תקציר ידע - ציונות

התנועה הלאומית היהודית המודרנית – הציונות ומאפייניה העיקריים.

מבוא:

מאז יציאתו לגלות קיווה העם היהודי לחזור לארץ ישראל ולחדש בה את ימיו כקדם. הכמיהה לציון הפכה לחלק מהמסורת היהודית. בגלות - בתפוצות לא חדלה השאיפה לשוב לציון מלהתקיים ובכל הזדמנות נאמר: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". למרות התפילה לכיוון ציון והכמיהה לחזור אליה כמעט לא הגיעו עולים לארץ ישראל והמעטים שעשו זאת היו יוצאי דופן.

עד להקמתה של התנועה הציונית, הכמיהה לחזור לציון הייתה משיחית. חידוש הריבונות בא"י נועד להתרחש לאחר בואו של המשיח באמצעות נס. בשל הציפייה לנס היהודים לא ניסו היהודים לחדש בכוחות עצמם את הריבונות היהודית בא"י.

במהלך המאה ה-19 ובעיקר בסופה, התרחשו מספר תהליכים אשר פיתחו את התודעה הלאומית המודרנית בקרב היהודים, הוקמה התנועה הלאומית היהודית – הציונות.

התנועה הלאומית היהודית נקראת "הציונות" מהי הציונות?

הציונות היא תנועה יהודית לאומית שנולדה במאה ה-19 ושואפת להחזיר את היהודים לארץ אבותיהם היא ארץ ציון, ציון = ישראל.

גורמים לצמיחתה ולהתארגנותה של הציונות

אילו גורמים השפיעו על התגבשותה של הלאומיות היהודית-התנועה הציונית?

התנועה הלאומית היהודית התגבשה לתנועה לאומית מאורגנת לקראת סוף המאה ה-19, בשעה שהתנועות הלאומיות באירופה פעלו כבר החל מסוף המאה ה-18. 

שורה של גורמים הובילו לצמיחתה של התנועה הציונית כתנועה הלאומית של העם היהודי. חלק מן הגורמים קשורים לגורמים כלליים, חלק מהגורמים היו משותפים לתנועה הציונית ולתנועות לאומיות אחרות וחלק קשורים לגורמים ייחודיים שאינם תקפים לגבי תנועות לאומיות אחרות.

גורמים כלליים / משותפים לתנועות הלאומיות ולתנועה הציונית:

השפעת התנועות הלאומיות באירופה:

ההצלחה של התנועות הלאומיות באירופה במהלך המאה ה-19 במאבקן לשחרור עמיהן מעול שלטון זר ואיחודם של עמים כמו היוונים, האיטלקים והגרמנים במדינה אחת, השפיעו גם על היהודים לנסות ולהפוך מקבוצה אתנית ללאום ששואף להגדרה עצמית בטריטוריה מסוימת - היא ארץ ישראל.

בספר "דרישת ציון" משנת 1861 שנכתב ע"י אחד ממבשרי הציונות הרב קלישר, אנו מוצאים הערה ברוח הדברים:
 "וכי נופלים אנחנו מכל העמים, אשר דמם ורכושם נחשב כאפס למו, נגד אהבת ארצם ועמם"?!

היהודים שחיו באירופה הושפעו מהתהליכים האלה, והצלחות העמים השונים שימשו עבורם דוגמא ונתנו ליהודים השראה להקים לעצמם תנועה לאומית.

כפי הנראה בהשפעת הרב קלישר השתדל מונטיפיורי לקבל בחכירה למשך חמישים שנה קרקע מידי הפאחה (השליט התורכי בא"י), כדי לייסד מושבות וליישב בהן אלפי משפחות יהודיות.

כאשר הבשילו התנאים השונים לצמיחתה של התנועה הציונית, היא הסתייעה רבות בכמיהה ארוכת השנים של המוני בית ישראל לציון. אך אין לראות בכמיהה ארוכת השנים לציון סיבה להתעוררות הלאומיות היהודית המודרנית. הציונות היוותה בית לכל אילו שחיפשו מקורות הזדהות חדשים בעקבות האירועים שחלו סביבם - אנטישמיות, אכזבה מהאמנציפציה, ההתעוררות הלאומית באירופה והחילון. ניתן לומר, כי הציונות קמה בדיוק בזמן והתאימה כמו כפפה ליד.  

תהליכי החילון בהשפעת תנועת ההשכלה:

הגדרה - חילון: התרחקות מהדת והמסורת ומאורח החיים הנוגע להן (לא בהכרח נטישת האמונה). רוב היהודים החילוניים המשיכו לקיים טקסים מסורתיים - ברית, חגים וכד'.

תהליך של חילון (התרחקות מן הדת) התרחש גם בחברה הכללית וגם בקרב היהודים. התהליך החל במערב אירופה ובמרכזה ובשלב מאוחר יותר הגיע גם למזרח אירופה. התהליך התפתח בעקבות תנועת ההשכלה הכללית אשר הדגישה את זכותו של האדם לפעול ולהחליט על גורלו, כולל בנושא הלאומיות. תנועת ההשכלה הכללית הובילה להתפתחותה של תנועת ההשכלה היהודית החל מסוף המאה ה-18, למשל: 

א. משה מנדלסון, יהודי ממוצא גרמני שאמרתו המפורסמת הייתה: "היה אדם בצאתך ויהודי באוהליך".

ב. הסופר הליטאי אברהם מאפו שכתב רומנים בעברית. 

ג. פרץ סמולנסקין, יהודי ממוצא רוסי, שפרסם ירחון בעברית עם מאמרים בנושאים לאומיים - והם אלה שתרמו להחייאת השפה העברית וסייעו להתעוררות הלאומיות היהודית.

