תקציר ידע

השפעת גורמים שונים על גורל היהודים בארצות האסלאם

בשנת 1948 התקיימו בארצות האסלאם קהילות יהודיות שמנו כמיליון יהודים. בתוך כ-20 שנה עזבו כ-80% מאותם יהודים את ארצותיהם. חלק גדול מהקהילות – מהן קהילות עתיקות ומושרשות – נעלמו כמעט לחלוטין. בפרק זה ננסה לברר את הסיבות לכך.

מספר נתונים לדוגמה:

(הנתונים לקוחים מתוך: ח.סעדון, עצמאות וגורל, משרד החינוך ומכון בן צבי, תשע"א, עמ' 9)

מה היה מצבם של היהודים בארצות האסלאם בשנים שלפני הקמת מדינת ישראל?

• היהודים בדרך כלל לא נפגעו מתופעות של אנטישמיות אלימה, כדוגמת הפוגרומים מהם סבלו היהודים במזרח אירופה. עם זאת, מעמדם לא היה שווה למעמדה של שאר האוכלוסייה, והם סבלו לעיתים מאפליה ומהתנכלויות.
• בארצות בהם התקיים שלטון קולוניאלי, היהודים השתדלו להתקרב אליו ולהשתלב בו. בהתאם לכך, חלה התרחקות בין היהודים לבין אוכלוסיית הרוב המוסלמית.
• בשנות ה-30 חלה הרעה במצבם של היהודים, נוכח התגברות האנטישמיות באירופה, שהשפיעה גם על השלטונות הקולוניאליים ועל האוכלוסייה האירופאית. גם הסכסוך היהודי-ערבי בארץ ישראל החל להקרין על היחס ליהודים בארצות האסלאם.
• התקיימה פעילות ציונית בקרב הקהילות היהודיות, פעילות שהלכה והתגברה ככל שמעמדם של היהודים החל להתערער.

מה היו הגורמים שהביאו לכך שהקהילות היהודיות בארצות האסלאם התחסלו כמעט לחלוטין תוך פרק-זמן קצר יחסית?

• תהליך הדה-קולוניזציה: היהודים, כאמור, ראו שלטון הקולוניאלי גורם ידידותי, השתדלו להתקרב אליו והושפעו מתרבותו. בכך קשרו היהודים את גורלם, במידה רבה, לאותו שלטון. כאשר החל המאבק האנטי-קולוניאלי של העמים המקומיים, הם "סימנו" את היהודים כגורם המקורב לשלטון האירופאי, וכאשר אותו שלטון התחסל – התחסלו גם הקהילות היהודיות.
• הקמת מדינת ישראל ומלחמת העצמאות: העמים הערבים הזדהו עם המאבק של הפלסטינים ושל מדינות ערב נגד הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. בכל ארצות ערב התנהלה תעמולה אנטי-ציונית, שגלשה להסתה אנטי-יהודית, מלווה בביטויי שנאה ובמעשי אלימות. יהודים רבים חשו ש-"האדמה רועדת" תחת רגליהם, ושאין עתיד לקיום היהודי באותן ארצות.
• הלאומיות: התנועות הלאומיות הערביות אמצו גישה לאומנית הרואה ביהודים נטע זר, שאינם יכולים להיות חלק מהאומה. היהודים, מצידם, היו מושפעים מהלאומיות היהודית –הציונות- ומהזיקה הדתית וההיסטורית לארץ ישראל.
• מדיניות ישראלית: מדינת ישראל עודדה את היהודים לעלות לישראל, באמצעות פעילות של שליחים ציוניים ופתיחת השערים לקליטת העלייה. המטרה המוצהרת של מדיניות ישראל הייתה להביא ל-"חיסול גלויות".

השפעת  תהליך הדה קולוניזציה על היהודים בעיראק:

מלחמת יום הכיפורים

להאזנה לקריינות שמלווה את התקציר שלפניכם הקליקו:

מלחמת יום הכיפורים פרצה בצהרי יום הכיפורים תשל"ג ונמשכה 19 יום (6.10.73- 24.10.73). היא הייתה אחת המלחמות הקשות שידעה ישראל. הייתה לה השפעה גדולה על תהליכים פנימיים שהתרחשו בישראל ועל תהליכים במדיניות החוץ. 

