אורט אלון עפולה אביב לבגרות - תנ"ך - התכנית החדשה תשפ"ב

קישור לפרק

תקציר

בפרק זה שני חלקים

בחלק ראשון: לאחר שיעקב גנב מיצחק את הברכה של עשיו (בפרק הקודם) כעת יצחק מברך את יעקב בצורה גלויה בברכות שכנראה תוכננו מראש ליעקב.

בחלק השני: יעקב יוצא לחרן לשאת אישה/לברוח מעשיו וה' מתגלה אליו בחלום בראש סולם שמונח על הארץ ומגיע עד השמים. ה' מברך אותו שישמור עליו ויגן עליו. יעקב מתעורר בבהלה ומקדש את המקום נודר נדרים לה' ויוצק שמן על האבן שישן עליה והופך אותה למצבה לכבוד ה'.

סיכום הפרק

חלק א – פסוקים א-ט

בפסוקים א-ב יצחק קורא ליעקב כדי לברך אותו בברכה שתכנן מראש לברכו ולפני כן הוא מצווה אותו לא להתחתן עם כנענית כפי שאברהם אסר על יצחק להתחתן עם כנענית (בפרק כ"ד).

בשונה מעשיו, יצחק לא דורש מיעקב לבצע פעולה למענו לפני הברכה, כי יעקב היה ראוי לברכה זו.

כלומר, מסתבר שיצחק היה עיוור פיזית אך לא עיוור מנטאלית (רוחנית). הוא ידע טוב מאוד מי הבן הראוי להיות הבן הממשיך והוא לא נפל ל"תכסיסים" של עשיו, לחילופין, הבין שכל ניסיונותיו לקרב את עשיו לא צלחו.

בפסוקים ג-ד יצחק מברך את יעקב בברכה של אברהם. שמו של אברהם נכפל פעמיים כדי להדגיש שיעקב מקבל את ברכת אברהם ולא עשיו.

בפסוקים ו-ח מסופר כי לעשיו נודעה הבקשה של יצחק מיעקב להתחתן עם האחייניות של רבקה בחרן (כלומר יצחק לא הסתיר מעשיו את המיקום אליו יגיע יעקב (=בשונה מרבקה, יצחק לא חושש שעשיו ירצח את יעקב). עשיו, למרות הטראומה שעבר, ממשיך לנסות למצוא חן בעיני יצחק ולאחר שמבין שיצחק לא מרוצה מכנעניות הוא מתחתן עם הנכדה של אברהם עם הבת של ישמעאל בן הגר המצרית עם האחיינית של יצחק!

נאמר כי עשיו לקח אישה זו "על נשיו"?
פירוש א) בנוסף על נשותיו.
פירוש ב) במקום נשותיו הכנעניות.

 

חלק ב – פסוקים י-כב

פסוק א' כתוב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה.  שווה לדעת להשוות: בשונה מההליכה של אברהם בפרק י"ב מחרן לארץ לא נודעת, יעקב יוצא בדיוק בכיוון ההפוך מארץ ישראל (כנען) לחרן. הבדל נוסף, יעקב מתכוון לחזור חזרה לבית הוריו ואילו אברהם עזב אותם לנצח. וכן, יעקב יצא למסע לבדו ואילו אברהם יצא למסע עם אשתו, אחיין שלו ורכושו רב מאוד. והבדל בולט אחרון – יעקב יצא במצוות הוריו ואברהם במצוות אלוהיו.

בפסוק י"א מסופר שיעקב מגיע למקום כל שהוא שם הוא מניח אבן מאבני המקום ליד ראשו ונרדם במקום זה.

בפסוק י"ב מסופר שלפתע ("והינה") הוא חלם על סולם (מילה יחידאית בתנ"ך – מופיעה רק פעם אחת בכל התנ"ך (כנראה סולם זה מלשון המילה "מסלול"). הסולם מונח על גבי הקרקע אך הקצה שלו מגיע עד השמים והוא רואה מלאכי ה' עולים ויורדים בסולם/מסלול זה (דומה לסיפור על מגדל בבל – פרק י"א – לפי האמונה הבבלית המגדל הוא שער האל (באב אל) והוא נועד לעלות למשכנם של האלים). אך בשונה מהמיתוס הבבלי ה' (אל יחיד) נמצא בראשו ולא צבא של אלים.