המשכילים המאוכזבים מהאמנציפציה הבינו (בעקבות האירועים האנטישמים) כי גורל היהודים נתון רק בידי היהודים. הם הגיעו למסקנה שהפתרון לבעיית האנטישמיות הוא פתרון לאומי - הקמת מסגרת לאומית יהודית. לכן חיפשו היהודים מקור חדש להזדהות שיאחד וידביק ביניהם, המענה לכך הייתה הלאומיות היהודית-הציונות. (התנועה הציונית הייתה חילונית במהותה).

גורמים ייחודיים שקשורים רק לתהליכים שהתרחשו בחברה היהודית:

האמנציפציה והאכזבה ממנה: החל מסוף המאה ה-18 ובמהלך המאה ה-19 זכו יהודים במרכז ובמערב אירופה לאמנציפציה (מתן שוויון זכויות אזרחי ליהודים והשוואת מעמדם לכלל האוכלוסייה). שוויון זכויות זה אפשר להם מצד אחד להשתלב בחברה הכללית, אך מצד שני הוא גרם גם לתופעה של דחיית היהודים על ידי האוכלוסייה הכללית שלא רצתה לקבל אותם לתוכה. כך התעוררה אנטישמיות מסוג חדש - אנטישמיות מודרנית. תופעה זו עוררה אכזבה קשה בקרב היהודים ותרמה להתעוררות רגשות לאומיים בקרב חלקים שהבינו שעליהם לחפש פתרון אחר לבעייתם. 

דוגמאות להשתלבות - יהודים משתלבים: הלורד רוטשילד שהיה בנקאי עשיר בצרפת והקים רשת של בנקים ברחבי אירופה. כך גם משה מונטיפיורי שחדל מעסקיו והתמסר לפעילות ציבורית יהודית. אדולף כרמייה היה שר המשפטים בממשלת צרפת. בנימין דיזרעלי שהיה ראש ממשלת אנגליה.  לואיג'י לוצאטי, שהיה ראש ממשלת איטליה. גרשון בלייכרדר - יועץ הכספים של אוטו פון ביסמרק. משפחת הירש - התקינה מסילות ברזל ברחבי האימפריה העותמנית.

האנטישמיות כגורם ייחודי לתנועה הציונית

האנטישמיות והתגברותה בסוף המאה ה-19:

במערב, במרכז ובמזרח אירופה האנטישמיות התגברה וקיבלה פן חדש - היא האנטישמיות המודרנית, הנבדלת משנאת ישראל המסורתית. ההבדלים בין שני סוגי האנטישמיות הם:

א. בשנאת ישראל המסורתית הגורמים לאנטישמיות היו בעיקר גורמים דתיים, כלכליים וחברתיים ואילו באנטישמיות המודרנית נוסף לגורמים הללו הגורם הגזעני. מדובר ב- "תורת הגזע" שהתפתחה במאה ה-19 במרכז ומערב אירופה, וסיפקה יסוד מדעי, כביכול, לקביעה שהאנושות מחולקת לגזעים עליונים ולגזעים נחותים. היהודים משתייכים לגזע נחות, בעוד שהארים שייכים לגזע עליון ובהתאם לכך מלחמת הקיום שבטבע תביא להכחדת הגזע הנחות (תורתו של דרווין). מאחר והתכונות הגזעיות עוברות בתורשה, הרי גם יהודי שימיר את דתו, לא יוכל לשנות את מהותו ולפיכך בניגוד לאנטישמיות המסורתית שעל פיה יהודי שהמיר את דתו יכול היה לשנות את גורלו, על פי האנטישמיות המודרנית זה לא יקרה.

ב. במהלך המאה ה-19 צמחו מפלגות פוליטיות במרכז ובמערב אירופה (תופעה שלא הייתה קיימת בעבר). חלק מהמפלגות עסקו בהסתה אנטישמית על מנת להשיג יותר קולות של בוחרים.  למשל בגרמניה "מפלגת הפועלים הנוצרי" של אדולף שטקר (1878).

ג. צמחו ארגונים אנטישמיים שעסקו בהסתה נגד היהודים. למשל "הליגה האנטישמית" בגרמניה בהנהגתו של וילהלם מר (1899(.

ד. עיתונות וספרות אנטישמית החלה לפרוח בגרמניה ובצרפת (גם זו תופעה חדשה). לדוגמה: העיתון של אדוארד דרימון בצרפת בשם "צרפת היהודית" (1885), והפרוטוקולים של זקני ציון שלראשונה פורסמו ברוסיה אך תורגמו לשפות רבות והופצו ברחבי העולם.

האנטישמיות המודרנית החלה במאה ה–19 והיא כוונה בעיקר נגד היהודים, ולא נגד היהדות. במילים אחרות, השנאה לדת הפכה שנאה לעם.

 קיימים הבדלים בין האנטישמיות במזרח אירופה לבין האנטישמיות במרכז ובמערב אירופה:

·       אנטישמיות במזרח אירופה הייתה יזומה על ידי השלטונות (אנטישמיות ממשלתית) בעוד שהאנטישמיות במרכז ובמערב אירופה היא אנטישמיות עממית, שהרי השלטון שם כן העניק אמנציפציה (שוויון זכויות) ליהודים.

·       לאנטישמיות במזרח אירופה היו ביטויים אלימים יותר מבחינה פיזית בהשוואה לזו של מרכז ומערב אירופה שהביטויים שם היו בעיקר מילוליים.

·       הסיבות לאנטישמיות במזרח אירופה היו בעיקר הסיבות המסורתיות, כמו: גורמים דתיים, כלכליים וחברתיים, בעוד שבמערב אירופה נוספים להם הגורמים החדשים כמו: הגזענות, צמיחת המפלגות והארגונים האנטישמיים.

·       במזרח אירופה האנטישמיות הינה אמצעי להסיט את ההמונים מהמצב הקשה במדינה ולהפנות את זעמם כלפי היהודים שהם כביכול האשמים במצב הקשה.

