תקצירים

התנועה הציונית והישוב העברי בארץ בתקופת מלה"ע ה-1

עמדת מנהיגי התנועה הציונית כלפי הצדדים הלוחמים בזמן מלחמת העולם הראשונה

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 נתונה הייתה ההנהגה של התנועה הציונית בדילמה: במי תתמוך ההסתדרות הציונית? האם במדינות המרכז (גרמניה, אוסטריה וטורקיה) או במדינות ההסכמה (בריטניה, צרפת וארה"ב).
מדובר בדילמה קשה, שכן יהודים חיו הן במדינות המרכז והן במדינות ההסכמה ולרוב היו גם נאמנים למדינותיהם. מכאן שהבעיה היא איך להתנהל בכדי לא לסכן את מעמדם של היהודים באותן מדינות. מצד אחד, תמיכה באחד הצדדים עשויה לסייע להשגת המטרות הציוניות לאחר המלחמה. אך מצד שני, תמיכה בצד כלשהו עלולה לסכן את מצבם של היהודים במדינות היריבות.
בשלב הראשון של המלחמה, ההחלטה שהתקבלה על ידי התנועה הציונית הייתה נקיטת עמדה ניטראלית. השיקולים לכך היו:

הביטוי לגישה הניטראלית היה הקמת לשכת קשר לתנועה הציונית בעיר קופנהגן שבדנמרק (מדינה ניטראלית במלחמת העולם הראשונה).
בשלב מאוחר יותר של המלחמה התנועה הציונית הבינה שעליה לנטוש את הקו הניטראלי ולהביע עמדה ברורה לטובת אחד הצדדים, כדי שבבוא היום גם היהודים יוכלו להעלות דרישות לאומיות בהסכם השלום עם סיום המלחמה.

בתנועה הציונית הסתמנו שתי גישות:
האחת מיוצגת על ידי ההנהגה הציונית בגרמניה שדרשה נקיטת עמדה פרו-גרמנית מהטעמים הבאים:

השנייה מיוצגת על ידי חיים וויצמן, גישה פרו-בריטית מהטעמים הבאים:

בסופו של דבר העמדה הפרו בריטית היא זו שהתקבלה. ואכן היא תרמה להישגים משמעותיים לתנועה הציונית. התמיכה בבריטים התבטאה בהקמת גדודים עבריים שסייעו לבריטים מבחינה צבאית ובהקמת רשת ריגול יהודית בארץ ישראל (ניל"י – על כך בהמשך) במטרה לסייע לבריטים בתחום המודיעין. במהלך המלחמה התנהל משא ומתן בין חיים ויצמן לבין ראשי הממשל הבריטי והוא שהוליד בסופו של דבר את פרסום הצהרת בלפור (על כך בפרק נפרד).

דרכי ההתמודדות של הישוב העברי בא"י: אירגון ניל"י

היישוב היהודי בארץ ישראל בזמן מלחמת העולם הראשונה

הקמת הגדודים העבריים: יעדים ופעילות

הקמת הגדודים העבריים בתוך הצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם הראשונה מבטאת את התמיכה של היישוב יהודי בבריטים.
הסיבות העיקריות שהובילו להקמת הגדודים העבריים היו:

החל משנת 1915 פעלו זאב ז'בוטינסקי, יוסף טרומפלדור, פנחס רוטנברג, יצחק בן צבי ודוד בן גוריון למען הקמתם של גדודים עבריים שיישאו סמלים ודגלים עבריים ויסייעו לבריטים במלחמתם נגד מדינות המרכז.
במהלך השיחות עם הבריטים התעוררו קשיים וחילוקי דעות: 

• בשלב הראשון, הבריטים לא רצו לגייס את היהודים לחילות לוחמים והציעו שהיהודים יתגייסו לחילות עזר בלבד.
• כמו כן, הבריטים טענו שעדיין לא תוכננה פלישה לארץ ישראל ולכן הציעו לגייס את היהודים לחזית אחרת. 
• התעוררה מחלוקת בין טרומפלדור לז'בוטינסקי, כאשר טרומפלדור תמך בהקמת "גדוד נהגי הפרדות" ואילו ז'בוטינסקי התנגד משום שהגדוד לא מיועד היה להיות גדוד של לוחמים. לעומתם, בן צבי ובן גוריון (שגורשו בתחילת המלחמה מארץ ישראל למצרים) התנגדו מסיבה אחרת. לדעתם, אין טעם לכך שהיהודים יסתכנו כאשר הבריטים לא מתכננים כלל לכבוש את ארץ ישראל. 

