תקציר ידע - היישוב היהודי בזמן מלחמת העולם הראשונה - ג'אמל פאחה

התנועה הציונית והיישוב היהודי בא"י בזמן מלחמת העולם הראשונה 1914-1918

רקע:

הגדרה - מלחמת עולם: היא מלחמה המתרחשת בין מדינות רבות ובמקומות רבים על פני העולם. מלחמת העולם הראשונה החלה כמלחמה על אדמת אירופה, אך התפשטה גם לאזורים אחרים בעולם, כולל אזור המזרח התיכון.

הצדדים הלוחמים :

            'מדינות המרכז'                                                  'מדינות ההסכמה'

            אוסטריה- הונגריה                                                 בריטניה

            גרמניה                                                                     צרפת

            העות'מאנים - תורכיה-  שלטו על א"י               רוסיה (עד 1917)

            איטליה ויפן                                                            ארצות הברית (מ 1917)

מהלך המלחמה :

באוגוסט 1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה. זמן קצר לאחר מכן החליטה תורכיה להצטרף לצד "מעצמות המרכז" - גרמניה ואוסטרו הונגריה, במלחמתן נגד "מעצמות ההסכמה" - בריטניה, צרפת ורוסיה.

- החלטה זו של תורכיה, הביאה בסוף המלחמה לאבדן השליטה התורכית במזרח התיכון (ולהתפרקות האימפריה העות'מנית) היא גם השפיעה באופן הרסני על היישוב בארץ ישראל שעליו שלטה תורכיה, שמנה באותה תקופה כ- 85 אלף נפש. היהודים סבלו בארץ בשנות המלחמה ממצוקה כלכלית, רעב, גירושים, וגזרות.

- עד 1917 המצב במלחמה היה פחות או יותר שווה ולא היה ברור מי ינצח. אולם ב-1917 עם כניסתה של ארצות הברית למלחמה, השתנו יחסי הכוחות ובסופו של דבר המלחמה הסתיימה בניצחונן של מדינות ההסכמה.

מדיניות השלטון העות'מאני (ג'מאל פאחה) כלפי הישוב היהודי בא"י בזמן מלחמת העולם הראשונה: יעדים ודרכי פעולה.

היישוב היהודי, מנה ערב המלחמה כ- 85,000 נפש. במהלך המלחמה היישוב סבל מאוד, והיה בסכנת חיים בגלל המציאות שהמלחמה יצרה ובעיקר בגלל יחסו של השלטון התורכי כלפי היישוב היהודי. ההחלטה של תורכיה להצטרף למלחמה לצד מדינות המרכז הביאה לסופה של האימפריה העות'מאנית אך גם למשבר קשה מאוד שפקד את היישוב היהודי בארץ ישראל.

המושל בארץ ישראל באותה התקופה היה ג'מאל פאחה, עריץ בעל נטיות אכזריות.

כשהחלה המלחמה, היחס השלילי כלפי הציונות הלך והחריף מהסיבות הבאות:

1. קשריה של התנועה הציונית היו חזקים במיוחד עם האויב של העות'מאנים - בריטניה.

דוגמאות : מוסדותיה הכספיים של התנועה היו בלונדון, מנהיגים ציוניים חשובים כמו וייצמן התגוררו באי הבריטי. התנועה הציונית נתפסה כגוף לא לויאלי עבור האימפריה העות'מאנית והגבירה את העוינות מצד השלטונות התורכים.

2. רוב העולים, בני העליות הראשונה והשנייה, היו נתינים רוסים לשעבר וחלקם שמרו על אזרחותם הרוסית. הם נחשבו בפרוץ המלחמה כאויב מאחר ורוסיה הייתה אויב של העות'מאנים.

3. התנועה הציונית הייתה תנועה לאומית לכל דבר. השלטון העות'מאני נלחם בהתעוררות הלאומית של עמים כבושים בשטחיו וחשש כי הציונות תנצל את מצב המלחמה לקדם את הרעיון הציוני ואת הקמת המדינה.

