תקציר ידע

מאפייני העולים וגורמים לעלייה

טבלת השוואה בין עולי העלייה ה-1 לעולי העלייה ה-2

 הסיבות לעליות מאירופה בין השנים 1881-1914 (גורמי הדחיפה וגורמי המשיכה לעליות)

א.     גורמים הקשורים בארצות המוצא של העולים כגון: 

• הפרעות ברוסיה שהתרחשו בין השנים 1881-1882. 
• גזרות חדשות שהוטלו על היהודים ועד לגירושם ממוסקבה בשנת 1891.
• גל הפוגרומים, וחוסר יכולתם של היהודים להגן על עצמם.
• מהפכת 1905 שפגעה אף היא ביהודים הביאה אותם לרצות לעלות.

ב.     גורמים הקשורים לפעילותה של התנועה הציונית: 

• בעקבות הוויכוח שנוצר עם הצגתה של תוכנית אוגנדה, הביעו הציונים מרוסיה את רצונם לעלות לארץ ישראל. מותו של הרצל יצר מומנטום של עליה.
• יהודים עלו לארץ ישראללנוכח "קול הקורא" של יוסף ויתקין 1905, בו הוא קרא "אל צעירי ישראל, אשר ליבם לעמם ולציון" לעלות מייד ארצה, לעבד את האדמה ולהתיישב בה, להקים מושבות ולהילחם בייאוש שבמחננו, בנסיגה לאחור ובבגידה בדגל".

ג.      מניעים כלכליים, דתיים ואידיאולוגיים:

• מניע כלכלי - בעלי הון שחיפשו פתרון למצוקה הכלכלית.
• מניעים דתיים – על אף שחלק מחצרות החסידות היו אנטי-ציוניות הרי שהשפעתה של ועידת קטוביץ (1884 פולין) בה השתתפו גם מנהיגים דתיים הביאה לערגה לירושלים. מבוגרים רבים (בעיקר גברים) עלו לארץ ישראל בערוב ימיהם על מנת למות ולהיקבר בארץ הקודש.
• המניע האידיאולוגי - כיבוש העבודה וכיבוש השמירה היוו גורם משיכה. כמו כן, יישום האידיאולוגיה הסוציאליסטית (מיעוט).

העולים מתימן 1882-1908 הגיעו בשל סיבות כמו -

1.     כמיהה לציון שמקורה באמונה דתית. 

2.     גזרות שהטיל השלטון על יהודי תימן למשל: אילוץ ילדים יתומים להתאסלם, והטלת עבודות בזויות על היהודים.

צורות התיישבות חדשות

דפוסי ההתיישבות של העולים

בתקופת העלייה הראשונה והעלייה השנייה בשנים 1881-1914 העולים התיישבו בפריסה מהצפון ועד לדרום, כשריכוז גדול בחלק הצפוני ובמישור החוף.

מקור התמונה - https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%94_%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%94#/media/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Johnston,_Alexander_Keith_(1804-1871)._Turkey_in_Asia,_Transcaucasia._1861_(CCB).jpg

לצפייה במפת ההתיישבות של העליות הראשונה והשנייה

טבלת השוואה- צורות התיישבות חדשות 

אישים וארגונים שסייעו ליישוב היהודי

אישיים וארגונים שסייעו לפעילות הציונית:

1.     הברון רוטשילד – המושבות הראשונות שהוקמו נקלעו לקשיים כמעט בכל תחומי החיים, ובעיקר סבלו מהעדר תשתיות, התנכלויות של בדווים, היחס הקשה של השלטון העותומאני וסכסוכים פנימיים. הברון רוטשילד אשר נודע בכינויו "הנדיב הידוע" נרתם לעזרתם ותוך שנתיים נטל על חסותו את מרבית המושבות שנבנו בארץ ישראל, והנהיג את שיטת האפוטרופסות. המושבות נוהלו על ידי פקידים שייצגו את הברון, וטיפלו בכל ענייני המושבה הכלכליים והחברתיים. בסיועו, נעשו ניסיונות, חלקם מוצלחים וחלקם כושלים, לפתח ענפי תעשיה כמו: תעשיית יין, תעשיית משי, תעשיית בשמים ותעשיית זכוכית. 
עם השנים נוצרה מתיחות בין פקידי הברון למתיישבים, הפקידים התייחסו בהתנשאות, המתיישבים אימצו אורחות חיים של התרבות הצרפתית, וחלקם אף יצרו תלות בעזרת הברון. בשנת 1900 הפסיק הברון לנהל את המושבות והעבירן לחברת יק"א (Jewish Colonization Association J.C.A" (חברת התיישבות יהודים", מיסודו של הברון מוריס הירש בשנת 1891.