הסיוע היהודי למאמץ המלחמתי של בריטניה

גדוד נהגי הפרדות

בשנת 1915 הוקם גדוד "נהגי הפרדות" כגדוד תובלה שמנה כ-650 מתנדבים יהודים. הוא נשלח לעסוק בהעברת תחמושת ואספקה לאזור גליפולי שבטורקיה. בגדוד דיברו עברית ושרתו בו מתנדבים מפליטי ארץ ישראל שהגיעו למצרים. טרומפלדור האמין שהקמת הגדוד היהודי הראשון תסלול את הדרך להקמת גדודים יהודיים נוספים. בשנת 1916 פורק הגדוד.  

הגדודים העבריים של קלעי המלך

בשנת 1917, עם תחילתה של מתקפה הבריטית במזרח התיכון, שינתה בריטניה את עמדתה והביעה נכונות לאפשר את הקמתם של שלושה גדודים עבריים לוחמים: גדוד 38, גדוד 39 וגדוד 40 של קלעי המלך.

החשיבות של הגדודים:

• תרומתם המעשית: אימון והכשרה לקראת הקמת הצבא היהודי.
• תרומתם המדינית: ההשתתפות במלחמה הקנתה להם זכות מוסרית לקדם את התוכנית הציונית ולזכות בהכרה לאומית מהבריטים שאכן הגיעה בהצהרת בלפור.
• תרומתם הצבאית: תרומה מזערית ולא משמעותית לניצחון הבריטים במלחמה. 

ארגון ניל"י (נצח ישראל לא ישקר)

הקמתה של רשת הריגול ניל"י ב-1915 וחשיפתה ב-1917 היו נדבך נוסף בהרעת היחסים בין ממשלת טורקיה לישוב היהודי בארץ ישראל. מדובר ברשת ריגול שהוקמה על ידי בני המושבות של העלייה הראשונה, במטרה לסייע לבריטים לכבוש את הארץ מידי הטורקים. הם עסקו בהעברת אינפורמציה על תנועות הצבא הטורקי.
הפעילים העיקריים ברשת זו היו: אהרון אהרונסון ואחותו שרה אהרונסון, אבשלום פיינברג, נעמן בלקינד ויוסף לישנסקי. הרשת פעלה בדרכים שונות להעברת המידע:

• דרך תחנת הניסיונות החקלאית של אהרון אהרונסון שבעתלית.
• דרך ספינות סיור בריטיות.
• דרך יוני דואר שהעבירו מכתבים מוצפנים.

מרבית הישוב היהודי לא תמך ברשת הריגול בשל החשש לגורלו במקרה והיא תיחשף. אכן בשנת 1917 נחשפה הרשת. שרה אהרונסון עונתה והתאבדה, נעמן בלקינד ויוסף לישנסקי נתפסו ונתלו, אבשלום פיינברג נרצח על ידי ערבי במהלך משימה שביצע ואהרון אהרונסון נהרג בתאונת מטוס מיד לאחר סיום המלחמה.

חשיבותה של ניל"י:

• העברת המידע לבריטים סייעה להם בכיבוש הארץ מידי הטורקים.
• העברת המידע על הנעשה בארץ עוררה את דעת הקהל בעולם נגד הטורקים.
• העברת זהב אשר נתרם על ידי יהודי ארה"ב כסיוע כלכלי ליישוב בארץ ישראל. 

