תקציר ידע

מבוא

מהי הלאומיות?

מושגי יסוד:

לאומיות – היא התופעה הכוללת את תחושת ההשתייכות ללאום מסוים, בעל תרבות משותפת (שפה, מנהגים מסורת), בצירוף להתפתחות תודעה ושאיפה של הלאום להגיע להגדרה עצמית (עצמאות).

לאום – קבוצת אנשים שיש לה מוצא משותף ערכי תרבות משותפים כמו היסטוריה, שפה, זיכרונות, מיתוסים ולעיתים גם דת משותפת, אשר שואפת להגיע להגדרה עצמית בטריטוריה מוגדרת.

מדינת לאום – מדינה שרוב תושביה הם מאותו מוצא אתני, הם חיים בטריטוריה משותפת ויש להם ערכים משותפים.

לאומיות אתנית – לאומיות המתבססת על השתייכות בני הלאום לאותה קבוצה אתנית (אותו מוצא), לאותה תרבות, היסטוריה, שפה ועבר משותף. כלומר, יסודות שאינם פרי בחירה.

לאומיות פוליטית (אזרחית) – לאומיות המבוססת על ערכים ורעיונות משותפים, כאשר האוכלוסייה מרוכזת באותה טריטוריה אבל יכולה לכלול קבוצות אתניות שונות, שיש להן ציפיות לעתיד משותף. כלומר, מדובר ביסודות שהם פרי בחירה. 

מקור התמונה- https://en.m.wikipedia.org/wiki/File:British_Empire_1897.jpg

מה קושר ומלכד את בני אותו לאום? מה היו השינויים שיצרה הלאומיות המודרנית באירופה במאה ה-19?

מרכיביה העיקריים של תופעת הלאומיות המודרנית ומאפייני התנועות הלאומיות שהתגבשו באירופה במאה ה-19

הלאומיות המודרנית התפתחה במהלך המאה ה-18 והמאה ה-19 והביטויים הבולטים למימושה במאה ה-18 היו: הכרזת העצמאות של המושבות באמריקה (ארצות-הברית) והמהפכה הצרפתית שהולידו את הצהרת זכויות האדם והאזרח. במאה ה-19 צמחו רבות מהתנועות הלאומיות באירופה, אך רוב המרידות שפרצו על רקע לאומי גם דוכאו בשנת 1848 ("אביב-העמים"). במאה העשרים הלאומיות הובילה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914.

המאפיינים של הלאומיות המודרנית כתופעה חברתית, תרבותית ופוליטית.

• הלאומיות המודרנית כתופעה חברתית: האדם הוא יצור חברתי, ובני האדם, בכל מקום ובכל עת, מחפשים מסגרת חברתית שיוכלו להשתייך אליה ולהזדהות איתה. הלאומיות שימשה כמוקד לתחושת שייכות ולהזדהות של הפרט בחברה המודרנית. כאשר מוקדי-הזדהות קודמים – כמו הדת – אבדו חלק גדול מכוח המשיכה שלהם, הופיעה הלאומיות המודרנית כמרכיב מרכזי של הזהות. 
  אם, בתקופה הקודמת אדם ממוצע, שהיה נשאל "מי אתה?" היה עונה "אני נוצרי" [כלומר: הזהות הדתית היא הראשונה העולה בדעתו], הרי שבעולם המודרני סביר להניח שיענה "אני גרמני" או "אני צרפתי", או "אני איטלקי" [כלומר: הזהות הלאומית היא הראשונה במעלה].
• בהקשר הזה הייתה חשיבות רבה להיבט התרבותי: טיפוח שפת הלאום, הפולקלור, הספרות, המוסיקה העממית, הציור והפיסול, התיאטרון (ולימים: הקולנוע) – לכל המגוון התרבותי היה תפקיד מרכזי בגיבוש הזהות הלאומית והגאווה הלאומית ובגיוס המוני העם למען הרעיון הלאומי.
• במישור הפוליטי הלאומיות התבטאה בשאיפה להקמת מדינת לאום ריבונית, שתאחד במסגרתה את כל בני-הלאום

מהם מרכיביה של תופעת הלאומיות המודרנית?