הקשיים והגזרות שהיישוב היהודי סבל מהם:

א.   הגזרות הכלכליות:

·       גזירת המיסים וההחרמות-  השלטון התורכי הטיל מיסים כבדים למימון הצבא וביצע לעיתים קרובות החרמות רכוש רבות. אך מבחינת היישוב היהודי התוצאה הייתה הרס המשק היהודי והישגיי הישוב היהודי בארץ - לא נותר מספיק מזון בקרב האוכלוסייה האזרחית.

·       על כל הצרות נוספה מכת הארבה ב- 1915. מכת הארבה לא פגעה באזורי הגליל ולכן הם נאלצו להפריש חלק גדול מן היבולים לטובת הצבא התורכי.

·       ניתוק הקשר עם אירופה - בשל המלחמה ניתק השלטון את הקשר מאירופה והתוצאה הייתה:

·    כספי החלוקה (תרומות) הפסיקו להגיע ורבים מהיישוב הישן גוועו ברעב, מוסדות שהתקיימו על כספי תרומה אלו כגון בתי ספר ובתי חולים נפגעו.

·    פגיעה בייצוא ובייבוא: הכלכלה של היישוב היהודי באותה התקופה התבססה על ייצוא התוצרת החקלאית והתעשייתית לאירופה והסתמכה על ייבוא חומרי גלם לייצור.

·       בעקבות המלחמה הופנו ספינות המסחר לטובת המאמץ המלחמתי וכל הייצוא והייבוא הופסק כמעט לחלוטין. בשל כך הייתה אבטלה קשה שהביאה למחסור ורעב של ממש בקרב היישוב היהודי.

ב.   גזירות בתחום האזרחי:

בספטמבר 1914 (עוד לפני הצטרפות העות'מאנים למלחמה), הכריזו העות'מאנים על ביטול הקאפיטולאציות (זכויות מיוחדות שקיבלו היהודים בעלי אזרחות אירופית באימפריה העות'מאנית). יהודים רבים מבני היישוב היו נתינים זרים ולכן הם מצאו עצמם באופן פתאומי ללא אזרחות וללא זכויות. עם ביטול הקאפיטולאציות הנתינים הזרים היו נתינים לשרירות ליבם של העות'מאנים.

לאחר כניסת תורכיה למלחמה, העות'מאנים איפשרו ליהודים בעלי הנתינות הזרה 2 אפשרויות:

 1. להתעתמן - להפוך לעות'מאני, לקבל אזרחות עות'מאנית ולהתגייס לצבא תוך לקיחת סיכון גדול. היהודים שהיו כבר אזרחים עות'מאנים ואלה שהתעת'מנו אולצו להתגייס לצבא העות'מאני שהיה ידוע לשמצה בתנאי השירות הגרועים שלו והסיכוי לחזור משירות בצבא העות'מאני היה קטן.

2. לעזוב את הארץ מרצונם או להיות מגורשים. העות'מאנים הוציאו פקודה להגלות את כל נתיני האויב מארץ ישראל. הם החלו לגרש כל יהודי שהיה אזרח של אחת מהמדינות שאינה שייכת למעצמות המרכז.

·       גזירת הגירוש : הגזירה הקשה ביותר שנחתה על הישוב היהודי היא גזירת הגירוש. רוב יהודי ארץ ישראל היו בעלי אזרחות רוסית ולכן עם פרוץ המלחמה הם נחשבו לאויבי תורכיה. תוצאות פקודת הגירוש היו הרסניות: בין 12,000 ל- 15,000 יהודים גורשו - רבים למושבות בארץ ישראל ואחרים לאלכסנדריה (מצרים) או לסוריה. בין אלה שהוגלו היו גם מנהיגי היישוב, לדוגמא: בן גוריון ויצחק בן צבי, שהיו מראשי פעילי ציון. הדבר החריף את חוסר האונים של האוכלוסייה היהודית שמצאה את עצמה כמעט ללא הנהגה. הגירוש ארך כ-18 חודשים עד לסוף המלחמה.

 - שואת הארמנים - מעל לכל הקשיים ריחפה על היישוב סכנת טבח. הפחד התבסס על הטבח שהתורכים ערכו בארמנים בשנת 1915 שאותו ארגן ג'אמל פאחה.