מערכת היחסים המתדרדרת בין היישוב היהודי לבין השלטון העותומאני

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הורע המצב הכלכלי, המדיני והפוליטי של היישוב היהודי בארץ ישראל. הלהן הסיבות להרעה: 

1.      המדיניות של ג'מאל פחה, המושל הטורקי בארץ ישראל, אשר הטיל שורה של גזירות על היישוב היהודי כמו למשל:

• החרמת כלי העבודה של האוכלוסייה המקומית לצרכי המלחמה של העותומאנים.
• הטלת מסים על היבול החקלאי.
• ביטול הקפיטולציות – אלו הן הזכויות המיוחדות מהם נהנו עד אז הנתינים הזרים באימפריה העותומאנית.
• דרישה מן היהודים "להתעתמן", כלומר לקבל אזרחות עותומאנית או לעזוב את ארץ ישראל (כ-11 אלף העדיפו לעזוב את הארץ ורבים גם גורשו כולל מנהיגים, כמו בן גוריון ובן צבי).
• נאסרה פעילות ציונית כמו שימוש בשפה העברית או הנפת הדגל הציוני.
• גירוש תושבי תל אביב-יפו לצפון הארץ. 

2.      השפעת המלחמה על המצב הכלכלי –  פרוץ מלחמת העולם הראשונה הובילה לתופעות כמו:

• ניתוק הקשרים הכלכליים בין ארץ ישראל למדינות ההסכמה, כלומר פגיעה בייצוא וביבוא. 
• מחסור במצרכי יסוד כך שרבים רעבו ללחם.
• עלייה במחירי המוצרים.
• תרומות לא הגיעו מן הגולה, מה שפגע במיוחד ביישוב הישן שהתבסס על כספי תרומות.

3.      מכת טבע – היא מכת ארבה שפקדה את היישוב עם פרוץ המלחמה והרסה חלק גדול מהיבול של החקלאות במרכז הארץ.

דרכי ההתמודדות של היישוב היהודי נוכח הקשיים

היישוב היהודי התמודד בדרכים שונות נוכח הקשיים בתקופת מלחמת העולם הראשונה על ידי הקמת מספר גופי סיוע:

1.     הועד להקלת המשבר – התארגנות התנדבותית, בראשות מאיר דיזנגוף (ראש ועד תל אביב) שלקחה על עצמה לנסות לסייע ככל האפשר, לבני הישוב היהודי בא"י שנקלעו למצוקה. הועד עסק בסיוע למובטלים, במתן הלוואות, ואף באספקת צרכים בסיסיים: רכישת חיטה ואפיית לחם. הועד מימן את פעולותיו באמצעות גיוס תרומות בארץ ובקהילות יהודיות בחו"ל. כסף שנתרם על ידי יהודים בארה"ב הועבר לועד במטבעות זהב.

2.     "המשרד הארצישראלי" בהנהגת ארתור רופין סייע בהתארגנות הפנימית של היישוב. 

3.     "קופת חולים" שהגישה עזרה רפואית לישוב היהודי.

4.     "המשביר" כמפעל לעזרה הדדית שעסק במכירת מזון ללא כוונות רווח.

5.     "ועד ההגירה" אשר דאג לצרכי הפליטים שגורשו מתל אביב ולקליטתם באזור הצפון.

הפעולות הללו מומנו על ידי תרומות מיהדות העולם, בעיקר יהודי ארצות הברית והללו אף לחצו על ממשלותיהם שישפיעו על ממשלת טורקיה להקל את הלחץ מעל היישוב היהודי.

הצהרת בלפור (1917)

הרקע המדיני

בתקופת מלחמת העולם הראשונה, בריטניה כאחת ממדינות ההסכמה, מעורבת במספר הסכמים הקשורים לבעיית ארץ ישראל (הסכמים המשקפים את האינטרסים הבריטיים):

1.      איגרת מק-מהון (1915) – במהלך חילופי מכתבים בין הנציב הבריטי במצרים, מק-מהון, לבין השריף של מכה, חוסיין, בריטניה מבטיחה להעביר שטחים, ובתוכם נכללת גם ארץ-ישראל, לצורך הקמת מדינה ערבית עצמאית ותמורת זאת הערבים התחייבו לפתוח במרד ערבי נגד השלטון העותומאני.

2.      הסכם סייקס-פיקו (1916) – זהו הסכם חשאי, שנחתם בין בריטניה לבין צרפת, אשר במסגרתו חילקו ביניהן שתי המדינות את השליטה על שטחי האימפריה העותומאנית. ארץ ישראל אמורה הייתה להיות תחת שלטון משותף של שתי המדינות, מלבד שטח שמצפון לעכו שאמור להיות תחת שלטון צרפתי ונמלי יפו וחיפה תחת שלטון בריטי.

