּ; וַיְהִי-כֵן.  

כה וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל-רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.  

כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ.  

כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם.  

כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ.  

כט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע:  לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה. 

ל וּלְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶת-כָּל-יֶרֶק עֵשֶׂב, לְאָכְלָה; וַיְהִי-כֵן.  

לא וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי.


ביאור מילים:

בראשית - בהתחלה

ברא - יצר עשה

והארץ הייתה תוהו ובוהו - הארץ הייתה בלי סדר (בלאגן) 

על פני - מעל 

תהום - מים רבים ועמוקים שמכסים הכל  

יהיה אור - נדלק אור

וירא - ראה

כי טוב - שהוא טוב (האור)

ויבדל - הפריד

ויהי ערב ויהיה בוקר - היה ערב ואחר כך היה בוקר (ברגע שיש חושך בחוץ לפי התורה כבר נגמר יום והיום החדש מתחיל מאותו רגע). 

רקיע - שמיים

ויהי כן - כך היה 

יקוו - המים נאספים/מגיעים למקום אחד 

יבשה - שטח שאין עליו מים 

ולמקווה המים - מקום שאליו נאספים מים

תדשא - יגדל דשא 

דשא, עשב - צמחים שונים 

מזריע זרע - צמחים שמתרבים על ידי זרעים

עושה פרי - צומח פרי

למינו, למינהו - מהמין שלו, מהסוג שלו

אשר זרעו בו - יש בתוכו זרעים שמהם הוא יתרבה

מאורות - השמש הירח והכוכבים

אותות - סימנים בשמיים שדרכם אפשר לקבוע מתי מתחיל חודש חדש וכמה זמן נמשך כל חודש. 

המאורות הגדולים - שמש וירח

לממשלת היום: שליטה ביום

לממשלת הלילה: שליטה בלילה

ויתן - נתן, שם

למשול - לשלוט, שליטה

ישרצו - יתמלאו 

שרץ נפש - הרבה בעלי חיים

עוף - בעלי חיים שיש להם כנפיים, מקור ונוצות

התנינים הגדולים - בעליי חיים גדולים שגודלים במים.

נפש החיה הרומשת אשר שרצו המים : בעלי חיים שחיים במים

למינהם ולמינהו - כל מיני סוגים של בעלי חיים

פרו ורבו - תעשו הרבה ילדים וצאצאים

והעוף ירב - כל מי שהוא בעל כנף (ציפורים) יתרבו ויהיו הרבה מאוד

תוצא הארץ - הארץ תוציא 

בהמה - בעל חיים שחיי על האדמה

רמש - בעל חיים שזוחל על האדמה (למשל- נחש)

חייתו ארץ - חיות חופשיות/ חיות בר

בצלמנו כדמותנו - דומה לאלוהים

וירדו- ישלטו

בצלמו, בצלם אלוהים - דומה לאלוהים

וכבשה - להשתלט

לכם יהיה לאכלה - מותר לאכול מהם

כל ירק עשב לאכלה - כל מה שצומח יהיה לבעלי החיים למאכל 




2.1. לפני בריאת העולם: בראשית פרק א' (פס' 1-2)

לפני בריאת העולם.. 


א בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.  ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם.  


בריאת העולם! 

אלוהים מחליט שהוא רוצה לבנות עולם חדש, אך הוא נתקל בבעיה קשה, מה יש בעולם כרגע? 

יש תוהו ובוהו - מזה אומר? יש בלאגן גדול (беспорядок) 


האם אלוהים יכול לבנות עולם על בלאגן?


בנוסף בלאגן הגדול, ישנו גם החושך, החושך הוא על פני תהום, מה הוא החושך ומה הוא התהום? 

חושך- משהו שחור, שאי אפשר לראות דרכו כלום (тьма)
תהום - בור עמוק מאוד שלא רואים את הסוף שלו (бездна)


מה יש בעולם חוץ מחושך ובלאגן? 


את רוח אלוהים שמרחפת על התהום... איך יוצרים עולם ככה? איך מחליטים במה אנחנו מתחילים?



איך אתם הייתם מתחילים לברוא עולם? 

אם זה היה העולם שלכם איך הוא היה נראה? כתבו במחברת. 

2.2. "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" (פס' ג-ה)



ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר - אלוהים אומר לעולם ש"ידליק" את האור.