ג. גזירות בתחום הלאומי :

דיכוי לאומי - איסור גילויי לאומיות יהודית:

התנועה הציונית נחשדה בניסיון לפגוע באימפריה העות'מאנית, וג'מאל פאחה החל במסע דיכוי לאומי כנגד התנועה הציונית, שכלל:

·       דיכוי כל תעמולה ציונית.

·       דרישה להסרת השילוט העברי מחנויות בתל אביב ואיסור שימוש שמות עבריים ברחובות ת"א.

·       ביטול ארגון השומר ואיסור כל פעולה הגנתית יהודית בארץ ישראל כולל החזקת נשק.

עם סיום המלחמה, בשנת 1918, וכיבוש ארץ-ישראל על-ידי הבריטים, החלה תקופת המנדט הבריטי, והמגורשים ששרדו שבו לבתיהם. החל עידן חדש בא"י - השלטון הבריטי.

דרכי ההתמודדות של היישוב היהודי נוכח הקשיים

היישוב היהודי התמודד בדרכים שונות נוכח הקשיים בתקופת מלחמת העולם הראשונה על ידי הקמת מספר גופי סיוע:

1  "הועד להקלת המשבר" -  התארגנות התנדבותית, בראשות מאיר דיזנגוף (ראש ועד תל אביב) שלקחה על עצמה לנסות לסייע ככל האפשר, לבני הישוב היהודי בא"י שנקלעו למצוקה. הועד עסק בסיוע למובטלים, במתן הלוואות, ואף באספקת צרכים בסיסיים: רכישת חיטה ואפיית לחם. הועד מימן את פעולותיו באמצעות גיוס תרומות בארץ ובקהילות יהודיות בחו"ל. כסף שנתרם על ידי יהודים בארה"ב הועבר לועד במטבעות זהב.

2. "המשרד הארצישראלי" - בהנהגת ארתור רופין סייע בהתארגנות הפנימית של היישוב. 

3. "קופת חולים" -  שהגישה עזרה רפואית לישוב היהודי.

4. "משביר" - כמפעל לעזרה הדדית שעסק במכירת מזון ללא כוונות רווח.

5. "ועד ההגירה" -  אשר דאג לצרכי הפליטים שגורשו מתל אביב ולקליטתם באזור הצפון.

הפעולות הללו מומנו על ידי תרומות מיהדות העולם, בעיקר יהודי ארצות הברית והללו אף לחצו על ממשלותיהם שישפיעו על ממשלת טורקיה להקל את הלחץ מעל היישוב היהודי.

הצהרת בלפור (1917)

הפרק שלפנינו עוסק בשאלות  המרכזיות: מדוע ניתן לראות בפרסום הצהרת בלפור הישג מרכזי לתנועה הציונית? ‏מהם הגורמים שהביאו את בריטניה לפרסם את הצהרת בלפור? אילו תגובות עוררה הצהרת בלפור בקרב הציונים, המשתלבים והערבים? 

הרקע המדיני

בתקופת מלחמת העולם הראשונה, בריטניה כאחת ממדינות ההסכמה, מעורבת במספר הסכמים הקשורים לבעיית ארץ ישראל (הסכמים המשקפים את האינטרסים הבריטיים):

1. איגרת מק-מהון (1915) – במהלך חילופי מכתבים בין הנציב הבריטי במצרים, מק-מהון, לבין השריף של מכה, חוסיין, בריטניה מבטיחה להעביר שטחים, ובתוכם נכללת גם ארץ ישראל, לצורך הקמת מדינה ערבית עצמאית ותמורת זאת הערבים התחייבו לפתוח במרד ערבי נגד השלטון העותומאני.

2. הסכם סייקס-פיקו (1916) – זהו הסכם חשאי, שנחתם בין בריטניה לבין צרפת, אשר במסגרתו חילקו ביניהן שתי המדינות את השליטה על שטחי האימפריה העותומאנית. ארץ ישראל אמורה הייתה להיות תחת שלטון משותף של שתי המדינות, מלבד שטח שמצפון לעכו שאמור להיות תחת שלטון צרפתי ונמלי יפו וחיפה תחת שלטון בריטי.