2.     המשרד הארצישראלי -בראש המשרד הארצישראלי עמד ארתור רופין שעלה לישראל בשנת 1908 מגרמניה. היעד היה ליזום פרויקטים בתחום ההתיישבות, במטרה לעודד עליה והתיישבות. בין הפרויקטים: 

• הענקת סיוע להתיישבות העירונית.
• רכישת אדמות ברחבי הארץ באמצעות הקרן הקיימת לישראל (קק"ל - ארגון ציוני שנוסד ב־1901, כאמצעי לאיסוף כספים מיהודים לשם קניית קרקעות בארץ ישראל והכשרתן להתיישבות יהודית) וחברת הכשרת הישוב (נוסדה בשנת 1909 על ידי ארתור רופין ופרופסור אוטו ורבורג, במטרה לרכוש קרקעות בארץ ישראל ולהכשירן להתיישבות יהודית).
• הענקת עזרה למתיישבים בישובים חקלאיים.
• פיתוח משקי לימוד להכשרה חקלאית למשל בבן שמן.
• תקצוב מוסדות חינוך כמו: הגימנסיה הרצליה.
• הקמת מפעלים שונים בעיקר בתחום החקלאות (למשל מפעלי הספקת מים).

מסגרות פוליטיות וביטחוניות

מסגרות פוליטיות – הקמת המפלגות הראשונות

א. ארגוני האיכרים

כאשר המשק החקלאי היהודי התחיל להתבסס ולהתפתח הדבר הביא ליצירת אגודות שתפקידן היה לדאוג לצרכים של האיכר ושל הענף. האגודות היו מקומיות ועל-פי ענפים, לדוגמא: אגודת "הפרדס" שהוקמה כבר ב-1900 וייצגה את מגדלי ההדרים, ודאגה לפתח שיטות עבודה חדשות ושיווק התוצרת לחוץ לארץ.

ב. מסגרות פוליטיות

בתקופת העלייה ה-II נוסדו שתי מפלגות פועלים: "פועלי ציון" (1905) ו"הפועל הצעיר" (1908). למעשה שתי המפלגות דגלו בערכים משותפים. הן שאפו לבנות בארץ ישראל חברה ציונית סוציאליסטית שתתבסס על מעמד  הפועלים, על התיישבות שיתופית, כיבוש העבודה, ועבודת כפיים בחקלאות.

ג. חשיבות המפלגות

• המפלגות תיפקדו למעשה כארגוני סיוע כלכלי-חברתי לפועלים. הפועלים היהודים בארץ סבלו מקשיי הסתגלות אשר גרמו לרבים מהם להישבר ולרדת מהארץ. מפלגות הפועלים ניסו לסייע במציאת עבודה על ידי הקמת לשכות עבודה, בהשגת דיור, בהקמת מטבחים משותפים לפועלים, במתן שירותי בריאות, בסיוע בהלוואות כספיות, בארגון שיעורי עברית ופתיחת ספריות.
• מתן תמיכה נפשית: יצירת מסגרת השתייכות המפלגות סיפקו לפועלים, לראשונה, מסגרת של שייכות והזדהות (כלומר: תחושת בית). רבים מהפועלים עלו לארץ לבד וחשו בדידות וזרות. 

מסגרות ביטחוניות

העולים, בעיקר בימי העלייה השנייה, התמודדו עם בעיות הביטחון תוך שהם רואים בכיבוש השמירה ביטוי לכיבוש העבודה והאדמה. 

• בשנת 1907 הוקם ארגון שמירה חשאי בשם "בר גיורא" אשר אט-אט השתלט על השמירה במושבות. הארגון העסיק אך ורק שומרים יהודים. בכפר תבור, נאות הארגון לקבל על עצמו את השמירה ביישוב בתנאי שיועסקו בו רק פועלים עבריים וכך השיגו את השילוב שבין כיבוש העבודה לבין כיבוש השמירה. 
• ב-1909 הוקם בכפר תבור, על בסיס "בר-גיורא", ארגון השומר אשר דרש מכל מי שרצה להתקבל לעבודת השמירה לעמוד במבחנים שדרשו הפגנת אומץ, דבקות במטרה ויושר. ארגון השומר קיבל על עצמו את השמירה בתחילה בגליל ולאחר מכן במושבות הוותיקות כמו: ראשון לציון, רחובות וחדרה. כל חבר התחייב לעבודה חקלאית במשך שנה ובכך יושם הקשר בין כיבוש השמירה לכיבוש העבודה. הארגון חייב כל מושבה שקיבלה שירותי שמירה, להעסיק פועלים יהודים. בנוסף הם הקימו ישובים כמו תל עדשים וכפר גלעדי.