3.      הצהרת בלפור (1917) – זוהי הצהרה הבריטית שנשלחת כאיגרת על ידי שר החוץ הבריטי אל הלורד רוטשילד. בהצהרה יש הבטחה לתמיכה בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ-ישראל. הבטחה זו עומדת בסתירה הן למכתבי מק מהון והן להסכם סייקס-פיקו.
במהלך מלחמת העולם הראשונה ניהלו ראשי הציונות ובראשם חיים וייצמן (מנהיג בכיר בתנועה הציונית, מדען ולימים נשיא ההסתדרות הציונית והנשיא הראשון של מדינת ישראל) משא ומתן עם ראשי הממשל הבריטי, ובמיוחד עם משרד החוץ הבריטי במטרה להביא לפרסום הכרזה פרו-ציונית (הכרזה המכירה בזכות היהודים לריבונות בארץ ישראל).
המשא ומתן היה קשה והוביל קודם כל לניסוח כמה טיוטות, כשהראשונה שבהן נוסחה על ידי המנהיגות הציונית, אך משרד החוץ הבריטי ביצע בו תיקונים והנוסח הסופי נשלח על ידי שר החוץ הבריטי ,הלורד בלפור, כמכתב אל הלורד רוטשילד, ראש הפדרציה הציונית באנגליה, ב-2 בנובמבר 1917.

תוכנה של ההצהרה 

ניתן להבחין בשני חלקים עיקריים בהכרזה:

א.     החלק הכולל את ההבטחה להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ-ישראל

ב.     החלק הכולל את התנאים למימוש ההבטחה: שלא יפגעו זכויות הלא יהודים בארץ ישראל ושלא יפגעו זכויות היהודים בכל מקום אחר בעולם.

הצהרת בלפור

<p">

הקשיים בניסוחה של הצהרת בלפור

כאמור, הנוסח הסופי של הצהרת בלפור היה שונה מנוסח הטיוטה הציונית והוא עורר מספר בעיות הקשורות בניסוח של ההצהרה: 

• השימוש במושג "בית לאומי", שהוא בעצם מושג מעורפל, כתחליף למושג "מדינה", שכן בית לאומי איננו נוסח משפטי ברור ומוגדר.
• ההתחייבות הייתה להקמת בית לאומי "בארץ ישראל", אך אין כאן ציון מוגדר של גבולות, כך שניתן היה לפרש את ההתחייבות בצורות שונות (למשל שמדובר רק בחלק מארץ ישראל).
• השימוש במשפט "ממשלת בריטניה רואה בעין יפה ובמיטב מאמציה... תפעל להקל על הגשמת המטרה" גם משפט זה מעומעם ולא חד משמעי לגבי מידת המחויבות של בריטניה.
• ביחס להסתייגות (תנאי) של בריטניה "שלא יעשה דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות או הדתיות של העדות הלא יהודיות..." גם היא לא חד משמעית, כי לא ברור אם זה כולל גם זכויות לאומיות או לא.
• ביחס להסתייגות (תנאי) של הבריטים "שלא יפגעו גם זכויותיהם ומעמדם של היהודים בכל ארץ אחרת" גם לגבי התחייבות זו, אין זה ברור איך בריטניה מסוגלת לפעול למימושה.

הגורמים לפרסום ההצהרה

שאלה מרכזית העולה בהקשר להצהרה היא: מדוע החליטה בריטניה לפרסם את ההצהרה, שיש בה תמיכה בהקמת בית לאומי לעם היהודי, מה שעלול היה לפגוע ביחסים של בריטניה עם העולם הערבי?
מדובר בשילוב של גורמים הכוללים אינטרסים ורגשות.