3. הצהרת בלפור (1917) – 

ראשי התנועה הציונית האנגלית, ובעיקר חיים ויצמן, האמינו שמדינות ההסכמה במלחמת העולם הראשונה ינצחו במלחמה וכי בריטניה עומדת לכבוש את ארץ-ישראל. לכן נפגש ויצמן עם ראשי הממשל הבריטי וניסה לשכנע אותם לפרסם הצהרה התומכת בזכותו של העם היהודי לבית לאומי בארץ-ישראל. וזאת עוד לפני תום המלחמה, בטענה שיש זהות אינטרסים בין הציונות לבריטניה. בנוסף ביקש ויצמן שעליהם להדגיש את המחויבות המוסרית לפתור את בעיית העם הנרדף.

מקור התמונה - https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A6%D7%94%D7%A8%D7%AA_%D7%91%D7%9C%D7%A4%D7%95%D7%A8#/media/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Balfour_portrait_and_declaration.JPG

הסיבות של בריטניה למתן ההצהרה

1.        ההצהרה תגרור תמיכה של יהודים החיים בעולם ובא"י. הבריטים עומדים לכבוש את א"י ותמיכת היהודים היושבים בא"י תסייע לשלטונם. 

2.        חלק מראשי הממשל בבריטניה, וביניהם גם ראש ממשלתה, היו בעלי אמונה דתית נוצרית שעל פיה מחובתם לתמוך ברעיון הציוני של שיבת היהודים למולדתם. 

3.        התחמקות ממחויבויות קודמות: במהלך המלחמה ניהלו הבריטים מגעים עם הצרפתים וגורמים ערביים על גורל המזרח התיכון. הבריטים העריכו כי פרסום הצהרת בלפור ישחרר אותם מהמחויבות לצרפתים ולערבים (הסכמי 'סייקס פיקו'- קביעת אזורי שליטה של בריטניה וצרפת לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה).

4.        רצון לזכות בתמיכת יהדות העולם: הבריטים העריכו, כי ליהודי העולם יש כוח במדינות רבות. הם קיוו כי הצהרת בלפור תסייע להם להשיג את תמיכת יהודי העולם במדינות השונות, תמיכה שעשויה לסייע להם במלחמה (מלחמת העולם הראשונה) ובהסדרים שאחריה. כוונתם הייתה שיהדות ארה"ב תלחץ על הממשל להצטרף למלחמה ויהדות רוסיה תמנע את עזיבת רוסיה את המלחמה.

תוכן ההצהרה, התגובות להצהרה וחשיבותה

תוכן ההצהרה:

"ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה יסוד בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל ותעשה כמיטב מאמציה להקל על הגשמת מטרה זו, בתנאי ברור שלא יעשה דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות או הדתיות של העדות הלא יהודיות הקיימות בארץ ישראל או בזכויותיהם ובמעמדם המדיני של היהודים בכל ארץ אחרת".

ההצהרה מחולקת ל-2 חלקים:

1. החלק הראשון של ההצהרה פותח בעמדתה של בריטניה ביחס להקמת בית מולדת לעם היהודי בא"י - "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה ייסוד בית לאומי לעם היהודי בא"י, והיא תפעל במיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו...".

 2. בחלק השני מפורטים 2 תנאים שקבעו הבריטים - "מתוך הנחה שלא ייעשה שום דבר שיש בו לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של העדות הלא יהודיות או בזכויותיהם ומעמדם של היהודים בכל ארץ אחרת". הבריטים רואים את תהליך הקמת בית המולדת ליהודים בעין יפה כל עוד הם לא פוגעים בזכויות של עדות ומיעוטים אחרים הנמצאים בא"י וגם לא במעמד היהודים בגולה. (כלומר שהזכויות של הערבים בארץ ישראל לא יפגעו ושיהודים המשתלבים והמתבוללים באירופה, שלא רוצים לעלות לא"י לא יסולקו בכוח בעקבות ההצהרה וזכויותיהם לא יפגעו).

נוסח ההצהרה והקשיים בניסוח

·  "רואה בעין יפה" - השימוש בביטוי זה מקטין את מידת המחויבות של בריטניה כלפי הסיוע לתנועה הציונית. היא לא מבטיחה ליהודים מדינה, אלא רואה בעין יפה את האפשרות לסייע לה בהקמת בית המולדת.