1. תרבות משותפת: הכוללת את השפה, הספרות, אמנות, מוסיקה, עיתונות ולעיתים אף הדת משמשת כמרכיב תרבותי.
2. מיתוסים וסמלים לאומיים: הכוללים סיפורי עם, חגים לאומיים, המנון ודגל המדגישים את משותף לכל בני הלאום.
3. זיקה למולדת: טיפוח אהבה וגעגועים לטריטוריה. למשל, על ידי טיולים ומוסיקה.
4. טיפוח זיכרון לאומי: הכולל הדגשת הקשר בין עברו של העם לבין ההווה על ידי מוזיאונים, אתרי הנצחה לגיבורים, ציון ימי זיכרון למלחמות ואירועים חשובים בחיי העם.
5. טיפוח זהות לאומית: כולל את השאיפה להביא לכך שהאדם יעדיף את האינטרס הלאומי על פני האינטרס הפרטי ושיתרום לטובת האומה. האמצעים לכך הם: מערכת חינוך, טקסים, אמצעי תקשורת ושירות צבאי.  

השינויים שיצרה הלאומיות המודרנית באירופה במאה ה-19?

1. מסגרות זהות חדשות שבעיניהן נאמנות לאומית עמדה מעל זהות מעמדית, דתית או אזורית: בעקבות הלאומיות הזהות הלאומית אמנם לא ביטלה את כל מוקדי השייכות והזהות האחרים, אך נעשתה עבור רבים למוקד הזהות העיקרי והחשוב ביותר.

2. דחיית לאומים אחרים בתוך המדינה ומחוצה לה: הופעת הלאומיות הציגה באור שלילי בני לאומים אחרים, שהלאום הנאבק להשגת עצמאות ראה בהם יסוד זר. לעיתים גרמה הלאומיות לתופעות לאומנות ובהן שנאה לזרים ולבני לאומים אחרים.

3. התפרקות האימפריות והקמת מדינות חדשות במקומן: אימפריות ותיקות בהן חיו לאומים רבים התפרקו למדינות לאום שונות. לדוגמה: האימפריה האוסטרו-הונגרית, בה חיו בני הלאום האוסטרי, ההונגרי ועוד, התפרקה למדינת אוסטריה, מדינת הונגריה.

השוואה בין מפת אירופה בשנת 1815 למפה בשנת 1920

מקור התמונה - https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=9073                                                                             מקור התמונה - https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=9076

הגורמים לצמיחת התנועות הלאומיות

הגורמים לצמיחתן ולגיבושן של התנועות הלאומיות באירופה במאה ה-19

גורמים רעיוניים:

א. השפעת הזרם הרעיוני של תנועת ההשכלה

תנועה שהתפתחה בסוף המאה ה-18, שהדגישה את חשיבות השכל (התבונה) כתחליף לאמונה ולדת (הפילוסופים בצרפת רוסו ומונטסקייה).

• תנועה זו הדגישה שמקור הידע הוא באדם ולא בכנסיה.
• לדעתם השלטון צריך לקבל את סמכותו מהעם ולא מידי האל כפי שטען המלך.
• תנועה זו החלה לדבר על ערכים של חירות, שוויון, אינדיבידואליזם ודמוקרטיה שלהם זכאי כל אדם.

רעיונות אלה ערערו את הסדר הישן(מלכים, אצולה, כנסייה), חיזקו את כוחות השינוי והכשירו את הקרקע לצמיחת מנהיגות חדשה שהובילה את תנועת הלאומיות.

דוגמאות בולטות הן: עצמאות ארצות הברית (1776) והמהפכה הצרפתית (1789) עם הסיסמאות של חירות, שוויון ואחווה אשר תרמו לא מעט לגיבוש הלאומיות הליברלית-דמוקרטית.

ב. השפעת התנועה הרומנטית

תנועה שהתפתחה לאחר הופעת תנועת ההשכלה, בסוף המאה ה-18(סופרים ומשוררים כמו גטה בגרמניה וביירון באנגליה ).

