לכל תשובה יש שאלה

מבנה הטיעון 

טיעון יכול להופיע בצורות רבות. הוא יכול להינתן כתשובה לשאלה, או לעמוד בפני עצמו. הוא יכול להיות קצר ותמציתי, אך גם ארוך ומעמיק. עם זאת, כדי שהטיעון יהיה בעל משמעות, עליו להכיל שני מרכיבים בסיסיים: טענה ונימוק. הטענה היא המרכיב העיקרי בטיעון; זו העמדה שמציג הטוען. תפקידו של הנימוק הוא לתמוך בטענה ולהצדיק אותה.

בדיבור היומיומי, רבים מאיתנו משתמשים בחלקי טיעונים, כלומר בטענות שמושמעות בלי נימוק או בנימוק שאין לצידו טענה. אלה נחבאים תחת מעטה הבלבול המלווה את שטף הדיבור. לא פעם, התוצאה היא שיחה, דיון או וויכוח שאינם מובילים לשום מקום.

נסתכל למשל על השאלה הבאה: 

תשובת התלמיד איננה טיעון. התלמיד השמיע טענה, לפיה צריך להאריך את ההפסקות בין השיעורים בבית הספר, אבל הוא לא נימק את עמדתו. אם התלמיד אינו מסוגל לנמק את עמדותיו, ערכן מועט. הנימוק המתבקש כאן להשלמת הטיעון יענה על השאלה: "מדוע לדעתך צריך להאריך את ההפסקות בבית הספר?"

תלמיד אחר עונה לשאלה שהוצגה: 

גם תשובה זו איננה טיעון. למעשה, התלמיד כלל לא עונה על השאלה. לשאלה זו יש רק שתי תשובות אפשריות: "כן" או "לא". במקום לענות, התלמיד רק מנמק את עמדתו, אותה לא ביטא באמצעות טענה. תשובתו רק מרמזת על הטענה לפיה צריך להאריך את ההפסקות בבית הספר – אבל אינה מביעה אותה בצורה ישירה.

 כדי שהתשובה תהיה ברורה, יש לנסח אותה כטיעון בעל מבנה תקין, המכיל טענה ונימוק. כך למשל:

שאלה: האם צריך להאריך את ההפסקות בבית הספר?

תשובה: כן, מפני שאנחנו לא מספיקים לנוח. 

כעת, נסו בעצמכם. שלוש השאלות הבאות יעסקו בשאלה ובתשובה הבאות: 

נסכם, טיעון בעל משמעות צריך להכיל את שני הרכיבים - טענה ונימוק. מצד אחד, טענה בפני עצמה אינה מהווה תשובה הולמת, משום שלא ידוע לנו מהי משמעותה או מהו מקורה. כדי שתהיה בעלת תוקף דרוש לה נימוק. מצד שני, נימוק חייב לתמוך בעמדה מסויימת, ומאבד ממשמעותו כנימוק כאשר הוא מופיע בפני עצמו.