תקציר: המדינה החשמונאית

1. המדינה החשמונאית

תקופת החשמונאים נמשכה ברציפות ממרד החשמונאים ביוונים בשנת 167 לפני הספירה ועד 63 לפני הספירה, כאשר הרומאים כבשו את ארץ ישראל. במשך התקופה הזו השלטון עבר בהדרגה לידי החשמונאים שהקימו שושלת שלטונית בארץ.

נקודות מרכזיות בתקופת המדינה החשמונאית

• המדינה החשמונאית מרחיבה את גבולותיה לאורך כל שנות קיומה.

• אין גבולות קבועים בתקופת החשמונאים.

• ארץ ישראל מקבלת מעמד דתי ולאומי בעיני העם היהודי.

• המלכים החשמונאים דואגים לשמור על קשר הדוק עם הממלכה הרומאית המתחזקת, כאשר נשבר רצף הבריתות – המדינה החשמונאית נכבשת על ידי רומא.

• משפחת החשמונאים שהחלה את מאבקה (במרד) כנגד המתיוונים והתרבות ההלניסטית משנה את עמדתה ומאמצת מנהגים וסממנים הלניסטיים. הדבר מוביל לקרע בעם ויוצר כיתות בתוך העם היהודי.

2. התפשטותה הטריטוריאלית ומעמדה המדיני של מדינת החשמונאים

שלטונם של החשמונאים התפשט בהדרגה.
החל משליטה בשטחי יהודה – ירושלים וסביבתה- בהמשך על חלקים גדולים מארץ ישראל: אזור השפלה, השומרון, הגליל, שטחים רחבים  מעבר לירדן, וכן ברמת הגולן, ועל רוב רצועת החוף.
בתקופתם הפכו היהודים לקבוצה הלאומית החשובה ביותר בארץ ישראל.

התפשטות ממלכת החשמונאים - נוצר ע"י Effib - לקוח מאתר ויקיפדיה

3. השליטים החשמונאים

4. מדיניות החוץ של החשמונאים

כאמור, החשמונאים תמרנו את דרכם בין הכוחות השונים באזור, כאשר הם מנצלים את השינויים והתהפוכות המדיניות כדי לחזק את שלטונם ואת ממלכתם, בעיקר תוך ניצול ירידת בית סלווקוס והמלחמות הפנימיות בתוכו.

היחסים עם רומא – החל מתחילת דרכם קיימו החשמונאים קשרים הדוקים עם רומא. רומא אמנם הייתה עדיין רחוקה, אך השפעתה החלה להוות גורם חשוב במזרח. הברית עם רומא הייתה גורם קבוע במדיניות החוץ של החשמונאים כמעט ברוב ימי שלטונם. הברית חודשה מספר פעמים בימי שמעון ובימי יוחנן הורקנוס. אולם בימי אלכסנדר ינאי חל מפנה לרעה ביחסים עם רומא. אלכסנדר לא חידש את הברית, ואף התקשר עם אויבים אחרים של רומא. יחסה של רומא לחשמונאים הפך לעויין, ובשנים הבאות נכבשה ארץ ישראל ע"י הרומאים ובוטל שלטון החשמונאים.

יחסי החשמונאים והנוכרים בארץ – החל מראשית ימי החשמונאים הם התנגשו עם הנכרים בארץ. בתחומי ארץ ישראל  חיה אוכלוסייה נכרית גדולה. רובה התגורר בערים ההלניסטיות. החשמונאים מתחילת דרכם ראו בהן אויב שיש להילחם בו ולצמצם את מעמדו. גם כלפי השומרונים, אשר אינם נחשבים כנכרים גילו החשמונאים יד קשה, ויוחנן הורקנוס אף החריב את מקדש השומרונים על הר גריזים.

מדיניות הגיורים – מדיניות דמוגרפית - כאמור החשמונאים הגדילו מאד את הרוב היהודי בארץ ישראל ע"י כיבושים וכן ע"י מדיניות של גיור. כך גוירו האדומים שישבו מדרום לירושלים וכן חלק מתושבי הגליל. וכך הפכו היהודים לרוב בארץ.

5. יחסי החשמונאים

יחסי החשמונאים עם הציבור היהודי בארץ ישראל

מתחילת דרכם עמדו החשמונאים בראש השאיפה לעצמאות דתית ולאחר מכן לעצמאות ושחרור לאומי. הם זכו לתמיכה ציבורית רבה. תמיכה זו הגיעה לשיאה עם אישור אספת העם בימי שמעון לביסוס שלטון החשמונאים לדורות. אולם, בהדרגה, החלו להתגלות סימני התנגדות לשלטונם שהלכו וגברו עם הזמן. סיבה אחת להתנגדות הייתה העובדה כי החשמונאים השתלטו על הכהונה הגדולה, כאשר הם אינם מהווים המשך ישיר ולגיטימי לכהונה הגדולה, כי לא היו מבית צדוק שאייש תפקיד זה במשך דורות ארוכים. לכן היו בעם חוגים אשר התנגדו לכך שהחשמונאים יישאו במשרת הכהן הגדול ודרשו מהם לוותר על הכהונה ולהסתפק בהנהגה המדינית בלבד.