תקצירים

תהליך הדה קולוניזציה והקמת מדינות עצמאיות

הערה: בפרק זה יש להתמקד בתהליך הדה-קולוניזציה והקמת מדינות עצמאיות בארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה.

הגדרת המושג: במאה ה-19 התרחש תהליך של קולוניזציה – השתלטות מעצמות אירופה על שטחים גדולים מחוץ לאירופה, בעיקר באפריקה ובאסיה.

כאן אנחנו עוסקים בתהליך ההפוך: השחרור של אותן ארצות מהשלטון האירופאי, תהליך ששיאו בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20, כלומר: דה-קולוניזציה.

מדוע התרחש תהליך הדה-קולוניזציה בעיתוי זה?

גורמים כלכליים:

• במאה ה-19 המושבות הניבו רווחים נאים עבור המעצמות הקולוניאליסטיות: בהשקעה קטנה – יחסית, תוך ניצול אוצרות-הטבע הזמינים וכוח-האדם הזול והבלעדיות של המעצמה השלטת, ניתן היה להרוויח היטב. במחצית השנייה של המאה ה-20 המעצמות נאלצו להשקיע יותר בהחזקת המושבות ודיכוי האוכלוסייה והרווחיות ירדה.
• אחרי מלחמת העולם ה-2 המעצמות הקולוניאליסטיות נאלצו להשקיע בשיקום כלכלותיהן, בעקבות ההרס והאבדות של המלחמה. הם העדיפו להשקיע בבית ולא מעבר לים.

גורמים פוליטיים:

• תמיכת מעצמות-העל: בעולם שנוצר אחרי מלחמת העולם ה-2 התפתחה יריבות בין שתי מעצמות העל, ארצות הברית וברית המועצות, יריבות הידועה כ"מלחמה הקרה". כל אחת מהמעצמות הללו בקשה למשוך לצידה את עמי אפריקה ואסיה באמצעות תמיכה בתהליך הדה-קולוניזציה.
• תנועות השחרור של עמי אפריקה ואסיה שהיו תחת שלטון קולוניאלי ניהלו מאבקים לאומיים עקשניים ואף אלימים, שגבו מחיר כבד מהמעצמות הקולוניאליסטיות, והתישו אותן.

גורמים אידיאולוגיים:   

• בני השכבה המובילה בקרב העמים הנתונים לשלטון קולוניאלי– האליטה – נחשפו לתרבות ולאידיאולוגיות שרווחו באירופה, ובכלל זה הלאומיות. הם אמצו את הלאומיות, ובעזרתה גייסו את ההמונים למאבק האנטי-קולוניאלי.
• שתי מעצמות-העל תמכו בדה-קולוניזציה לא רק מהסיבות הפוליטיות שהזכרנו, אלא גם מסיבות אידיאולוגיות: ארצות הברית ראתה בקולוניאליזם סתירה הן לעיקרון ההגדרה העצמית של העמים והן לעיקרון השוק החופשי. ברית המועצות ראתה בקולוניאליזם ביטוי לניצול קפיטליסטי.

מה היו מאפייני תהליך הדה-קולוניזציה?

• בדרך-כלל היה נחוץ מאבק ממושך וקשה עד להשגת השחרור.
• המעצמות הקולוניאליות אמנם ויתרו על שלטון ישיר אך במקרים רבים דאגו לשמור על האינטרסים הכלכליים והאסטרטגיים שלהן באמצעות חתימה על חוזים עם המדינות החדשות שהבטיחו את אותם אינטרסים. כך לדוגמה, בריטניה ניסתה להבטיח את המשך שליטתה בתעלת סואץ, גם אחרי שמצרים הפכה למדינה עצמאית ודאגה להבטיח את הפקת הנפט בעירק באמצעות חברות בריטיות.
• תהליך הדה-קולוניזציה דומה בהיבטים רבים למאבקים הלאומיים שהתנהלו באירופה: הקמת תנועות לאומיות וקביעת היעד של הקמת מדינת-לאום עצמאית; צמיחת מנהיגות מקרב האליטות המשכילות  ;   טיפוח התודעה הלאומית  ;   הסתייעות בגורמים חיצוניים.
• במזרח התיכון הייתה נהוגה שיטת המנדטים, שהוגדרה מראש כזמנית וכמובילה לעצמאות. לעומת זאת בצפון אפריקה היו קולוניות (ואלג'יריה אף הייתה מסופחת לצרפת). לפיכך התהליך במזרח התיכון היה קצר יחסית, ואילו בצפון-אפריקה המאבק היה ארוך וקשה יותר.
• היה הבדל בין תפיסתם של הבריטים לבין זו של הצרפתים: בריטניה דאגה בעיקר לאינטרסים האסטרטגיים והכלכליים שלה בארצות שלטונה. לעומת זאת צרפת שאפה להנחיל את התרבות הצרפתית בארצות שלטונה וראתה בכך שליחות. צרפת גם הושיבה אוכלוסייה אזרחית צרפתית בארצות שלטונה. הואיל וכך, המאבק נגד השלטון הצרפתי – במיוחד באלג'יריה- היה כואב וקשה יותר.