ד
 וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.  - אלוהים רואה את האור והוא שמח! ואומר "כי טוב". הוא מפריד בין האור ובין החושך

ה
 וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד." - אלוהים נותן שם לאור - יום, ולחושך- לילה ובכך הוא מסיים את הבריאה של היום הראשון. 

כדי שאלוהים יצליח לבנות את העולם חסר לו משהו, מה חסר לו? 

פס' ג מתחיל מהציווי של אלוהים לעולם - הוא מחליט שכדי שהוא יוכל להתחיל לסדר את הבלאגן שיש בעולם, הוא זקוק לאור, הוא אומר לעולם תן לי אור! והעולם עושה מה שאלוהים דורש ממנו באופן מיידי. 
אלוהים אוהב את התוצאה והוא אומר "כי טוב".

אלוהים מחליט לתת שם ותפקיד לחושך ולאור.
לחושך הוא נותן את השם לילה, ולאור הוא נותן את השם יום, וככה בעצם יהיה הבדל בין היום לבין הלילה. 

(בעולם הקדום שינוי שם לאדם גורם לזה שאתה בבעלותו владение)





2.3. "ויהי ערב ויהי בוקר, יום שני" (פס' ו-ח)


ו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם – אלוהים אומר לעולם לעשות הפרדה בין המים הקיימים בעולם, זאת אומר לחלק אותו חצי חצי.
בעצם המטרה של אלוהים ליצור רקיע(שמיים) למעלה ומים למטה.

ז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי-כֵן – אלוהים מבקש והעולם עושה את מה שאלוהים ביקש, העולם יוצר הפרדה בין המים למעלה והמים למטה.

ח וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי אלוהים נותן שם לרקיע (שזה בעצם המים שלמעלה) וקורא להם שמיים ובכך מסיים את היצירה שלו ביום השני

 

ביום השני אלוהים מפריד בין המים בעולם.

והוא מחלק את המים ואומר חלק מהם יהיו רקיע (שמיים) והחצי השני יהיו מים.

 

האם אלוהים שמח ממה שיצר ביום השני?


ג






2.4. "ויהי ערב ויהי בוקר יום שלישי" (פס' ט-יג)


ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה; וַיְהִי-כֵן - אלוהים אומר לעולם שהוא רוצה שכל המים יהיו מרוכזים (централизованный) במקום אחד כדי שהיבשה תצא החוצה

י וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב - אלוהים נותן שם ליבשה וקורא לה ארץ, גם למים הוא נותן שם וקורא להם ימים. אלוהים שמח ממה שנוצר ואומר "כי טוב" 

יא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן - אלוהים אומר לעלות לפזר זרעים וליצור עצים ודשא בעולם

יב וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב - האדמה מגדלת עצים, דשא ופירות כמו שאלוהים ביקש.

יג וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שְׁלִישִׁי

 

אלוהים לא סיים את כל המטלות שלו ביום השני, והוא מחליט שהוא משלים את מה שלא סיים ביום השלישי.

ביום השלישי אלוהים מתעורר עם הרבה אנרגיות ועושה הרבה עבודה, בהתחלה הוא מפריד בין המים ליבשה ואוסף את כל המים למקום אחד כדי שאפשר יהיה לראות את היבשה. 

אחר כך, הוא נותן שם לכל דבר שנוצר, לאדמה הוא קורא יבשה ולמים הוא קורא ימים.


אתם חושבים שסתם אלוהים יצר את היבשה? יש לו מטרה! 

הוא אומר לעולם שהוא רוצה שכל האדמה תהיה עם דשא ועצים ולא רק תם עצים, עצים שאפשר לאכול מהם.. האם זה רמז (Подсказка)

לאחר שאלוהים מסיים את היצירה של הדשא והעצים הוא שמח ואומר "כי טוב"


כמה פעמים "כי טוב" נאמר בפרק שלנו?




האם מישהו ממכם שמע על הפתגם "שלישי פעמיים כי טוב"?
אלוהים היה כל כך שמח ממה שהוא יצר ביום השלישי שהוא אמר פעמיים כי טוב. 