א. האינטרסים של בריטניה (פוליטיים, מדיניים וכלכליים):

• ההבנה שתמיכה בציונות תסייע לבריטניה בשמירה על האינטרסים שלה בתעלת-סואץ. כלומר, שהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ-ישראל בחסות בריטניה עשויה לשמש כחיץ שיגן על האינטרסים הבריטיים בתעלה (כנתיב תחבורה חופשי להודו)
• שאיפה להתנער מההתחייבות כלפי הצרפתים בהסכם סייקס-פיקו משנת 1916 במטרה להבטיח לעצמם את השליטה בארץ ישראל על ידי שיתוף הפעולה עם היהודים.
• אמונה כי פרסום הצהרה אוהדת לציונות תשפיע על יהודי העולם לפעול במהלך מלחמת העולם הראשונה לטובת בריטניה ומדינות ההסכמה. במיוחד מדובר היה ביהודי ארצות-הברית בהם תלו תקווה שיוכלו להשפיע על הממשל האמריקאי שיזדרז להצטרף למלחמה לצד מדינות ההסכמה וכך יסייע להן לנצח במלחמה.
• החשש מהתבססות השלטון הקומוניסטי ברוסיה שעלול להוביל לחתימת הסכם שלום נפרד בין רוסיה לגרמניה ובכך לאפשר לגרמנים להעביר את כל הכוח שלהם נגר בריטניה. מאחר ורווחה הדעה שליהודים ברוסיה יש חלק מרכזי במהפכה הקומוניסטית – האמינו שהיהודים יוכלו להשפיע על המדיניות של השלטון הקומוניסטי החדש לתמוך בבריטניה ולא בגרמניה.
• החשד שהתעורר בקרב הבריטים בעקבות שמועה שנפוצה שגם ממשלת גרמניה מתכוונת לפרסם הצהרת תמיכה בציונות כדי שגרמניה תזכה בתמיכה של היהדות העולמית. חשד זה עודד את הבריטים להזדרז ולהקדים את גרמניה כדי שבריטניה תקבל את התמיכה של יהדות העולם ולא גרמניה/
• התקווה שהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל יביא לעצירת ההגירה של היהודים ממזרח אירופה לבריטניה (הגירה שהפכה לנטל כלכלי על הבריטים), שיעדיפו לעלות לארץ ישראל במקום להגר לבריטניה.
• הוודאות שבריטניה תזדקק לעזרה לאחר המלחמה כדי לשקם את כלכלתה ההרוסה, גם היא תרמה לתמיכה בפרסום ההצהרה. מתוך הנחה שליהודים יש כסף ובעקבות הצהרת בלפור יהיו גם מוכנים לגיס כסף כדי לסייע לבריטניה.

ב. רגשות דתיים ומוסריים

• חלק מראשי הממשל בבריטניה, כולל ראש הממשלה לויד ג'ורג', היו בעלי אמונה דתית-נוצרית שעל פיה מחובתם לתמוך ברעיון של שיבת היהודים לציון, כי זו מולדתם לפי התנ"ך.
• חלק מראשי הממשל בבריטניה, כולל שר החוץ הבריטי הלורד בלפור, סברו שמאחר ובמשך דורות העולם עשה עוול ליהודים הגיע הזמן לפצות את היהודים ולתקן את העוול.

התגובות השונות לפרסום ההצהרה

• הציונים: הם ראו בפרסום ההצהרה הישג גדול לתנועה הציונית, שכן היא הביאה לידי ביטוי את ההכרה של העולם בזכותו של העם היהודי להקים לעצמו מסגרת מדינית. מדובר בשלב חשוב במימוש הציונות המדינית של הרצל. ההצהרה גם הובילה לעידוד העלייה לארץ ישראל בשנות העשרים של המאה הקודמת.
• היהודים המתבוללים (הלא-ציוניים): התנגדו לרעיון ההצהרה כיוון שחששו לפגיעה במעמדם כאזרחים במדינות השונות. כן חששו להתגברות האנטישמיות שעלולה להביא לסילוק היהודים ממדינותיהם וגירושם לארץ-ישראל.
• הערבים: התנגדו התנגדות נחרצת להצהרת בלפור. ערביי ארץ-ישראל והתנועה הלאומית הערבית המתגבשת החלו לפעול לביטול ההצהרה ובארץ ישראל החלו "מאורעות תר"פ/תרפ"א" (1920/1921) – פעולות אלימות נגד היישוב היהודי.