דוגמה לתהליך הדה-קולוניזציה: עירק

הארץ: עירק

המעצמה הקולוניאלית: בריטניה

צורת השליטה: מנדט מטעם חבר הלאומים

שנות השליטה הבריטית הישירה: 1920-1932

ניתן לראות בדוגמה של עירק ביטוי לחלק גדול ממאפייני הדה-   קולוניזציה (אך לא כולם):

• כשהבריטים סיימו את המנדט, על פי החלטת חבר הלאומים, והעניקו לעירק עצמאות, הם דאגו לשמור על האינטרסים שלהם (המלכתו של המלך פייסל, המקורב לבריטים, הפקת הנפט באמצעות חברות בריטיות).
• הקלות היחסית של המעבר לעצמאות, האופיינית לשלטון הבריטי יחסית לצרפתי.
• העיתוי המוקדם יחסית: המזרח התיכון מקדים את צפון-אפריקה.

השפעת גורמים שונים על גורל היהודים בארצות האסלאם

בשנת 1948 התקיימו בארצות האסלאם קהילות יהודיות שמנו כמיליון יהודים. בתוך כ-20 שנה עזבו כ-80% מאותם יהודים את ארצותיהם. חלק גדול מהקהילות – מהן קהילות עתיקות ומושרשות – נעלמו כמעט לחלוטין. בפרק זה ננסה לברר את הסיבות לכך.

מספר נתונים לדוגמה:

(הנתונים לקוחים מתוך: ח.סעדון, עצמאות וגורל, משרד החינוך ומכון בן צבי, תשע"א, עמ' 9)

מה היה מצבם של היהודים בארצות האסלאם בשנים שלפני הקמת מדינת ישראל?

• היהודים בדרך כלל לא נפגעו מתופעות של אנטישמיות אלימה, כדוגמת הפוגרומים מהם סבלו היהודים במזרח אירופה. עם זאת, מעמדם לא היה שווה למעמדה של שאר האוכלוסייה, והם סבלו לעיתים מאפליה ומהתנכלויות.
• בארצות בהם התקיים שלטון קולוניאלי, היהודים השתדלו להתקרב אליו ולהשתלב בו. בהתאם לכך, חלה התרחקות בין היהודים לבין אוכלוסיית הרוב המוסלמית.
• בשנות ה-30 חלה הרעה במצבם של היהודים, נוכח התגברות האנטישמיות באירופה, שהשפיעה גם על השלטונות הקולוניאליים ועל האוכלוסייה האירופאית. גם הסכסוך היהודי-ערבי בארץ ישראל החל להקרין על היחס ליהודים בארצות האסלאם.
• התקיימה פעילות ציונית בקרב הקהילות היהודיות, פעילות שהלכה והתגברה ככל שמעמדם של היהודים החל להתערער.

מה היו הגורמים שהביאו לכך שהקהילות היהודיות בארצות האסלאם התחסלו כמעט לחלוטין תוך פרק-זמן קצר יחסית?