המאפיינים של האנטישמיות במזרח אירופה הם המסבירים את הסיבות לצמיחת התנועה הלאומית היהודית דווקא במזרח אירופה:

·       המצוקה הכלכלית של יהודי מזרח אירופה היא הרבה יותר קשה מאשר זאת של יהודי מערב אירופה.

·       האפליה הקשה של היהודים במזרח אירופה (היעדר אמנציפציה) והיעדר תנאים להשתלבות היהודים בחברה.

·       הגילויים האלימים של האנטישמיות במזרח, בעוד שבמערב אירופה האנטישמיות מתונה יותר.

·       אורח החיים היהודי - דתי של יהודי מזרח אירופה שמר על זהות נפרדת (פחות התבוללות).

דוגמאות (ביטויים) לתופעות של אנטישמיות מסורתית ומודרנית בסוף המאה ה- 19 ובתחילת המאה ה- 20:

·       עלילות דם נגד היהודים כמו: טיסה אסלר בהונגריה (1881), עלילת בייליס ברוסיה (1911).

·       משפט דרייפוס בצרפת (1894):

קצין יהודי בצבא הצרפתי הואשם בריגול לטובת גרמניה. מפקדי הצבא הובילו מצעד נגד היהודים וכינו את כל היהודים בוגדים, גם כאשר ידעו בבירור שדרייפוס חף מפשע. דרייפוס נמצא אשם בעקבות משפט שכלל זיופים, עדויות שקר, לחצים פוליטיים והסתה עיתונאית.

דרגותיו הצבאיות נשללו ממנו בטקס צבאי פומבי משפיל. ההמון שעמד מסביב קרא - "מוות ליהודים" ולא מוות לבוגד. קריאות אילו מעידות, כי השנאה לדרייפוס לא כוונה אליו כאדם פרטי שעשה מעשה של בגידה אלא כאל אדם המשתייך לקבוצה היהודית. לאחר מיכן החלו פרעות אלימות נגד יהודים ברחבי צרפת.  

ב-1897, החלו להיחשף הזיופים והחל מאבק לשחרור דרייפוס. ב-1906 זוכה דרייפוס בבית המשפט, דרגותיו הוחזרו לו והוא שב לשרת בצבא.

תיאודור הרצל נשלח לסקר את המשפט בתפקידו כעיתונאי. הוא נחרד מגילויי האנטישמיות שראה במו עיניו. המשפט וסיקורו השפיעו עליו רבות והיוו זרז לפעילותו.

·    נכתבו "הפרוטוקולים של זקני ציון"-  נכתבו ברוסיה ובהם מסמכים מזויפים המתארים דיוניים סודיים של יהודים במטרה להשתלט על העולם. המסמך תורגם לשפות רבות והופץ בכל אירופה.

·    "סופות בנגב" – 1881 - 1884. ב-1881 נרצח הצאר (המלך) הרוסי והיהודים הואשמו ברצח. כתוצאה מכך בשנים 1881 - 1884 אירעו פרעות ביהודים בכ- 100 קהילות יהודיות ברחבי רוסיה. במהלך הפרעות היו מאות קורבנות של מוות, פציעה, אונס והרס רב של רכוש. פרעות אילו היוו את אחד הגורמים לעלייה הראשונה לא"י.  

·    פרעות בעיר קישנייב ב- 1903 בהן נרצחו יותר מ- 50 יהודים בעקבות עלילת דם.
חיים נחמן ביאליק חיבר את שירו- 'על השחיטה' ובו תאר את הפרעות ותוצאותיהן. השיר תורגם על ידי ז'בוטינסקי לרוסית ובכך הגיע לקהל רחב. בעקבות צילום האירועים והפצת התמונות ברחבי התקשורת העולמית, רבים בעולם הוכו בהלם מהזוועות שנעשו ליהודים. פרעות קישיניב היוו את אחד הגורמים לעלייה השנייה לא"י.

·    תקנות זמניות (1882) כמו "תחום המושב" שצמצמו את תחומי המגורים שהותרו ליהודים - באזורים נדחים ורחוקים מהמרכז.

·    חוקים וגזירות נגד היהודים כמו: "הנומרוס קלאוזוס" - הגבלת מס' היהודים שהתקבלו לאוניברסיטאות ברוסיה (1888) וגירוש יהודי מוסקבה לתחום המושב (1891).

שאיפתם של היהודים להשתלב בחברה בה חיו נכשלה והם סירבו להשלים עם האנטישמיות, הרדיפה ומעמדם הנחות. הם פנו לרעיון הציוני כפתרון לבעיית האנטישמיות. הציונות הציעה ליהודים מסגרת שבה יוכלו להתאחד והאנטישמיות הובילה אותם להבנה שיש רק פתרון אחד והוא הקמת מדינה ליהודים.

פועלו של בנימין זאב הרצל לבניית התנועה הציונית ולארגונה

תחנות בחייו:

- הרצל נולד בהונגריה בשנת 1860 למשפחה יהודית מתבוללת. הוא התחנך על פי התרבות והשפה הגרמנית.

הגדרת המושג - התבוללות: התבוללות היא היטמעות בחברה זרה, חיקוי תרבותו של עם אחר וניסיון להצטרף אליו תוך טשטוש התרבות העצמית. הכוונה היא ניסיון להידמות לעם אחר תוך אימוץ אמונתו, שפתו, תרבותו וכד'.

- כשהיה נער עברה משפחתו להתגורר בוינה, בירת האימפריה האוסטרו - הונגרית, שם למד הרצל משפטים.

- כשהיה סטודנט, נתקל הרצל באנטישמיות ובתקופה זו האמין, כי התבוללות היהודים הינה הפתרון היעיל ביותר לבעיית האנטישמיות.

- הרצל אמנם למד משפטים אך לא עסק בכך (ככל הנראה על רקע אנטישמי) אלא בכתיבת מחזות לתיאטרון וככתב בעיתון.

- בשנות ה- 30 לחייו נשלח הרצל ככתב עיתונו לפריז. הוא סיקר את משפט דרייפוס ( 1894 ) ונחרד  מגילויי האנטישמיות הרבים שליוו את המשפט.

