מעלות היסטוריה לבגרות

בניגוד להצהרות הקודמות, המדיניות שאימצה מפלגת הלייבור לאחר הבחירות ביולי 1945 בנושא ארץ ישראל הייתה שונה בתכלית. בנובמבר ‏1945 נשא שר החוץ הבריטי, ארנסט בווין, נאום ובו הודיע כי ממשלת הלייבור תמשיך במדיניות "הספר הלבן". פחות משנה וחצי חלפו מנאומו של בווין ועד הצהרתו הדרמטית בפברואר 1947 שבריטניה מתכוונת להעביר את הדיון וההחלטה בשאלת ארץ ישראל לאו"ם. 

על מנת שנוכל להבין את השיקולים שהנחו את בריטניה בהעברת שאלת ארץ ישראל לאו"ם ראוי להכיר את המושגים "המלחמה הקרה" וה-"דה קולוניזציה".

"המלחמה הקרה": מאבק ותחרות על עמדת העליונות בעולם בין מדינות הגוש המזרחי ובראשה ברית המועצות למדינות המערב ובראשה ארצות הברית. המלחמה הקרה החלה עם תום  מלחמת העולם השנייה ועד לקריסתה של ברית המועצות בראשית שנות ה-90. 

"דה-קולוניזציה": דה - שלילה, דה קולוניזציה - שלילת הקולוניזציה - תהליך היסטורי של פירוק האימפריות הקולוניאליות הגדולות ומאבק לעצמאות של מדינות/קולוניות באימפריות. התהליך התרחש בשני אזורים עיקריים, המזרח התיכון וצפון אפריקה. התהליך קיבל תאוצה לאחר מלחמת העולם השנייה עד לתחילת שנות ה-60, וגרם לשינוי במפת המדינות העולמיות.

הסיבות להחלטת בריטניה להעביר את שאלת ארץ ישראל לאו"ם (פברואר 1947):

שיקולי מדיניות חוץ:

1. ירידת כוחה של בריטניה ותלותה בארצות הברית:

השינוי במאזן הכוחות בעולם לאחר מלחמת העולם השנייה, "המלחמה הקרה" ועליית כוחן של ארצות הברית וברית המועצות אילץ את בריטניה, שהייתה תלויה בארצות הברית מבחינה כלכלית ומדינית, להתחשב בלחץ האמריקני לפתור את שאלת ארץ ישראל. בריטניה הייתה בצד המדינות המנצחות במלחמה, אבל כתוצאה מהמלחמה היא  איבדה מעוצמתה הכלכלית והצבאית. היה עליה לשקם את כלכלתה ולקלוט חמישה מיליון חיילים משוחררים ששבו לבתיהם. במצב זה ניהול ארץ ישראל הכביד ביותר על קופת בריטניה והיא לא יכלה לפעול במזרח התיכון ללא התחשבות בעמדת הממשל האמריקני.

2. דעת קהל בלתי אוהדת בעולם:

דעת הקהל העולמית ביחס למדיניות בריטניה בארץ ישראלי הייתה שלילית ודרשה להחזיר את החיילים הביתה ממלחמה חסרת תכלית בארץ ישראל. התנהלותה של בריטניה בשאלת העקורים, יחסה אל המעפילים פליטי השואה ו-"המחיר" של המשך השליטה הבריטית בארץ ישראל - כל אלה הניעו את הציבור להפעיל לחץ על הממשל הבריטי להגמיש את מדיניות ההגירה לארץ ישראל. הציבור הושפע מסיקור פרשיות העפלה ובמרכזן פרשת אקסודוס שהציגה את הבריטים  כחסרי רגישות מוסרית כלפי ניצולי השואה.

שיקולי מדיניות פנים:

1. התנגדות הציבור הבריטי:

דעת הקהל בבריטניה התנגדה להחזקת האימפריה ולשליטה במושבות, מטעמים מוסריים וכלכליים. היא החלה בתהליך של דה קולוניזציה - יציאה ממושבות וממדינות שהיו כפופות לה. היא כבר נערכה להפסקת השליטה שלה בהודו והתחזקה בה הגישה הדורשת לפרק את האימפריה הענקית ולהתכנס באי הבריטי. מחיר אחזקתן של מדינות האימפריה עלה על תועלתן, והציבור הבריטי וחברי ממשלה רבים דרשו שהממשלה תשקיע את המשאבים בשיקום המדינה ולא באחזקת האימפריה. לכך נוסף גם השיקול המוסרי השולל בעידן הדמוקרטי שליטה כוחנית ודיכוי נמשך של עמים שוחרי חופש.

2. הקושי הגובר לשלוט בא"י לנוכח פעולות היישוב היהודי נגד הבריטים:

המאבק של היישוב היהודי בבריטים, בערוצים השונים כמו למשל פיצוץ מלון המלך דוד  העלה את שאלת המחיר שבריטניה מוכנה לשלם עבור השליטה בארץ ישראל. הבריטים נאלצו להשקיע משאבים רבים, כלכליים ואנושיים. ככל שרבו התקיפות על כוחות הביטחון, כך עסקו הבריטים בשמירה על עצמם והתקשו לעסוק במשימות שיטור וביטחון שגרתיות. 

לקראת הדיון באו"ם :

הקמת ועדת אונסקופּ (UNSCOP) ועדת החקירה לענייני ארץ ישראל. פעולתה בחודשי הקיץ 1947 לגביית עדויות בארץ ישראל, במדינות ערב, בניו יורק ובמחנות העקורים. במקביל לכך התנהלותם של מבצעי העפלה גדולים: שנת 1947 שנת שיא בהעפלה. מסעה של הספינה אקסודוס התנהל במקביל לעבודת ועדת האו"ם והשפיע עליה. המלצות ועדת אונסקופּ (המלצת הרוב בועדה): סיום המנדט, הקמת שתי מדינות, יהודית וערבית, שתבאנה בברית כלכלית (ההצעה שהתקבלה באו"ם בסופו של דבר שונה מהצעת ועדת אונסקופ).