·  "בית לאומי" - הבריטים נזהרים בניסוח, לא מזכירים את המילה 'מדינה' ומשתמשים במושג המעורפל 'בית לאומי' וכך למעשה בריטניה לא מבטיחה מדינה ליהודים.

·  "בארץ ישראל" - הבריטים בכוונה לא הגדירו גבולות ברורים כדי שניתן יהיה לפרש את ההצהרה כאילו היא נוגעת רק לחלק קטן ומסויים מא"י ולא לא"י כולה.

·  "בתנאי שלא יעשה דבר..." - התנאי נועד למנוע פגיעה של ערביי א"י או של היהודי בתפוצות שאינם מעוניינים לעלות לא"י אולם כיצד יוכלו הבריטים להבטיח שתנאי זה יכובד? במיוחד ביהודי התפוצות במדינות שבהן אין לה שליטה.  

התגובות השונות לפרסום ההצהרה:

·  הציונים: ראו בפרסום ההצהרה הישג גדול לתנועה הציונית, שכן היא הביאה לידי ביטוי את ההכרה של העולם בזכותו של העם היהודי להקים לעצמו מסגרת מדינית. מדובר בשלב חשוב במימוש הציונות המדינית של הרצל (צ'ארטר) - הכרה של מעצמה בסדר גודל של בריטניה בזכות שלנו למדינה. ההצהרה גם הובילה לעידוד העלייה לארץ ישראל בשנות העשרים של המאה הקודמת. בן-גוריון ורבים אחרים, ראו בכך שלב חשוב בהתפתחות הציונות. 

·  היהודים המשתלבים והמתבוללים (הלא-ציוניים (: התנגדו לרעיון ההצהרה כיוון שחששו לפגיעה במעמדם כאזרחים במדינות השונות. כן חששו להתגברות האנטישמיות שעלולה להביא לסילוק יהודים ממדינותיהם וגירושם לארץ ישראל ולפגיעה בזכויותיהם.

·  הערבים: התנגדו התנגדות נחרצת להצהרת בלפור. ערביי ארץ-ישראל והתנועה הלאומית הערבית המתגבשת החלו לפעול לביטול ההצהרה ובארץ ישראל החלו "מאורעות תר"פ/תרפ"א" (1920/1921) - פעולות אלימות נגד היישוב היהודי.

חשיבותה/משמעותה של הצהרת בלפור:

1.  הציונות קיבלה בפעם הראשונה הגדרה רשמית בינלאומית וכך גם קיבלה ביטוי לזכותו של העם היהודי לשוב לא"י. ההכרה מצד בריטניה, המעצמה האירופאית החשובה ביותר, שבאותו זמן החלה בכיבוש א"י היה ההישג המדיני הגדול ביותר עד כה. חשוב לציין, כי צרוף מוצלח של נסיבות היסטוריות ואישיות הביא לפרסום ההצהרה.

2.  יש הרואים בהצהרה מעין צ'ארטר על הארץ, ע"פ תורתו של הרצל ודרכו המדינית  -  מאחר שההצהרה ניתנה על ידי מעצמה במעמדה של בריטניה, ראו הציונים בהצהרה לא רק הכרה בריטית בשאיפות הלאומיות של התנועה הציונית, אלא גם הכרה וצ'ארטר בינלאומי. בן השאר, תמכו בהצהרה שאר "מדינות ההסכמה" (כגון צרפת).

3.  מעמד ההסתדרות הציונית מתחזק - ההסתדרות הציונית הופכת לנציגה המוכרת של העם היהודי בעיני העולם והקשר בין היישוב היהודי ובין התנועה הציונית בחו"ל מתחזק.

4.  ההצהרה הפיחה תיקווה שניתן לתרגם את הכמיהה לציון למונחים מעשיים של עלייה והתיישבות.

העלייה השלישית שהחלה ב- 1919, התרחשה גם הודות לעידוד שקיבלו היהודים מהצהרת בלפור והם מיהרו לארץ בתקווה ובמטרה להקים מדינה יהודית תוך זמן קצר.