הגורמים למלחמה

1. שאיפת ארצות ערב למחוק את כישלון מלחמת ששת הימים

הגורם המרכזי והבסיסי למלחמת יום הכיפורים היה הרצון של סוריה ומצרים למחוק את חרפת מלחמת ששת הימים. להחזיר את השטחים שישראל כבשה מהם (רמת הגולן וסיני), להשיב לעצמן את כבודן האבוד ולהחזיר לצבאן את היוקרה שאבדה להן. במלחמת ששת הימים הצליח צה"ל, במתקפת פתע, לפגוע אנושות בצבאות ערב, ותוך שישה ימים הביס אותם וכבש שטחים נרחבים, ובהם חצי האי סיני, מידי מצרים, ואת רמת הגולן מידי הסורים. מלחמה זו, בהמשך למלחמות הקודמות שבהן ניצחה ישראל (מלחמת העצמאות ומלחמת סיני ב- 1956), נתפסה כ-"סיבוב" נוסף במאבק המתמשך בין ישראל לשכנותיה. התבוסה, ואתה הבושה שספגו מדינות ערב, יצרו את הקרקע להתלקחות נוספת.

2. חסימת הערוץ המדיני

נשיא מצרים אנואר סאדאת הבין כי  לא ניתן למחוק את קיומה של מדינת ישראל ולכן הוא פנה למדיניות חדשה שתכליתה השבת חצי האי סיני לידיים מצריות תמורת הסכם. במקביל להתחזקותה הצבאית של מצרים, העביר סאדאת כמה מסרים חשאיים לישראל שעיקרם שלום תמורת החזרת סיני, אולם מנהיגינו דחו יוזמה זו על הסף כיוון שלא האמינו ברצינות ההצעות. גולדה מאיר, ראש הממשלה באותה תקופה, לא הייתה מוכנה לנסיגה משמעותית מקו תעלת סואץ וסירבה לפתוח במגעים עם מצרים. צמרת השלטון הישראלית ראתה בסאדאת אדם חלש והתעלמה מסימנים שהעידו על העזה וחדשנות במדיניותו, כגון הקשרים שהחל ליצור עם ארצות הברית ופינוי אלפי יועצים צבאיים סובייטיים (רוסיים) שפעלו בשטח מצרים. המלחמה נפתחה בשעה שהערוץ המדיני נחסם. ישנם חוקרים הטוענים כי סאדאת תכנן את המתקפה על ישראל כאמצעי לכפות על ישראל משא ומתן מדיני.

הסיבות לכך שישראל הופתעה ולא הייתה מוכנה

1. המציאות החדשה שנוצרה אחרי מלחמת ששת הימים, בה הייתה ישראל בעמדת כוח צבאית ברורה מול מדינות ערב וזלזול ביכולתם הצבאית.

2. אמונה ביכולתו של חיל האוויר להכריע לבדו במלחמות לאחר ההצלחה המרשימה במלחמת ששת הימים.

3. הסתמכות על קו הביצורים בתעלת סואץ, קו בר-לב, והישענות על הקונספציה שיש בו תשובה למִתְקָפה מצרית אם תבוא.

4. ביטחון כי מערך המודיעין יספק התראה מספיקה (של כמה ימים לפחות) לפני כל מלחמה, כדי שישראל תוכל לגייס את מערך המילואים שלה. כֶּשֶל של המודיעין בפרשנות הידיעות שהגיעו על הכנות של מצרים וסוריה למלחמה, ואי מתן התראה למלחמה. השפעת "הקונספציה", ההנחה שמצרים לא תצא למלחמה לפני שתשלים את בניית כוחה (לא צפוי לפני 1975), על הפרשנות שנִתְנה למידע המודיעיני שנאסף. טענת צמרת המודיעין, עד בוקר ה- 6 באוקטובר, כי יש "סבירות נמוכה למלחמה", דבר שמנע את גיוס המילואים בזמן. פרשת כִּשְלון המודיעין ואי מוּכַנוּתוֹ של צה"ל למלחמה כונתה "המחדל".

5. הצלחת ההטעיה המצרית-סורית והסוואת ההכנות למלחמה.

קשיים שנוצרו בגלל ההפתעה

1. גורם ההפתעה מנע זמן היערכות של 48 שעות, שנחשב כמינימום בתכניות צה"ל לגיוס מילואים ולהתארגנותם ללחימה. הגיוס היה מאוחר ונוהל בחיפזון, והכוחות שהיו בשטח לא החזיקו מעמד.

2. מחסני החירום לא היו ערוכים לקליטת מגויסים כה רבים ובחלקם חסרו אמצעי לחימה בסיסיים ביותר בשל ארגון ופיקוח לקויים.

