אמירים אביב לבגרות היסטוריה

ב-1862 הקיסר וילהאם הראשון מינה את אוטו פון ביסמרק לקנצלר פרוסיה (ראש ממשלה). ביסמרק היה אציל פרוסי שזלזל ברעיונות של חירות הפרט.

היו לו את כל מאפייני המנהיגים החדשים:

הוא היה מנהיג לאומי מודרני. כוחו להשפיע על ההמונים היה מבוסס על כישוריו כמנהיג ולא מתוך מסורות או קשרים פוליטיים. הוא עלה משכבת הבורגנות (שכבה חברתית - כלכלית עולה שהתחזקה באירופה שכללה בעלי עסקים, סוחרים ועוסקים במקצועות חופשיים) וניחן בכריזמה אדירה שסחפה אחריו את ההמונים בגרמניה.

עם כניסתו לשלטון הכריז ביסמרק שהבעיות הגדולות כלומר האיחוד של גרמניה יוכל להתבצע רק באמצעות מדיניות של "דם וברזל". כלומר, איחוד גרמניה לא יעשה באמצעות נאומים אלא באמצעות כוח צבאי ותעשייה חזקה.

את מדיניותו ניסח ביסמרק באמרה המפורסמת - "השאלות הגדולות של היום לא ייפתרו בנאומים ובהחלטות רוב - זה היה המשגה שהגדול של 1848 עד 1849 - אלא בדם וברזל". אמרה זו אפיינה הן את מדיניות הפנים והן את מדיניות החוץ של ביסמרק. משמעותה - הכרעת הבעיות המדיניות בכוח - בכפייה ובמלחמה והקמת תעשייה חזקה.

 

פועלו של ביסמרק:

בתחום הצבאי - המאבק הראשון של ביסמרק היה בתוך פרוסיה נגד פוליטיקאים בפרלמנט (בית הנבחרים) הפרוסי שהתנגדו להעלאת מיסים לצורך הקמת צבא גדול שיתמודד עם המדינות הגדולות במאבק על איחוד גרמניה. ביסמרק התעלם מכך ובאמצעות המיסים המוגדלים הקים צבא חזק ומצויד היטב.

בתחום הכלכלי - גרמניה התפתחה בצעדי ענק. היקף הייצוא גדל מאוד. מאות אלפי פועלים הועסקו בתעשייה, בעיקר בתעשיית הנשק ובבניית הצי הימי. ביסמרק הביא את גרמניה להיות המעצמה התעשייתית החזקה ביותר באירופה.

מטרתו של ביסמרק הייתה להפוך את גרמניה למעצמה מדינית בהנהגת פרוסיה. (למדינה חזקה צבאית כלכלית ופוליטית). לשם כך ביסמרק יזם שלוש מלחמות לאיחוד גרמניה.