אורט אלון עפולה אביב לבגרות - תנ"ך - התכנית החדשה תשפ"ב

קישור לפרק

תקציר

בפרק הקודם סופר ששמו של אברם שונה לאברהם וכי אברהם עשה בעצמו לעצמו ברית מילה בגיל 99. כעת מסופר שה' ו/או אורחים/מלאכים מתגלים לאברהם ואברהם מתואר כ"אות ומופת" (=דוגמה/מודל להתנהגות טובה) למכניס אורחים מושלם. במהלך הביקור/חלום נבואי – המלאכים מבשרים לו על מועד לידת יצחק (כעת חיה = בעוד שנה) וששרה ששומעת את השיחה מבעד לאוהל היא צוחקת על כך (ה' כועס על כך אך היא לא מודה באשמה ולא מתנצלת על כך (כמו חווה).

לאחר שהאורחים/מלאכים הולכים ה' מודיע לאברהם שהוא עומד להחריב את סדום ועמורה (כדי לבחון את תגובת אברהם? כדי שאברהם יתפלל בעדם?) ואברהם מוחה על כך ומנהל פולמוס (ויכוח) תקיף מאוד מול ה' במהלכו אברהם מאשים את ה' שהוא לא אלוהי צדק אם הוא הורג צדיקים ורשעים כאחד (כלומר מעניש ללא קשר להתנהגות). לאחר הדיון הארוך במהלכו ה' התחייב לא להשמיד את סדום ועמורה אם יש שם צדיקים, אברהם נכנע כי מסתבר שאין שם אפילו לא עשרה צדיקים (אלא רק צדיק אחד בלבד בסדום – לוט – שה' שולח את המלאכים כדי להצילו – כפי שנלמד בפרק הבא).

סיכום הפרק

מי וכיצד פונה לאברהם?

הפרק פותח במילים "וַיֵּרָא (התגלה) אֵלָיו ה', בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא (ליד חברון); וְהוּא (אברהם) יֹשֵׁב פֶּתַח (בכניסת) הָאֹהֶל כְּחֹם (בשיא החום של) הַיּוֹם. אולם, קיים קושי: לא כתוב מה ה' אמר לו בהתגלות זו. מיד בפסוק הבא מתחיל לכאורה סיפור חדש לפיו לאברהם מגיעים שלושה אורחים, שנאמר: וַיִּשָּׂא (הרים) עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו (עומדים לידו/מולו).

פתרונות: לפי הגישה הביקורתית לחקר המקרא יש כאן שילוב של שני סיפורים שנכתבו ע"י אנשים שונים בתקופות שונות. סיפור אחד מתאר התגלות (שהמשכה בהמשך הפרק כשאברהם מנהל ויכוח עם ה') וסיפור אחר מתאר אירוח במהלכו אברהם מתבשר על מועד הולדת בנו.

לפי הגישה המסורתית (שכל התורה נכתבה/נערכה ע"י כותב/עורך אחד בלבד) – ההתגלות של ה' לאברהם היתה ע"י האורחים/מלאכים/שליחים שבישרו לו את מועד לידת יצחק והודיעו לו על השמדת סדום. לפי פירוש מסורתי אחר, אכן ה' התחיל להתגלות אליו, אך ההתגלות נקטעה בגלל הכנסת האורחים ומכאן למדו חז"ל שהכנסת אורחים עדיפה!

 

אברהם כמכניס אורחים:

בפסוקים ב'-ח' אברהם מתגלה כאדם חרוץ נמרץ ונדיב וזאת למרות שיתכן והוא סובל עדיין מהכאבים של ברית המילה (לפי המדרש "כחום היום" פירושו ביום שהחום עולה בגלל הברית מילה כלומר ביום השלישי לברית המילה).

כיצד אנו מגלים את המאפיינים הפנימיים של אברהם בטקסט? לא כתוב עליו בצורה ישירה "אברהם החרוץ והנדיב" אלא בצורה עקיפה מגלים זאת באמצעות ריבוי הפעלים שמתארים את הפעולות הרבות שאברהם עושה בעצמו בזמן קצר. הוא לא נותן לעבד (נער/שליח/עוזר) שלו לחפש עגל להאכיל את האורחים כי חושש שהעבד יקח את הדבר הראשון שימצא אלא מחפש בעצמו.