נקודת המפנה - פרשת דרייפוס:

עד לפרשת דרייפוס חשב הרצל כי כדי לפתור את בעיית האנטישמית על היהודי להשתנות ולעשות מאמצים להידמות לחברה הסובבת ולהשתלב בה. לאחר שנתקל באנטישמיות בהונגריה, בוינה, וכעת בפריז, הבין הרצל, כי מדובר בתופעה אוניברסלית (כלל עולמית) שרק תלך ותחמיר. הרצל הבין שאם היהודים לא ינקטו יוזמה וייקחו את גורלם בידם תאיים קטסטרופה על קיומם.

מסקנתו של הרצל היתה שהבעיה הבעיה היהודית היא בעיה לאומית ולכן הפתרון שלה צריך להיות לאומי. על כן, על העם היהודי: להתאחד, בטריטוריה משותפת - רצוי בא"י, כי אליה רוצה לשוב העם, סביב הנהגה ולהקים מדינה באישור העמים - צ'ארטר (אישור משפטי), כלומר בעזרת המעצמות השולטות בעולם.

- הרצל החל להתעמק ברעיון של הקמת מדינת היהודים, ומשלב זה ואילך התמסר לו והקדיש לו את כל חייו, מרצו וכספו.

- בשנת 1895 החל הרצל בניסיונותיו לשכנע יהודים עשירים לתמוך בתנועה הציונית הממוסדת בהנהגתו. הוא פנה אל הברון הירש וגם אל הברון רוטשילד. אולם בפניות אלו נחל אכזבה. ולכן ישב לכתוב את ספרו "מדינת היהודים" כדי להפיץ את רעיונותיו בקרב כמה שיותר יהודים. 

- הספר מדינת היהודים נחל הצלחה עצומה ומסחררת, תורגם לשפות רבות והגיע לכל רחבי העולם לאחר פרסום הספר כל העולם היהודי ורבים אחרים הכירו את הרצל ואת רעיונותיו. אבל, היו לו גם מתנגדים: הרבנים שטענו כי רעיונותיו הם נוגדים את רעיון ביאת המשיח. במערב אירופה - היהודים המשתלבים (בד"כ מדובר ביהודים שהתברגו בצמרת המדינה, החברה והכלכלה באותן המדינות - האמינו בהמשך האמנציפציה) שחשבו שהספר מחזק את האנטישמיות ופוגעת בניסיונות ההשתלבות.

- ב-1897 כינס הרצל את קונגרס בזל (הקונגרס היהודי הראשון) - בקונגרס זה הוחלט על מטרתה של התנועה הציונית ועל האמצעים למימוש מטרה זו. בנוסף, הוקמה תשתית ארגונית של התנועה הציונית.

- פרסום הספר "מדינת היהודים וכינוס הקונגרס הציוני הראשון בבאזל היו שני אירועים שתרמו לביסוסה וארגונה של התנועה הציונית.

- לאחר הקונגרס ניסה לשכנע את הסולטאן התורכי לתת ליהודים טריטוריה להתיישבות בא"י ועל מנת לשכנע את הסולטאן ניסה לגייס את הקיסר הגרמני ושר החוץ הרוסי.

- לאחריו שמאמציו לא נשאו פרי, קיבל הרצל הצעה מבריטניה להתיישבות באוגנדה - הרצל נטה לקבל את ההצעה בגלל מצבם של יהודי רוסיה.

- ב-1904 הרצל מביא את הצעת אוגנדה לקונגרס השישי - ההצעה כמעט ומפלגת את התנועה הציונית.

- ב-3 יולי 1904 נפטר הרצל באוסטריה ממחלה קשה וב-1949, על פי בקשתו, הועלו עצמותיו לקבוצה בירושלים.

קברו של הרצל נקבע בהר הרצל בירושלים, הקרוי על שמו. ההלוויה הממלכתית נוהלה על ידי הרבנות הצבאית. בטקס הקבורה נכחו נציגים מכל יישובי הארץ אשר הביאו עפר מיישוביהם להניח על הקבר. בהר הרצל מתקיים מידי שנה את סיום אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופתיחת אירועי יום העצמאות.

הביוגרפיה של הרצל מייצגת את סיפור חייהם של יהודים מתבוללים רבים במרכז ומערב אירופה באותה תקופה. הרצל חשב שאם העם היהודי ינהג כך תיפתר גם בעיית האנטישמיות.    

מקור התמונה - https://en.wikipedia.org/wiki/First_Zionist_Congress#/media/File:First_World_Zionist_Congress_delegates.jpg

על מנת לקדם את הרעיון של הרצל הוא היה חייב לפעול בארבעה מישורים - תחומים:

א. בתחום התרבותי.

ב. בתחום הכלכלי,

ג. בתחום הארגוני

ד. בתחום המדיני / דיפלומטי.

א. פעילותו של הרצל לקידום רעיונותיו בתחום התרבותי:

הרצל כתב מחזות רבים וספרי הגות בניהם, הספר החשוב שכתב: "מדינת היהודים" (1896).  בספרו זה הציג הרצל תוכנית מדינית חדשה וחסרת תקדים להקמת מדינה ריבונית לעם היהודי בהסכמת המעצמות וכחלק מהפוליטיקה הבינלאומית. הספר נחל הצלחה עצומה והיה מורכב משני חלקים:

החלק הראשון בספר "מדינת היהודים" - הצגת הבעיה של היהודים בעיה לאומית:

בחלק זה הרצל מציג את בעיית היהודים בגולה כבעיה לאומית. העם היהודי הוא לאום ללא מדינה, מצוקת היהודים נובעת בגלל שהם זרים ונרדפים בכל מקומות מגוריהם. האמנציפציה לא רק שלא פתרה בעיה זו, אלא אף החריפה את האנטישמיות שכן היהודים מואשמים בתפיסת משרות של אזרחים ובגרימת אבטלה. הצלחת היהודים עוררה קנאה ושנאה מצד האוכלוסייה והיהודים נדחים ונתפסים כמיעוט זר. הרצל טען שגם ההגירה למדינות אחרות לא תפתור את הבעיה, שכן, האנטישמיות תרדוף את היהודים בכל אשר ילכו.