• תהליך הדה-קולוניזציה: היהודים, כאמור, ראו שלטון הקולוניאלי גורם ידידותי, השתדלו להתקרב אליו והושפעו מתרבותו. בכך קשרו היהודים את גורלם, במידה רבה, לאותו שלטון. כאשר החל המאבק האנטי-קולוניאלי של העמים המקומיים, הם "סימנו " את היהודים כגורם המקורב לשלטון האירופאי, וכאשר אותו שלטון התחסל – התחסלו גם הקהילות היהודיות.
• הקמת מדינת ישראל ומלחמת העצמאות: העמים הערבים הזדהו עם המאבק של הפלסטינים ושל מדינות ערב נגד הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. בכל ארצות ערב התנהלה תעמולה אנטי-ציונית, שגלשה להסתה אנטי-יהודית, מלווה בביטויי שנאה ובמעשי אלימות. יהודים רבים חשו ש"האדמה רועדת" תחת רגליהם, ושאין עתיד לקיום היהודי באותן ארצות.
• הלאומיות: התנועות הלאומיות הערביות אמצו גישה לאומנית הרואה ביהודים נטע זר, שאינם יכולים להיות חלק מהאומה. היהודים, מצידם, היו מושפעים מהלאומיות היהודית –הציונות- ומהזיקה הדתית וההיסטורית לארץ ישראל.
• מדיניות ישראלית: מדינת ישראל עודדה את היהודים לעלות לישראל, באמצעות פעילות של שליחים ציוניים ופתיחת השערים לקליטת העלייה. המטרה המוצהרת של מדיניות ישראל הייתה להביא ל"חיסול גלויות".

דוגמא לגורלה של קהילה יהודית: עירק

• קהילה יהודית עתיקה ("יהדות בבל") ומפוארת שמנתה כ-125,000 יהודים.
• חלק מהיהודים יצרו קשרים עם השלטון המנדטורי הבריטי ועם השלטון ההאשמי שהבריטים כוננו. 
• היהודים נפגעו מפוגרום אלים (ה"פרהוד") ב-1941, כאשר התרחש בעירק מרד פרו-נאצי. 
• התקיימה בעירק פעילות ציונית ענפה, שהשפיעה על רבים, בעיקר מהדור הצעיר בקהילה.
• עירק השתתפה בפועל במלחמת העצמאות. בתקופת המלחמה ומיד אחריה נקטה ממשלת עירק בצעדים שפגעו באפשרויות הקיום של היהודים, ובו-בזמן אפשרו את יציאתם. כתוצאה מכך רוב מוחלט מיהודי עירק עלו לארץ בין השנים 1948-1951.

מלחמת יום הכיפורים

להאזנה לקריינות שמלווה את התקציר שלפניכם הקליקו:

מלחמת יום הכיפורים פרצה בצהרי יום הכיפורים תשל"ג ונמשכה 19 יום (6.10.73- 24.10.73). היא הייתה אחת המלחמות הקשות שידעה ישראל. הייתה לה השפעה גדולה על תהליכים פנימיים שהתרחשו בישראל ועל תהליכים במדיניות החוץ.

הגורמים למלחמה

1.     החלטת מצרים וסוריה לצאת למלחמה נגד ישראל כדי להשיב את הכבוד שלהן שנפגע קשות במלחמת ששת הימים, ולהשיב את האדמות שאבדו להן במלחמה זו.

2.     כישלון הניסיונות למו"מ מדיני בין ישראל ומצרים בדבר נסיגה מסיני.

3.     יש חוקרים המציינים כי נשיא מצרים, אנואר סאדאת, ראה במלחמה צעד שיוציא את המהלך המדיני מקיפאונו ויוביל לתחילתו של תהליך מדיני שתוצאתו תהיה נסיגה ישראלית מסיני.

4.     תחושת ביטחון מופרזת של ישראל שהעריכה כי צבאות ארצות ערב אינם מוכנים למלחמה גרמה לכך שישראל הופתעה ולא הייתה מוכנה.

הסיבות לכך שישראל הופתעה ולא הייתה מוכנה

1.     המציאות החדשה שנוצרה אחרי מלחמת ששת הימים, בה הייתה ישראל בעמדת כוח צבאית ברורה מול מדינות ערב וזלזול ביכולתם הצבאית.

2.     אמונה ביכולתו של חיל האוויר להכריע לבדו במלחמות לאחר ההצלחה המרשימה במלחמת ששת הימים.

3.     הסתמכות על קו הביצורים בתעלת סואץ, קו בר-לב, והישענות על הקונספציה שיש בו תשובה למִתְקָפה מצרית אם תבוא.