3. בפיקוד העליון בצה"ל ובדרג המדיני שררו בלבול ומבוכה. צה"ל נאלץ להגיב במקום ליזום, ולכן בשלב הראשון, פעולות צה"ל נעשו מתוך מטרה לבלום ולהתגונן, ולא מתוך שיקולים ארוכי טווח.

תוצאות המלחמה (בטווח המידי)

1. מצב החזיתות בתום המלחמה: 

בצפון: צה"ל הצליח להדוף את הסורים עד לקו הגבול ואף להתקדם אל תוך שטח סוריה עד למרחק 40 ק"מ מדמשק.

בדרום: הצליח צה"ל לחצות את התעלה לצידה המערבי (המצרי), לכתר כוח מצרי גדול בשטח סיני (הארמייה השלישית) ולהגיע עד למרחק של 101 קילומטר מקהיר.

2.אבדות כבדות: לסיום המלחמה לא התלוותה אותה תחושת ניצחון ששררה בסיום מלחמות העצמאות וששת הימים. התחושה הייתה שישראל נחלצה מסכנה ממשית ויצאה ממלחמה זו בשן ועין. למרות הישגיו לא נתפס צה"ל כצבא שהצליח להשיג ניצחון מזהיר. מחיר המלחמה היה כבד מאוד:  2656 הרוגים, 7251 פצועים, 294 שבויים, עשרות נעדרים ואבדות כבדות במטוסים וטנקים ופגיעה בכושר הצבא.

השפעות ותוצאות של מלחמת יום הכיפורים

השפעות חברתיות פוליטיות :

• טראומה לאומית. פגיעה בתחושת הביטחון, באמונה המלאה בצבא ובתפיסה הביטחונית. 
• ערעור מעמדן של דמויות כמו הרמטכ"ל ושר הביטחון (משה דיין) שזכו עד כה לאמון מלא מהציבור.
• קושי רב להתמודד עם מספר הקורבנות העצום שספגה ישראל: 2,656 הרוגים ו- 7,251 פצועים, 301 שבויים, ו-17 נעדרים.
• הקמת ועדת חקירה ממלכתית, ועדת אגרנט, שמצאה את הדרג הצבאי אשם במחדל אך פטרה את הדרג המדיני מאחריות.
• ביקורת אזרחית על הדרג המדיני ועל ממצאי ועדת החקירה. הקמת תנועת מחאה עממית שמארגנה היה מוטי אשכנזי, מפקד מוצב "בודפסט" בתעלה, המוצב היחיד שלא נפל בידי המצרים, אשר לאחר המלחמה פתח בשביתה מול משרד ראש הממשלה ועורר תנועה ציבורית שהובילה להתפטרות שר הביטחון משה דיין, ולאחר מכן התפטרות גולדה וכל הממשלה (אפריל 1974).
• חילופי שלטון: המהפך של 1977 שהעלה את מנחם בגין לשלטון.
• חיזוק 2 תנועות חברתיות אזרחיות: "גוש אמונים" שדגלה ביישוב שטחי יהודה, שומרון ועזה, מתוך אידיאולוגיה דתית פוליטית של אמונה בארץ ישראל השלמה, כדי לממש את הישגי מלחמת ששת הימים, וכדי לרומם את רוח העם. "שלום עכשיו" שטענה כי ישראל אינה מממשת את כל שביכולתה כדי לנסות ולהגיע להסדר שלום עם העולם הערבי והציעה הצעות לוויתורים טריטוריאליים תמורת שלום.
• אבדן התמימות והאמון שאפיינו את החברה הישראלית עד למלחמה. ההכרה כי גם גנרלים בצבא שלנו יכולים לטעות והם אינם צריכים להיות המומחים הבלעדיים לנושאי צבא וביטחון.

השפעות בתחום יחסי ישראל ומדינות ערב

• השגת ניצחון צבאי על ידי ישראל למרות תנאי הפתיחה הקשים (בסיומה של המלחמה תותחי ישראל איימו על דמשק, הדרך לקהיר הייתה פתוחה לפני צה"ל) השיבה לה את גורם ההרתעה.
• תחושת ניצחון והישג ערבי בעקבות ההישגים בתחילת המלחמה, בכך שהצבא המצרי שהה ממזרח לתעלה בסיום המלחמה ובכך שאחרי המלחמה תעלת סואץ הוחזרה למצרים וקונייטרה הוחזרה לסוריה.
• תחושה של השבת הכבוד הערבי. נכונות של שני הצדדים להיכנס למו"מ על שלום שהחל בביקור סאדאת בישראל ב-1977 והסתיים בהסכם השלום עם מצריים ב-1979.

השפעות בתחום הכלכלי