מסגרות חינוכיות תרבותיות

מסגרות בתחום החינוך

התחייה הלאומית של העם היהודי בארץ ישראל בשנים בין 1881-1914 כללה גם את החייאת השפה העברית, לצד טיפוח תרבות וחינוך לאומיים.
רוב היהודים במאה ה-19 לא דיברו בגלותם עברית אלא שפות יהודיות אחרות כמו יידיש ולדינו, וכן את שאר שפות העולם. משימה חשובה של התנועה הציונית הייתה להשיב בארץ ישראל את העברית כשפת הדיבור ושפת התרבות של העם היהודי. המשימה לא הייתה קלה שכן אנשי הישוב הישן, אשר למדו לימודי קודש, התנגדו לכך מפני שעברית הייתה שפת הקודש. 
בארץ ישראל פעלו אז, לצד בתי הספר של היישוב הישן שלימדו בעיקר לימודי קודש, בתי ספר נוספים של ארגונים יהודיים מאירופה: "כל ישראל חברים" הצרפתית ו"עזרה" מגרמניה. בבתי ספר אלו הושם דגש על תכנים לאומיים, שפה וספרות עברית, היסטוריה, גיאוגרפיה ותנ"ך, לצד תכנים כלליים. רק מיעוט שעות הלימוד היו בשפה העברית ורובן בצרפתית או בגרמנית.

מלחמת השפות

אחד ממחוללי השינוי במעמדה של השפה העברית היה אליעזר בן יהודה שהוציא לאור עיתון עברי בשם "הצבי" ואת מילון הלשון העברית הישנה והחדשה. בן יהודה, המכונה "מחייה השפה העברית", עמד בראש מצדדי העברית ב"מלחמת השפות".

ב-1903 הוקמה בזיכרון יעקב הסתדרות המורים, שדאגה לטיפוח החינוך העברי בערים ובמושבות, הוציאה ספרי לימוד וקיימה השתלמויות למורים. עם זאת, בשנת 1904 רק 6 מבחן 29 בתי הספר המאורגנים בארץ ישראל לימדו בשפה העברית.

המלחמה על השפה העברית ועל מקומה במוסדות בארץ-ישראל אשר נקראה "מלחמת השפות" הוצתה בשנת 1913 עם הכוונה להקים בחיפה בית ספר תיכון ומוסד טכנולוגי גבוה. ארגון "עזרה" אשר תרם את רוב הכסף התעקש כי שפת ההוראה במוסד תהיה גרמנית ואילו מצדדי העברית בראשותו של בן-יהודה דרשו, גם מההסתדרות הציונית, כי שפת ההוראה תהא בעברית.

מצדדי העברית, אשר ניצחו במלחמה הקימו מוסדות חינוך אשר שפת ההוראה – העברית הוצמדה לשמם: בית הספר הריאלי העברי בחיפה; הגימנסיה העברית הרצליה בתל-אביב; בית המדרש העברי למורים והאוניברסיטה העברית בירושלים. 

מקור התמונה - https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/4/4b/BYwork.jpg

מסגרות בתחום התרבות 

בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה התפתחה תרבות לאומית ייחודית בארץ ישראל. הוצאו עיתונים בעברית כמו: "האחדות" של פועלי ציון, כתבי עת וספרים בעברית ודמויות חשובות בספרות העברית כמו: ש"י עגנון, חיים ברנר וחיים נחמן ביאליק החלו את פעילותם הספרותית. כמו כן, נערכו מופעי תיאטרון, מוזיקה ומחול. במקביל נערכו תערוכות ציור של הציירים: נחום גוטמן, ובוריס ש"ץ, שהקים בשנת 1906 בירושלים את המרכז לאמנות (בהמשך יקרא "בצלאל"). חלק מהתכנים היו אוניברסאליים ואחרים לאומיים פוליטיים.