4.     ביטחון כי מערך המודיעין יספק התראה מספיקה (של כמה ימים לפחות) לפני כל מלחמה, כדי שישראל תוכל לגייס את מערך המילואים שלה. כֶּשֶל של המודיעין בפרשנות הידיעות שהגיעו על הכנות של מצרים וסוריה למלחמה, ואי מתן התראה למלחמה. השפעת "הקונספציה", ההנחה שמצרים לא תצא למלחמה לפני שתשלים את בניית כוחה (לא צפוי לפני 1975),על הפרשנות שנִתְנה למידע המודיעיני שנאסף. טענת צמרת המודיעין, עד בוקר ה- 6 באוקטובר, כי יש "סבירות נמוכה למלחמה", דבר שמנע את גיוס המילואים בזמן. פרשת כִּשְלון המודיעין ואי מוּכַנוּתוֹ של צה"ל למלחמה כונתה "המחדל".

5.     הצלחת ההטעיה המצרית-סורית והסוואת ההכנות למלחמה.

השפעות ותוצאות של מלחמת יום הכיפורים

השפעות בתוך החברה הישראלית:

• טראומה לאומית. פגיעה בתחושת הביטחון, באמונה המלאה בצבא ובתפיסה הביטחונית. 
• ערעור מעמדן של דמויות כמו הרמטכ"ל ושר הביטחון (משה דיין) שזכו עד כה לאמון מלא מהציבור.
• קושי רב להתמודד עם מספר הקורבנות העצום שספגה ישראל: 2,656 הרוגים ו- 7,251 פצועים, 301 שבויים, ו-17 נעדרים.
• הקמת ועדת חקירה ממלכתית, ועדת אגרנט, שמצאה את הדרג הצבאי אשם במחדל אך פטרה את הדרג המדיני מאחריות.
• ביקורת אזרחית על הדרג המדיני ועל ממצאי ועדת החקירה. הקמת תנועת מחאה עממית שמארגנה היה מוטי אשכנזי, מפקד מוצב "בודפסט" בתעלה, המוצב היחיד שלא נפל בידי המצרים, אשר לאחר המלחמה פתח בשביתה מול משרד ראש הממשלה ועורר תנועה ציבורית שהובילה להתפטרות שר הביטחון משה דיין, ולאחר מכן התפטרות גולדה וכל הממשלה (אפריל 1974).
• חילופי שלטון: המהפך של 1977 שהעלה את מנחם בגין לשלטון.
• חיזוק 2 תנועות חברתיות אזרחיות: "גוש אמונים" שדגלה ביישוב שטחי יהודה, שומרון ועזה, מתוך אידיאולוגיה דתית פוליטית של אמונה בארץ ישראל השלמה, כדי לממש את הישגי מלחמת ששת הימים, וכדי לרומם את רוח העם. "שלום עכשיו" שטענה כי ישראל אינה מממשת את כל שביכולתה כדי לנסות ולהגיע להסדר שלום עם העולם הערבי והציעה הצעות לויתורים טריטוריאליים תמורת שלום.
• אבדן התמימות והאמון שאפיינו את החברה הישראלית עד למלחמה. ההכרה כי גם גנרלים בצבא שלנו יכולים לטעות והם אינם צריכים להיות המומחים הבלעדיים לנושאי צבא וביטחון.

השפעות בתחום יחסי ישראל ומדינות ערב

• השגת ניצחון צבאי על ידי ישראל למרות תנאי הפתיחה הקשים (בסיומה של המלחמה תותחי ישראל איימו על דמשק, הדרך לקהיר הייתה פתוחה לפני צה"ל) השיבה לה את גורם ההרתעה.
• תחושת ניצחון והישג ערבי בעקבות ההישגים בתחילת המלחמה, בכך שהצבא המצרי שהה ממזרח לתעלה בסיום המלחמה ובכך שאחרי המלחמה תעלת סואץ הוחזרה למצרים וקונייטרה הוחזרה לסוריה.
• תחושה של השבת הכבוד הערבי. נכונות של שני הצדדים להיכנס למו"מ על שלום שהחל בביקור סאדאת בישראל ב- 1977 והסתיים בהסכם השלום עם מצריים ב- 1979.