כל הפתרונות לבעיית היהודים כגון: אמנציפציה, התבוללות או הגירה נכשלו. העם היהודי הינו עם ככל העמים הזקוק למולדת משלו, עד שלא ימצא פתרון לאומי (פתרון לעם היהודי כעם), האנטישמיות תלווה את היהודים לכל מקום שאליו ילכו.

החלק השני בספר "מדינת היהודים" - הצגת הפתרון , פתרון מדיני:

המסקנה של הרצל היא שאם בעיית העם היהודי היא לאומית אז גם הפתרון צריך להיות לאומי.  ולכן העם היהודי צריך להתנתק מן הגולה להתרכז בטריטוריה אחת, רצוי בא"י, שם ליהודים תהייה מסגרת ריבונית - כלומר שלטון עצמי. מסגרת זו תשווה את מעמד היהודים למעמדם של עמים אחרים ותאפשר להם להביא לידי ביטוי את יצירתם ואת כישוריהם.

מסגרת זו של היהודים חייבת להיות מוכרת על ידי אומות העולם (צ'ארטר). היות והבעיה היהודית נוצרה על ידי העולם - העולם חייב לסייע לפתור אותה. הרצל האמין, שהיהודים יוכלו להשתלב בעולם ולהתקבל בקרב העמים רק בתנאי אחד - בתנאי שהם יתאחדו ויפעלו למען הקמת מדינה יהודית ריבונית. רק אז ורק כך יוכלו היהודים להשתלב במשפחת העמים:

"תינתן לנו ריבונות בחבל ארץ כלשהו על פני האדמה, שיספיק לצורכי עמנו המוצדקים.
לכל השאר  –  נדאג בעצמנו," כתב הרצל.

·       "תינתן לנו ריבונות..." – המעצמות יתנו לנו טריטוריה באופן חוקי ע"י צ'ארטר - אישור.

·       "חבל ארץ על פני האדמה" – הרצל מציע את ארץ ישראל כמולדת ההיסטורית (בהתחלה הוא הציע גם את ארגנטינה).

·       "שיספק לצורכי עמנו המוצדקים" - חבל הארץ שיתנו לנו צריך להספיק לכל העם היהודי.

·       "לכל השאר נדאג בעצמנו" - היהודים ידאגו להגירה, למעבר לטריטוריה ולכל הנושאים הכלכליים.

הרצל טען שלמדינות העולם יהיה אינטרס למצוא פתרון טריטוריאלי ליהודים כדי לפתור את בעיית האנטישמיות, שמזיקה גם לחברה שלהם.

חשיבותו של הספר - "מדינת היהודים"

בספר מסביר הרצל את החשיבות לארגון ולפעולה הפוליטית. ייחודו של הספר אינו בעצם הרעיון של ריבונות יהודית בטריטוריה נתונה שכן הרעיון הועלה עוד קודם לכן ע"י מבשרי הציונות: משה הס, יהודה חי אלקלעי וצבי קלישר ואף ע"י פינסקר - אלא המיוחד בו, הוא האופן שבו הרצל ניתח את האנטישמיות, והאופן בו התייחס הרצל להיבט הפוליטי - ארגוני של תכניתו. כלומר, על פי הרצל, הבטחת התנאים הבינלאומיים, קודמת להתיישבות ולא להיפך. משום כך לא ראה הרצל בעין יפה את 'התגנבותם' של יחידים ושל קבוצות קטנות לארץ ישראל כדוגמת הביל"ויים, עולי העלייה הראשונה.

הרצל כתב ספר מפורסם נוסף: "אלטנוילנד" (ארץ עתיקה חדשה) ובו פירט את דמות המדינה שתקום בארץ ישראל. בספר הרצל חזה את מדינת היהודים כמדינת מופת מתוקנת, שישררו בה יסודות הצדק והשוויון. תהיה בה סובלנות דתית, היא תהיה מושתתת על רעיונות חברתיים כגון יום עבודה של שבע שעות, תמיכה בפועלים, יזמות עסקית, עבודת כפיים וחוקה מודרנית.

ב. פעילותו של הרצל לקידום רעיונותיו בתחום הכלכלי - פניה אל יהודים עשירים.

כדי להגשים את תכניתו לגבי יציאת היהודים מאירופה פנה הרצל לעזרתם של עשירי העם, הברון הירש והברון אדמונד דה רוטשילד, אבל השניים אכזבו את הרצל. הם ראו בו בעל דמיונות חסר כל ראיה מציאותית. הברון רוטישלד, שסייע להתיישבות היהודית בארץ ישראל באותה תקופה, אף חשב כי הרצל מסוכן ליהודים בכך שהוא מעורר את האנטישמיות.

ג. פעילותו של הרצל בתחום הארגוני - הקונגרס הציוני הראשון.

כדי להצליח להקים מדינה הרצל צריך שני דברים: אנשים וכסף. פנייתו ליהודים עשירים נכשלה. בתוך הציבור היהודי באירופה היו כאלו שתומכים בהרצל וחושבים שהוא כמעט משיח וקראו לו "מלך היהודים". אבל להרצל היו גם הרבה מתנגדים, בעיקר במערב אירופה, שחשבו שהוא חי באשליות, וקראו לו "משיח שקר" ו"משוגע" המפריע להשתלבות היהודים. למרות זאת הרצל השיג את מטרתו, הוא ורעיונותיו התפרסמו ברבים.