 

מותר לאכול לפי התורה בשר וחלב?

לפי פרשנות חז"ל לפסוק "לא תבשל גדי בחלב אמו" אסור לאכול יחד מאכלי חלב ובשר. בסיפור אברהם מציע לאורחים/שליחים/מלאכים חמאה ובשר וניתן להציע לכך כמה סיבות אפשריות: א) הם לא יהודים ולכן מותר להם בשר וחלב. ב) גם ליהודים התורה עדיין לא ניתנה וטרם נאסר אכילת בשר עם חלב. ג) זה רק חלום נבואי ומדובר במלאכים ולא בבני אדם. ד) הוא קודם הגיש חמאה ורק אח"כ בשר והם לא אכלו זאת יחד.

 

אברהם כמנהל משא ומתן:

כישורי המשא ומתן של אברהם מתגלים כבר בחלק הראשון של הפרק. אברהם יודע שאנשים זרים לא ירגישו נעים להיכנס לאדם זר ולאכול אצלו סעודת מלכים ולכן הוא פונה אליהם בהדרגתיות. מדבר (מציע) מעט אך עושה הרבה - כדי שהם לא יסרבו להיכנס לביתו לאכול.

 

ה' כמשכין שלום בין בני זוג

למרות ששרה צחקה שהיא תלד, כי גם היא וגם בעלה "זקנים" מידי בשביל לעשות ילדים. ה' לא אומר לאברהם ששרה צחקה גם בגללו כדי לא לצערו. מכאן למדו חז"ל ש"משנים את האמת (ולא אומרים את כל האמת) מפני דרכי שלום".

 

ה' כשופט צדק

לפני שה' מכריע בנוגע לגורל סדום ועמורה – הוא מחליט "לרדת" לבדוק מה קורה פה למטה. יש בכך קושי "תיאולוגי" (דתי): וכי ה' לא יודע הכל? הוא לא רואה הכל? הפתרון הוא שהתורה מלמדת אותנו שלפני שמקבלים החלטות צריך לבדוק בעצמך את העובדות ולא להסתמך על צעקות או שמועות.

 

למה נבחר אברהם להיות "אבי" האומה שלנו?

מאז פרק י"ב לא ברור למה דווקא אברהם נבחר לתפקיד זה. כעת ה' אומר "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". כלומר, בשונה מנוח שנבחר בגלל מה שעשה עד לרגע הבחירה בו (להיות אבי האנושות לאחר המבול) אברהם נבחר להיות אבי האומה בגלל מה שה' מצפה/יודע שיעשה לאחר שבחר בו – לאחר שיוולדו לו ילדים שימשיכו את דרכו.

 

הויכוח על סדום ועמורה

לאחר שירד כביכול לבדוק האם אנשי סדום ועמורה אכן חוטאים כפי שהצעקות מלמטה מגיעות אליו, הוא מודיע לאברהם על כוונתו להשמיד את סדום ועמורה. אברהם יוצא נגד תפיסת הגמול של גמול קיבוצי שלילי  וטוען שזה חוסר צדק. הוא לא רק תוקף ומתלונן כמו איוב, אלא בשונה מאיוב, הוא מבקש מה' אם כבר נוקטים בגמול קיבוצי אז להציל את הרשעים בזכות הצדיקים ולא להעניש את הצדיקים בגלל הרשעים.

הויכוח מתחיל מדרישה קלה – לוותר לכולם בזכות 50, אך הולך ומקצין בצורה הדרגתית עד שאברהם נעצר כאשר מבקש להציל את כולם בזכות 10 אנשים בלבד. לבסוף, אברהם "נכנע" ומבין שאין צדיקים בסדום ולכן הדין שנגזר על העיר הוא גמול אישי לכל אחד ואחד מהחוטאים הרבים.