בפסוק י"ג ה' מציג את עצמו לראשונה ליעקב בשמו הפרטי/המפורש "י.ה.ו.ה" וכמי ששימש כאלוהיהם של אבותיו והוא מבטיח לו שהארץ עליה הוא שוכב תהיה בעתיד שייכת לו (כפי שהבטיח לאברהם שבעתיד הארץ תהיה שלו (כי יש כאן עדיין כנעניים שעדיין לא חטאו ולא מגיע להם שיגרשו אותם מכאן)

בפסוק י"ד ה' מבטיח לו שזרעו יהי "כַּעֲפַר הָאָרֶץ" = דימוי

וּפָרַצְתָּ יָמָּה (מערבה) וָקֵדְמָה (מזרחה) וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה (דרומה) = כיוונים מנוגדים = מקצה לקצה = לכל הכיוונים.
וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ. (כל = מילת הגזמה)

 

פסוק ט"ז מסופר שיעקב מקיץ (מתעורר) בבהלה, ובדומה להגר שהופתעה (בפרק ט"ז) שה' מתגלה גם מחוץ לאוהל אברהם, אומר יעקב לעצמו "אָכֵן יֵשׁ ה'  בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי". המילה המנחה מקום מדגישה שיש קדושה מיוחדת למקום זה.

 

מדוע המקום קדוש?

פירוש א: מראש המקום היה קדוש ולכן ה' התגלה אליו דווקא במקום זה ולא במקומות אחרים.

פירוש ב: המקום נעשה קדוש כי יעקב זכה בו להתגלות של ה'.

המטרה האטיולוגית של הסיפור: להסביר מדוע מקום זה קדוש ואת מדרש השם (מדוע נקרא בשם) "בית אל"

 

יעקב מתעורר בבוקר ועושה מספר פעולות

1)      וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ, מַצֵּבָה; וַיִּצֹק שֶׁמֶן, עַל-רֹאשָׁהּ = הופך את האבן למצבה (גלעד) לכבוד ה' ע"י יציקת שמן בראש האבן.

2)      וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר ... הָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה--יִהְיֶה, בֵּית אֱלֹהִים (בית מקדש);

3)      וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ – מעשרות = 10% יתרם לכבוד/למען ה'.

 

הקשיים שמתעוררים:

1.      כיצד יעקב מציב לה' תנאים (אם.. אז..)?

2.      מדוע לא מאמין לברכה של ה' ואומר אם הברכות יתגשמו אז אעשה כך וכך?

 

פתרון לקושי 1: המילה "אם" לעיתים פירושה בתנ"ך במובן של "כאשר". כלומר כאשר הברכות יתגשמו אתן מעושרי 10%.

פתרון לקושי 2: יעקב מאמין בברכה אך לא מאמין שהוא ראוי לה. הוא חושש "לפשל" לחטוא ולא להיות ראוי עוד לברכות ולכן אומר אם אצליח להיות ראוי גם בעתיד ואזכה לברכות אז אעשה את הפעולות שנדר.

 

שאלה למחשבה/דיון/עמ"ר: האם זה טוב או רע לדעתך לנדור נדרים? (למה לנדור ולא לעשות את מה שהתכוונת בלי הצהרות מיותרות?)

מצד אחד זה רע – למקרה שלא תעמוד במילה שלך וזה יצור אכזבה/כעס/חטא מעבר לכך שלא ביצעת דבר שכנראה היה עליך לבצע.

מצד שני זה טוב – כי זה מוסיף מוטיבציה לעמוד בהתחייבות שלך לשמור על הכבוד העצמי שלך –לעמוד במילה של עצמך.