הרצל הבין שלבד לא יוכל לקדם את רעיונותיו. כדי ליצור השפעה פוליטית באירופה עליו לכנס קונגרס של היהודים מכל העולם. הוא מבין שעליו להקים ארגונים כלכליים בתוך מוסדות התנועה הציונית שיאספו כספים עם מנת להגשים את הרעיון. עוד הבין הרצל כי, כאדם בודד הוא לא יכול היה להצליח במישור הדיפלומטי. כדי להצליח במגעים עם שליטי מדינות אחרות הוא חייב גוף ארגוני חזק שיתמוך בו ולכן הוא מכנס את הקונגרס הציוני הראשון - קונגרס ציוני, בו ישתתפו נציגי יהודים מהמדינות השונות והוא יהיה המוני וגדול.

הקונגרס הציוני הראשון ותוכנית "באזל"

הקונגרס הציוני הראשון התכנס בעיר באזל שבשוויץ ב 27 באוגוסט 1897. הגיעו אליו 197 נציגים יהודים מכל רחבי העולם.

מטרות הקונגרס:

א. יצירת תשתית ארגונית לתנועה, והקמת מוסדות בתחומים שונים שיוכלו לקדם את רעיונותיו - הרצל האמין, שיש להקים ארגון גדול שיעמוד מאחוריו ושיהיה נציגה של הציונות המדינית ולא שהרצל יפעל כאדם בודד.

ב. גיוס כסף מהיהודים כדי לממן את התנועה הציונית: כדי לגייס כסף גבו את מס ה"שקל" - דמי חברות שנתיים של התנועה הציונית. בדרך זו הרצל מגייס כסף מיהודים רבים והופך את התנועה הציונית לתנועה עממית. הדבר מהווה את אחד המאפיינים של המנהיג המודרני.

ג. יצירת ליכודיות ותמיכת העם היהודי: הקונגרס יהיה מכשיר שילכד את התנועה הציונית, יגרוף את תמיכת העם וייצג את העם היהודי. בקונגרס ישתתפו נציגי הציונים מכל הארצות בעולם. הרצל משלב סמלים וטקסים כדי לחזק את התחושה הלאומית. המטרה לחזק את התנועה כלפי פנים - אל תוך החברה והעולם היהודי וכלפי חוץ - במגעים עם שליטי מדינות אחרות.

ד. יצירת הד תקשורתי ופוליטי: הקונגרס הציוני יהיה מכשיר לפרסום הבעיה היהודית כלאומית, גם בקרב היהודים עצמם וגם בקרב כל מי שאינו יהודי. המטרה להביא את הבעיה היהודית לתודעה העולמית. כדי ליצור תהודה רחבה לתנועה הציונית הרצל הזמין עיתונאים יהודים ולא יהודים לקונגרס. לפני הקונגרס הרצל מקים עיתון ומפרסם בו דברים לקראת הקונגרס. בנוסף, כדי ליצור רושם רציני, מכובד לקונגרס, הרצל מבקש מהצירים לבוא בלבוש ייצוגי מכובד ואירופאי.

דיוני הקונגרס נערכו במשך שלושה ימים והסתיימו במציאת נוסחה מדינית אשר היוותה את דגל הציונות המדינית והוגדרה מטרתה של התנועה הציונית בתכנית הנקראת: "תכנית באזל".

"תכנית באזל"

מטרת הציונות כפי שהוגדרה בתוכנית:

"הציונות שואפת להקים לעם ישראל בית מולדת בארץ-ישראל מובטח לפי משפט הכלל".

הסבר:

·    "בית מולדת" - הכוונה הייתה למדינה יהודית אך לא השתמשו במושג "מדינה" כדי לא להרגיז את  השלטונות העות'מאניים ששלטו בא"י.

·    "בארץ ישראל" - הקביעה שהריבונות היהודית תהייה בא"י בלבד. א"י היא הטריטוריה היחידה אליה יש לכוון את כל מאמצי התנועה הציונית.

·    "מובטח לפי משפט הכלל" - הריבונות תתקבל לאחר מו"מ גלוי ותזכה לאישור מדינות העולם -צ'ארטר.

מהם האמצעים שהוצגו בתכנית באזל להגשמת המטרה? הדרכים להשגת המטרה:

 1. הכנת תשתית כלכלית למדינה באמצעות בניית גופים ומוסדות שיסייעו בהפצת הציונות ויגייסו כספים. ארגון היהדות בעולם על ידי מפעלים יעילים, מקומיים וכלליים בהתאם לחוקי כל ארץ.

2. ליכוד היהדות - ביצוע פעולות למען הגברת הרגש הלאומי - יהודי וההכרה הלאומית היהודית. הקמת תשתית חינוכית, בעיקר לבני הנוער באמצעות לימוד ההיסטוריה והשפה העברית - ציונות רוחנית.

3. המשך התהליך הדיפלומטי של הרצל - ביצוע פעולות הכנה במישור המדיני כדי להשיג את הסכמת המעצמות לקבלת הצ'ארטר - הזיכיון להתיישבות יהודית בארץ-ישראל. זוהי הציונות המדינית.

4. המשך התיישבות בא"י - פיתוח ארץ ישראל על ידי התיישבות של יהודים עובדים, יצרניים, עובדי אדמה, בעלי מלאכה וסוחרים, תמיכה במושבות הקיימות בא"י שהוקמו בעלייה הראשונה. זוהי תמיכה בציונות המעשית.

מה חשיבותו של קונגרס באזל ? 

1.      הנהגה יהודית -  הקונגרס שימש כאסיפה לאומית, והוקמה בו הנהגה לאומית אשר ביטאה את השאיפות הלאומיות של העם היהודי (תחילתו של פרלמנט). הרצל נבחר ליו"ר ההסתדרות הציונית העולמית ועמד בראשה עד מותו.