• תנועה זו הדגישה את הרגש והדמיון.
• התנועה דגלה בחזרה לעבר בה חי אדם בהרמוניה עם הטבע.
• התנועה חיפשה אחר המיוחד והשונה בכל עם. המיוחד – המשותף לבני אותו עם, השונה – המייחד אותם מעמים אחרים. בכך הדגישו, במיוחד בגרמניה, כי אלה שיש להם תרבות משותפת ראוי שיהיה להם שלטון משותף, ודרשו את איחוד נסיכויות גרמניה.

מקור התמונה - https://es.wikipedia.org/wiki/El_caminante_sobre_el_mar_de_nubes

התנועות הלאומיות הושפעו מתנועה זו בכך שגם הן הדגישו את המיוחד בכל אומה, תוך רצון לחזור לתקופת הגדוּלה של כל עם – כלומר לעבר, לימי הזֹהר של יוון, רומא והקיסרות הגרמנית של קרל הגדול.

ג. השפעת תהליך החילון

•  החילון הוא תהליך שבו התערערה סמכותה הבלעדית של הכנסייה לקבוע ולהסביר את כל תחומי החיים. 
• במשך שנים רבות שלטה הכנסייה הקתולית בעולם. היא שלטה בכל תחומי החיים של החברה האירופאית והכתיבה לבני-אדם את חייהם. 
• הביקורת של המשכילים על הכנסייה, הביאה בהדרגה לתהליך של חילון, לתפיסה שלפיה האדם הוא הריבון לגורלו, במקום האמונה בכוח עליון המכוון את חייו ומחשבותיו (לא מדובר בהכרח על נטישה של האמונה). 

את החלל שנוצר בעקבות החילון מילאה הלאומיות שהעניקה זהות משותפת ותחושת שייכות.

גורמים הקשורים לאירועים היסטוריים: 

א. המהפכה הצרפתית

• אירועי  המהפכה הצרפתית ב-1789 נחשבים לגילוי הראשון של הלאומיות המודרנית באירופה. פיזור אסיפת המעמדות והקמת האספה הלאומית מבטאים את לידתה של האומה הצרפתית.

• סיסמת המהפכה הייתה "חירות, שוויון ואחווה". סיסמת המהפכה, "חירות שוויון ואחווה" שלהבה את המוני העם הצרפתי שיצא להילחם "בסדר הישן" ושאפו לבטל את המעמדות ולהשיג שוויון זכויות.

• האספה הלאומית ניסחה את הצהרת זכויות האדם והאזרח, הקובעת שבני האדם נולדים ונשארים חופשיים ושווי זכויות ומכריזה שהריבונות שייכת לעם ולא לשום פרט או גוף אחר.

 אירועי המהפכה הצרפתית הפיצו את רעיונות ההשכלה ושימשו השראה לתנועות לאומיות אחרות.

ב. כיבושי נפוליאון

• לאחר המהפכה תפס את השלטון נפוליאון בונפרטה באמצעות הצבא. 
• נפוליאון אימץ את רעיונות הנאורות (ההשכלה) וראה עצמו מנהיג המהפכה הצרפתית, שנועד להפיץ את ערכיה ואת רעיונותיה באמצעות כיבושים צבאיים בכל אירופה.
• בתקופת שלטונו התרופפו יותר ויותר הישגי המהפכה הצרפתית.

כיבושיו של נפוליאון בונפרטה סייעו לרעיונות המהפכה להתפשט ויצרו בעצמם תסיסה לאומית בקרב העמים שאותם כבש: עמים אלה רצו להשתחרר משלטונו של נפוליאון ולהקים מדינות עצמאיות משלהם. 

ג. המהפכה האמריקאית

• במהלך המאה ה-18 התיישבו בריטים ביבשת אמריקה הצפונית. המתיישבים הקימו מושבות חדשות ועם הזמן יצרו צורת חיים שונה ממה שחיו בבריטניה, הם פיתחו זהות משלהם והתלכדו סביב רעיונות הנאורות.