2.5. "ויהי ערב, ויהי בוקר יום רביעי" (פס' יד-יט)


יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים.  - אלוהים אומר לעולם ליצור מאורות (Светильники) בשמיים כדי שיהיה הבדל בין אור וחושך, כדי שנדע מתי מתחיל יום, מתי נגמר יום, מתי מתחיל שבוע חדש מתי נגמר, מתי מתחיל חודש חדש, מתי נגמר, מתי חוגגים חגים ומועדים (Сроки) חשובים.

טו וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן.  -המטרה של המאורות היא לעשות אור בעולם. 

טז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים:  אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל, לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים.  -אלוהים יוצר את שני המאורות הגדולים, השמש והירח. לכל אחד מהם יש תפקיד, השמש אחראית לעשות אור במשך היום, וירח והכוכבים אחרים לעשות אור בלילה.

יז וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים, בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, לְהָאִיר, עַל-הָאָרֶץ.  -אחרי שאלוהים יוצר את השמש הירח והכוכבים הוא שם אותם במקום שלהם ומסביר להם מה התפקיד שלהם בעולם. 

יח וְלִמְשֹׁל, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.  - אלוהים מסביר להם שהם נבראו בשביל לעשות הבדל בין אור לחושך והוא מאוד שמח ממה שיצא אומר "כי טוב".

יט וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי.


אלוהים בורא ביום הרביעי את השמש הירח והכוכבים. 

הוא בורא אותם כי הוא רוצה לעשות הבדל בין יום ללילה, כדי שיהיה ברור לכולם מתי יום מתחיל ומתי הוא נגמר.

השמש אחראית על האור במשך היום, כשהשמש שוקעת, מחליפים אותה הירח והכוכבים שעושים אור פחות חזק אבל מספיק כדי לראות ולהסתדר גם אם אין לנו מנורה או נר. 

אבל(!) אם אלוהים בורא את השמש, הירח והכוכבים ביום רביעי, איך הוא אומר "ויהי אור" ביום הראשון? מאיפה מגיע האור?




2.6. "ויהי ערב ויהי בוקר, יום חמישי" (פס' כ-כג)


כ וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה; וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ, עַל-פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם.  - אלוהים אומר לעולם שהוא רוצה שיהיו בועלם חיות המים(דגים) וחיות השמיים (ציפורים).

כא וַיִּבְרָא אֱלֹהִים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים; וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.  - אלוהים אומר לעולם - וכמובן שהעולם עושה. אלוהים בורא את חיות הים והחיות השמיים, לאחר שהוא מסיים את הבריאה, הוא שמח ואומר "כי טוב".

כב וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, לֵאמֹר:  פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף, יִרֶב בָּאָרֶץ. - אלוהים מברך את החיות שהוא יצר והוא אומר להם "פרו ורבו" (Продолжение рода) ותמלאו את השמיים והים בהמון חיות. 

כג וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם חֲמִישִׁי


ביום חמישי אלוהים בורא את החיות של המים ואת החיות של השמיים, הוא נותן להם ברכה ואומר להם "פרו ורבו ומלאו את הארץ", הוא אומר להם תתרבו, תהיו הרבה, תמלאו את כל העולם בחיות מים וחיות שמיים. 

אלוהים רוצה שתהיה להם המשכיות. 
אלוהים שמח מהבריאה שלו והוא אומר "כי טוב" 




2.7. "ויהי ערב ויהיה בוקר יום שישי" (פס' כד- לא)

כד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ-אֶרֶץ, לְמִינָהּ; וַיְהִי-כֵן.  - אלוהים אומר לעולם לברוא את חיות האדמה (פרה, סוס)

כה וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל-רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.  חיות האדמה נבראות, אלוהים רואה את התוצאה ושמח מאוד ואומר "כי טוב".

כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ**; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. - אלוהים רוצה ליצור אדם שיהיה דומה לו בצל שלו וגם בדמות(символ) שלו. לאדם יש תפקיד מאוד ברורה ובגללו הוא נראה, האדם יהיה העוזר של אלוהים בעולם והוא ישלוט על העולם. 

כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם.  - אלוהים בורא את האדם בצלם שלו (דומה לו), האדם נברא יחד עם האישה שלו, הם נבראים זכר ונקבה. 

כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ. - אלוהים מברך את הזכר והנקבה שהוא ברא ונותן להם ברכה "פרו ורבו ומלאו את הארץ, ותשלטו בכל העולם, בחיות המים, בחיות היבשה וגם בחיות שעפות בשמיים, בכל חיה שדורכת על האדמה שבה אתם חיים. 

כט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע:  לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה.  אלוהים אומר לזכר ולנקבה שהוא ברא שיש להם אפשרות לאכול מכל העשב שיש בגן ומכל העצים שיש בגן. 

ל וּלְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶת-כָּל-יֶרֶק עֵשֶׂב, לְאָכְלָה; וַיְהִי-כֵן.  - אלוהים אומר לחיות היבשה שגם בשבילם נועדו העצים והדשא בעולם, כדי שיוכלו לאכול ולהיות חזקים ובריאים. 

לא וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי.  - אלוהים רואה את כל מה שהוא יצר במשך שישה ימים ואומר "כי טוב מאוד". 


וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ** - בפסוק הזה יש בעיה קטנה, האם אתם יודעים מה הבעיה?






אלוהים בורא את כל העולם בלי לדבר עם אף אחד, בשום מקום לא מוזכרים אנשים נוספים, אך כשאלוהים מחליט לברוא את העולם הוא אומר "נעשה" והוא משתמש בלשון רבים, השאלה היא, עם מי הוא מדבר? 

לפי הפרשנות אלוהים מדבר עם המלאכים שלו שעוזרים לו להקים את העולם.


דבר נוסף שחשוב לדעת על הפרק הזה, אלוהים בורא את הזכר והנקבה ואומר להם לאכול רק צמחים ועצי פרי, מה שאומר שהם נבראו והיו צימחוניים. 

מה דעתכם על זה?







2.8. "ויהי ערב ויהי בוקר - יום שביעי?" (בראשית פרק ב, א-ג)

היום השביעי לא נמצא בבראשית פרק א'


הוא עבר לבראשית פרק ב' והוא מסכם את הכל הבריאה. 


א וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם.  

ב וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.  

ג וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ:  כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.

3. סיפור הבריאה השני - בראשית פרק ב (פס' ד-כה)

בראשית פרק ב' מתחיל ביום השבת בשלושת הפסוקים הראשונים. 

אחר כך אנחנו ממשיכים ומגלים שיש סיפור בריאה נוסף. 


סיפור הבריאה שלפנינו שונה מהסיפור הראשון שלמדנו. 


ד אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, בְּהִבָּרְאָם:  בְּיוֹם, עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים--אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.  

ה וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ, וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִצְמָח:  כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה. 

 ו וְאֵד, יַעֲלֶה מִן-הָאָרֶץ, וְהִשְׁקָה, אֶת-כָּל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.  

ז וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה.  

ח וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים, גַּן-בְּעֵדֶן--מִקֶּדֶם; וַיָּשֶׂם שָׁם, אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר.  

ט וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים, מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל--וְעֵץ הַחַיִּים, בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע. 

י וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן, לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן; וּמִשָּׁם, יִפָּרֵד, וְהָיָה, לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים.  

יא שֵׁם הָאֶחָד, פִּישׁוֹן--הוּא הַסֹּבֵב, אֵת כָּל-אֶרֶץ הַחֲוִילָה, אֲשֶׁר-שָׁם, הַזָּהָב.  

יב וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא, טוֹב; שָׁם הַבְּדֹלַח, וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם.  

יג וְשֵׁם-הַנָּהָר הַשֵּׁנִי, גִּיחוֹן--הוּא הַסּוֹבֵב, אֵת כָּל-אֶרֶץ כּוּשׁ.  

יד וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל, הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר; וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי, הוּא פְרָת.  

טו וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ.  

טז וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר:  מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל.  

יז וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ:  כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת.  

יח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ.  

יט וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם, לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ.  

כ וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת, לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּלְכֹל, חַיַּת הַשָּׂדֶה; וּלְאָדָם, לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ.  

כא וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם, וַיִּישָׁן; וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר, תַּחְתֶּנָּה.  

כב וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל-הָאָדָם.  

כג וַיֹּאמֶר, הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת.  

כד עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד.  

כה וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ; וְלֹא, יִתְבֹּשָׁשׁוּ.