2.      ייסוד "מדינת היהודים" - בבאזל הונח הבסיס למדינה שבדרך, לאחר הקונגרס הרצל כתב ביומנו: "אילו באתי לסכם את קונגרס באזל באמירה אחת, שעלי להישמר לא לבטאה בפומבי, הרי הייתה זו: בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים. אילו אמרתי זאת היום בקול, היו צוחקים לי. אולי בעוד חמש שנים, וודאי בעוד חמישים שנה יסכימו הכול. המדינה כבר נוסדה בתמצית מהותה, ברצון העם להיות מדינה." (חזונו המדיני לקבלת צ'ארטר של הרצל התממש בתוכנית החלוקה שהתקבלה באו"ם ב-1947, בדיוק 50 שנה לאחר שכתב את הדברים).

3.      איחוד התנועה הציונית -  הקונגרס יצר במה באמצעותה נוצרה תכנית פעולה (תכנית באזל) להגשמת הרעיון הציוני. למרות שהיו חילוקי דעות שעדיין רווחו בין הזרמים השונים שהרכיבו את התנועה הציונית, נקבעו מטרות משותפות וברורות לתנועה הציונית והיא התקבלה לחטיבה אחת.

4.      בניית תשתית לתנועה הציונית - במהלך הקונגרס הוקמו מוסדות מסודרים שניהלו את הפצת הרעיון הציוני, את הפעילות הדיפלומטית ואת איסוף הכספים. כעת התנועה הייתה ארגון בעל תמיכה רחבה ויכולת מעשית להגשים את הרעיון הציוני.

5.      פריצה אל דעת הקהל הבינלאומית - הקונגרס הביא לכך שהמעצמות החלו לראות בציונות תנועה לאומית לכל דבר. בעולם גברה החשיפה לבעיה היהודית ולפתרונה המדיני. הרצל האמין כי ללא תמיכה בינלאומית לא תושג המטרה - הקמת מדינה יהודית. הוא האמין כי הקונגרס המתוקשר יביא תמיכה בינלאומית בקרב העמים ומנהיגיהם לשם השגת הצ'ארטר הנכסף.

6.      הקונגרס הביא להכרה יהודית ברעיון הציוני - בקרב היהודים התעורר רגש הלאומיות,  התחזקה הזהות הלאומית והונחו היסודות המשותפים בקרב היהודים (שפה, היסטוריה, תרבות  ודת).  

המסגרות הארגוניות ומוסדות התנועה הציונית שהוקמו בעקבות קונגרס באזל:

- הקמת ההסתדרות הציונית העולמית שתהווה מסגרת - על לכל האגודות הציוניות בעולם. חברות בהסתדרות הציונית תוקנה רק ל"שוקלי השקל" - מס חבר שמקנה למשלם זכות לבחור נציגים לקונגרס וגם להיבחר.

- חברי ההסתדרות הציונית בחרו את נציגיהם לקונגרס הציוני שתפקידיו הם: לקבוע מדיניות, לקבוע את תקציב התנועה הציונית, להקים מוסדות התנועה הציונית ומינוי מנהלים למוסדות אלו. נקבעו מועדים קבועים לכינוס הקונגרס הציוני כמוסד העליון של התנועה הציונית: עד 1901 התקיים כינוס חד-שנתי, ואח"כ כינוסים דו-שנתיים ובו יישבו הנציגים הנבחרים.

התקבלה החלטה שהקונגרס יבחר מתוכו את הנציגים למוסדות הפעילים:

·    הוועד הפועל הגדול - האחראי לפעילות הציונית בין הקונגרסים .

·    הוועד הפועל המצומצם -  הגוף הביצועי ליישום שוטף של החלטות הקונגרס, בן 7 חברים בלבד. הרצל נבחר לראשות הוועד הפועל המצומצם.

בקונגרסים הבאים הוקמו גופים ומוסדות נוספים, כגון:

גופים כלכליים :

·       בנק אוצר התיישבות היהודים - זה היה הבנק של ההסתדרות הציונית. היה זה רעיונו של הרצל להקים בנק שבאמצעות מכירת מניותיו יגוייס הכסף הנדרש לרכישת הצרט'ר. הרעיון לא צלח והבנק הצליח למכור מעט מניות.

·       בנק אנגלו-פלשתיין ששימש כמוסד הכספי של ההסתדרות הציונית בעיר יפו. היה אחד הסניפים של בנק אוצר ההתיישבות.

גופים מיישבים :

·       הקרן הקיימת לישראל שרכשה אדמות בכספי תרומות שאספה כדי להופכן לאדמות של המדינה שבדרך ושייכות לעם היהודי כולו.

לאחר מותו של הרצל הוקמו בקונגרסים הציוניים ארגונים נוספים כגון:

·       המשרד הארצישראלי  שהיה ממונה על רכישת אדמות בא"י, על הכשרתן לחקלאות ועל סיוע לחקלאים ובמציאת עבודה. בראשו עמד ארתור רופין.

·       החברה להכשרת היישוב כדי לעזור למשרד הארצישראלי במימון רכישת קרקעות בא"י.

מוסדות אל היוו את הבסיס למדינה שבדרך.

ד. פעילותו של הרצל לקידום רעיונותיו בתחום המדיני - פוליטי:

הצעת אוגנדה: תוכנית אוגנדה

הרקע: ב- 1903 מתחולל פוגרום בעיר קישינב. 49 יהודים נרצחים בעיר רק בגלל יהדותם. בתי כנסת נשרפו, ספרי קודש חוללו. פוגרום זה עורר זעזוע קשה בקרב העם היהודי בשל הצילומים שצילמה העיתונות. הוא הוכיח שהאמנציפציה אינה ברת השגה, שהאנטישמיות מתחזקת ושיהודי מזרח אירופה נמצאים בסכנה קיומית.

לאחר הפוגרום ביהודי קישינב ב- 1903, הרצל יצא לביקור ברוסיה. הוא התקבל בחום ע"י הקהילה היהודית שם וחש צורך דחוף למצוא פתרון ליהודים הפגועים. במקביל, מציעה בריטניה את: "תכנית אוגנדה" - תכנית ליישוב היהודים באוגנדה שבאפריקה.