• בשנת 1776, לאחר מאבק הכריזו המושבות באמריקה על עצמאותן ועל ניתוקן מבריטניה. המושבות הצדיקו את עצמאותן באמצעות רעיונות הנאורות שבאו לידי ביטוי בהכרזת העצמאות של אמריקה.

• בהכרזה זו הביעו האמריקנים את הבסיס לשלטונם החדש:  כל בני האדם נולדו שווים ולכן יש להם זכויות טבעיות שלא ניתן לקחת מהם. תושבי אמריקה יקבלו שוויון הזדמנויות, שוויון זכויות, וחירויות.

המאבק תרם להיווצרותה של האומה האמריקנית ולעיצובה, ושימש דוגמה לעמי אירופה, שנשלטו בידי זרים. 

גורמים חברתיים כלכליים:

השפעת המהפכה התעשייתית

מהפכה שכללה שינויים בתהליכים כלכליים, חברתיים ותרבותיים כמו למשל:

• תהליך של תיעוש – שיפור בשיטות החקלאיות ויצירת מכונות חדשות הפחיתו את הצורך בידיים עובדות. איכרים רבים מצאו את עצמם מחוסרי עבודה, ועברו אל הערים בתקווה למצוא בהן פרנסה.
• תהליך של עיור- הגירה לערים מן הכפרים הודות להתפתחות אמצעי תחבורה  ותהליך התיעוש  גרם למשבר, לתחושת ניכור ולחיפוש קשרים חדשים. הקשיים החברתיים הולידו צורך בזהות חדשה אותה הם מצאו בלאומיות שנתנה להם זהות משותפת וביטחון.
  
• תהליך של מודרניזציה - היכולת לקבל אינפורמציה ,תורות חדשות ורעיונות לאומיים בזכות המצאת הטלגרף, הדפוס והעיתונות.
• תהליך של דמוקרטיזציה - הרחבת זכות הבחירה, וצמצום האנאלפביתיות אפשרו את הפצת הרעיונות החדשים כולל את רעיון הלאומיות.

מאפיינים ודפוסי הפעילות של התנועות הלאומיות במאה ה-19

מה היו מאפייני התנועות הלאומיות וכיצד פעלו להגשמת מטרתן?

א. מטרות התנועות הלאומיות: 

1. שחרור מכובש ו/או הקמת מדינה עצמאית ללאום.

2. גיבוש הזהות הלאומית המשותפת לקבוצת הלאום וביסוס זהות זו בקרב בני הלאום.

ב. המאפיינים של מנהיגי התנועות הלאומיות באירופה במאה ה-19:

1. משכילים, בני המעמד הבינוני אנשים שמנהיגותם מבוססת על כישורים פוליטיים ולא על ייחוס או על מסורת.
2. מנהיגים כריזמטיים ששאפו להוביל לשינוי בסדר החברתי-פוליטי ושגיבשו תכניות פעולה למימושו.
3. מנהיגים בעלי יכולת  להשתמש  בכלים מודרניים לגיוס ההמונים.
   
   

ג. תחומי הפעולה של התנועות הלאומיות באירופה במאה ה-19:

1. גיבוש הזהות והנחלתה: טיפוח של סמלים לאומיים ותרבות לאומית המנון, דגל; טיפוח השפה הלאומית והפיכתה לשפה משותפת; הקניית תכנים לאומיים באמצעות הספרות ובאמצעות מחקר וכתיבה של ההיסטוריה הלאומית; הקמת מערכת חינוך לאומית; הקמת תנועות נוער. 

2. התארגנות: בחירת הנהגה והקמת מוסדות.

3. הקמת מדינה: מאבק עממי ומאבק צבאי נגד שליטים מקומיים ו/או זרים לצורך השגת עצמאות; ניהול מאבק נגד כוחות מעכבים בארצם; איחוד יחידות פוליטיות נפרדות לכלל יחידה לאומית־ פוליטית אחת; כריתת בריתות עם כוחות חיצוניים שיסייעו למאבק הלאומי. 

ד. שלבי התפתחות הפעילות הלאומית באירופה במאה ה-19 

ניתן להבחין בארבעה שלבים עיקריים:

1. שלב ההערכות: בשלב הראשון קיימת התעוררות המקיפה קבוצה מצומצמת של משכילים מהמעמד בינוני.
אותם משכילים מתחילים בכינוס שיטתי של פולקלור עממי (אגדות, שירי-עם ומוסיקה), עורכים מחקר שיטתי ראשוני של העבר הלאומי וקובעים "תקן" לשפה הלאומית,
כלומר איזה דיאלקט (ניב) ואיזו גרסה כתובה תיחשב מעתה לתקנית. כתוצאה מפעילות זו נוצר אוסף מכונן של דימויים לאומיים.

2. שלב ההרחבה: בשלב השני מוקמות אגודות המביאות את בשורת הלאומיות למעגלים חברתיים נוספים. האגודות הלאומיות מעורבות בייסוד בתי-ספר ומוזיאונים ובהוצאה לאור של כתבי-עת.
בשלב הזה גם מתחילה פעילות פוליטית במטרה להשיג את "הזכויות הלאומיות".

3. שלב המאבק: לאחר שהתנועה הלאומית הצליחה לגייס תמיכה ציבורית רחבה נפתח מאבק עממי-יציאה לרחובות והפגנות. ולאחריו (או בשילוב איתו) מתחיל מאבק מדיני וצבאי. 

התנועה הלאומית מתעמתת עם יריבותיה מבית ומבחוץ. בשלב הזה גם מתגבשים זרמים שונים בתוך התנועה הלאומית (שמרנים, ליברלים, דתיים, סוציאליסטים וכו')

4. לאחר ההקמה: מדינת הלאום ממשיכה להפיץ את התודעה הלאומית. המדינה דורשת מכל אזרח לגלות הזדהות ונאמנות לערכי הלאום. 

היא מפעילה מנגנונים חינוכיים, תרבותיים, משפטיים ותעמולתיים המיועדים לחזק את הזהות הלאומית ולהיאבק נגד גורמים הנחשבים כמסכנים זהות זו.

חשוב לציין: המעבר משלב לשלב במאבק אינו אוטומטי ואינו חד כיווני. התפתחות התנועה הלאומית יכולה להיעצר לפני השלב הראשון או השני ואף לסגת חזרה לאחר תקופה קצרה.

ה. הגורמים המסייעים והגורמים המעכבים למימוש יעדי התנועות הלאומיות
גורמים מסייעים
1. תודעה לאומית מפותחת בקרב בני אותו לאום: ככל שהמאפיינים המשותפים לבני הלאום – הערכים המשותפים, התרבות, הזיקה לטריטוריה וכו' – 
היו נוכחים בעוצמה חזקה יותר כך זכתה התנועה הלאומית לתמיכה רבה יותר
2. מעורבות המעצמות: תנועות לאומיות שהצליחו לגייס תמיכה בינלאומית נעזרו בכוחות זרים. רבות מהתנועות הלאומיות נאבקו נגד מעצמות ששלטו עליהן, וגייסו את תמיכתן של מעצמות אחרות, 
שפעלו מתוך אינטרס להחליש את המעצמות השולטות.  
גורמים מעכבים
1. התנגדות השליטים: לתנועה הלאומית הייתה התנגדות מצד כוחות שמרניים שביקשו לשמר את הסדר הפוליטי הקיים. 
שליטים כמו מלכים מקומיים או מעצמות זרות חששו מאובדן כוחם, ולכן פעלו נגד תנועות הלאומיות ודיכאו אותן.
2. התנגדות הכנסייה: במרבית התנועות הלאומיות היה הרעיון הלאומי מבוסס על תפיסת עולם חילונית ועל מאבק בסמכותה הבלעדית של הכנסייה.
התביעה להגדרה עצמית של כל עם ועם בנפרד מנוגדת לבשורת הכנסייה, שהייתה אוניברסאלית במהותה. 
באזורים בהם הכנסייה עדיין נהנתה מהשפעה ציבורית, היא הצליחה לשמר את הזהות והנאמנות של חבריה והקשתה על התנועה הלאומית לגייס תמיכה עממית.