בנאום הפתיחה של ה"קונגרס הציוני השישי" שהתקיים באותה שנה (1903) הפתיע הרצל את 600 צירי הקונגרס כאשר העלה את: "תכנית אוגנדה" - תכנית ליישוב היהודים באוגנדה שבאפריקה. הרצל סיפר שהממשלה הבריטית מוכנה לתת לו חבל ארץ במזרח אפריקה לטובת: "מדינת היהודים", הרצל הציע שתקום וועדה מיוחדת על מנת לבדוק את האפשרות להתיישבות.

בסיום דבריו של הרצל התעורר ויכוח חריף וסוער בין צירי הקונגרס התומכים ב"תכנית אוגנדה" שנקראו "האוגנדיסטים", לבין אלה המתנגדים לה שנקראו: "ציוני ציון":

מקור התמונה - https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%92%D7%A0%D7%93%D7%94

נימוקי ה'אוגנדיסטים' - מחנה הרצל, נורדאו וסירקין, בעד 'תכנית אוגנדה':

·       הניסיונות הדיפלומטים נכשלו. ההצעה היחידה הרלוונטית כעת היא אוגנדה. על פי תפיסתה של הציונות המדינית: הבעיה של העם היהודי היא לאומית, ולכן גם הפתרון צריך להיות לאומי. המטרה היא להשיג טריטוריה, שבה יוכל העם היהודי להתקיים, גם אוגנדה עונה לקריטריונים אלה.

·       במזרח אירופה קיימת סכנה קיומית. יש למצוא פתרון מהיר למצוקתם יהודי מזרח אירופה, והפתרון כרגע שעומד על הפרק הוא אוגנדה. הפתרון הוא זמני. נורדאו, עוזרו של הרצל כינה זאת כ"מקלט ללילה".

·       אוגנדה יכולה לשמש מקום ריכוז ליהודים לקראת התארגנות (כשלב הכנה) לעלייה לארץ ישראל.

·       בעצם הצעתה של המעצמה האדירה בריטניה יש הכרה בצורך לפתרון לאומי לעם היהודי. התנגדות להצעתה של בריטניה עלולה לגרום למשבר דיפלומטי חמור עמה.

·       הציונים הדתיים וביניהם הרב ריינס ראו בריכוז היהודים באוגנדה כפתרון טוב לעצירת ההתבוללות ופיזור היהודים בכל העולם.

נימוקי 'ציוני ציון' - מחנה אושיסקין, אחד העם והזרם הדתי, נגד 'תכנית אוגנדה':

·       ציונות ללא ציון לא יכולה להתממש. אוגנדה היא לא ארץ מולדתו של העם היהודי, אלא ארץ ישראל היא מולדתו הבלעדית של העם היהודי לאורך כל הדורות ורק אליה הוא נושא את עיניו. לעם היהודי אין שום זיקה לאוגנדה, ולכן לא יגיע בהמוניו למקום זה. חברי הזרם "המזרחי" טענו שא"י הובטחה בתנ"ך לאבותינו.

·       תכנית אוגנדה סותרת את ההחלטות, שהתקבלו בקונגרס באזל, המדגישות את השאיפה להקים בית לאומי בא"י.

·       השאיפה להקמת מדינה בא"י מקשרת בין כל הזרמים שמרכיבים את התנועה הציונית. תכנית אוגנדה תוביל לפילוג בעם היהודי.

·       לא מדובר בוויתור זמני על א"י, כי כל המשאבים הכלכליים והלאומיים יופנו לאוגנדה. בנוסף קיים החשש שנפסיד את ארץ ישראל - לא נקבל צ'ארטר על ארץ ישראל מהמעצמות בטענה כי יש ליהודים אוטונומיה משלהם באוגנדה.

הודעתו של קלמנט היל ממשרד החוץ הבריטי לעוזרו של הרצל על תמיכה ב-"תוכנית אוגנדה", פורסמה בשער העיתון הציוני "די ולט", ב-27 באוגוסט 1903 - מאתר ויקיפדיה

- הקרע בקונגרס היה בלתי נמנע, המתנגדים ('ציוני ציון') קמו ועזבו את האולם, בכו, התעלפו וישבו כאבלים על הארץ ומאז כונה הקונגרס השישי - 'קונגרס הבכי'. קולות הבכי הגיעו עד אזניו של הרצל באולם הישיבות, והוא נאלץ להפסיק את הדיונים ולגשת לפייס את הבוכים. למחרת, חזרו המתנגדים לאולם הקונגרס ושם השמיע הרצל בנאומו את נאמנותו לארץ ישראל ואף הרים את ידו הימנית ונשבע: "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני..." דבריו השפיעו מאוד על באי הקונגרס .

בסופו של דבר נערכה הצבעה בשאלה אם לשלוח משלחת לחקור את תנאי ההתיישבות באוגנדה. הרוב תמך (295 תמכו, 178 התנגדו, 99 נמנעו). 

כיצד הסתיים המשבר סביב אוגנדה?

הקרע בתנועה הציונית הלך והעמיק, ובסוף 1903 נעשה ניסיון להתנקש בנורדאו - עוזרו של הרצל

המשלחת, שחזרה מאוגנדה קבעה, כי התנאים אינם מתאימים ליישוב יהודי.

הבריטים נסוגו מתכניתם.

זמן קצר אח"כ הרצל מת ( 3 ביולי 1904) לאחר שהצליח למנוע את פילוגה של התנועה הציונית. בקונגרס הציוני ה- 7 (1905) הוחלט שרק "תכנית באזל" תמומש, כלומר, הציונות רואה בא"י את היעד היחיד למדינת היהודים ותיאסר כל פעולת התיישבות מחוץ לא"י.

צפה בסרטון המסכם את פועלו של הרצל וחשוב מהו לדעתך ההישג הגדול ביותר של הרצל ולמה ?