תקצירים
פעילות ציונית בא"י עד מלה"ע ה-1
הסיבות לעליות מאירופה בין השנים 1881-1914 (גורמי הדחיפה וגורמי המשיכה לעליות)
א. גורמים הקשורים בארצות המוצא של העולים כגון:
- הפרעות ברוסיה שהתרחשו בין השנים 1881-1882
- גזרות חדשות שהוטלו על היהודים ועד לגירושם ממוסקבה בשנת 1891.
- גל הפוגרומים, וחוסר יכולתם של היהודים להגן על עצמם
- מהפכת 1905 שפגעה אף היא ביהודים הביאה אותם לרצות לעלות.
ב. גורמים הקשורים לפעילותה של התנועה הציונית:
- בעקבות הויכוח שנוצר עם הצגתה של תוכנית אוגנדה, הביעו הציונים מרוסיה את רצונם לעלות לארץ ישראל.
- מותו של הרצל יצר מומנטום של עליה.
ג. מניעים כלכליים, דתיים ואידיאולוגיים:
- בעלי הון שחיפשו פתרון למצוקה הכלכלית
- מניעים דתיים – על אף שחלק מחצרות החסידות היו אנטי-ציוניות הרי שהשפעתה של ועידת קטוביץ (1884 פולין) בה השתתפו גם מנהיגים דתיים הביאה לערגה לירושלים. מבוגרים רבים (בעיקר גברים) עלו לארץ ישראל בערוב ימיהם על מנת למות ולהיקבר בארץ הקודש.
- המניע האידיאולוגי תרם אף הוא לעליה: כיבוש העבודה וכיבוש השמירה היוו גורם משיכה.כמו כן ישום האידיאולוגיה הסוציאליסטית.(מיעוט)
העולים מתימן 1882-1908 הגיעו בשל סיבות כמו;
- כמיהה לציון שמקורה באמונה דתית.
- גזרות שהטיל השלטון על יהודי תימן למשל: אילוץ ילדים יתומים להתאסלם, והטלת עבודות בזויות על היהודים.
דפוסי ההתיישבות של העולים
בתקופת העלייה הראשונה והעלייה השנייה בשנים 1881-1914 העולים התיישבו בפריסה מהצפון ועד לדרום, כשריכוז גדול בחלק הצפוני ובמישור החוף.
לצפייה במפת ההתיישבות של העליות הראשונה והשנייה
צורות ההתיישבות
- המושבה – יישוב חקלאי שבו הייתה לכל איכר בעלות על נחלה בקרקע, על המשק החקלאי, ועל ביתו. המושבות הוקמו ב-3 גושים: מושבות יהודה, מושבות השומרון ומושבות הגליל. המושבה הראשונה שהוקמה לאחר ראשית העלייה הראשונה ב-1882 היא ראשון לציון.
- המושב (הפועלים) – צורת התיישבות של פועלים שכירים במשקי איכרים לקידום העבודה העברית. כל פועל זכה לבעלות של נחלה בקרקע, וכן משק עזר שבו גידלו ירקות, עופות ובהמות. המושב הראשון הוקם בעין גנים בשנת 1908.
- הקבוצה – קרקע לאומית, עבודה שיתופית, שותפות ברווחים בחיי החברה והתרבות. ב-1909 הוקמה דגניה (לא תמיד הייתה בה עבודה עברית)
- חווה לאומית – התיישבות של עובדים חקלאיים מיומנים, קרקע שרכשה הקק"ל', עבודה שכירה על ידי פועלים עבריים, פיקוח המשרד הארצישראלי. החווה סג'רה הוקמה ב-1907.
- העיר – תל אביב (אחוזת בית) הוקמה בתמיכת המשרד הארצישראלי (בראשות ארתור רופין) בשנת 1909.
מסגרות פוליטיות – הקמת המפלגות הראשונות
שתי המפלגות הראשונות שקמו בארץ ישראל היו "הפועל הצעיר" ו"פועלי ציון". להלן טבלת השוואה בין שתי התנועות:
| הפועל הצעיר | פועלי ציון | |
|---|---|---|
| שנת ומקום הייסוד | 1905 במושבה פתח תקווה | 1906 ביפו כסניף של המפלגה הסוציאליסטית העולמית "פועלי ציון" |
| אופי החברה הרצויה שיש להקים בארץ ישראל |
|
חברה ציונית סוציאליסטית |
| הדרך להגשמת המטרה | חשבו שיש לפתח בארץ ישראל מעמד עובדים שיגשים את הציונות, ולכן לחמו למען עבודה עברית | הושפעו מן המפלגות הסוציאליסטיות באירופה ומתפיסתו של בורוכוב. בעקבות מלחמת המעמדות חשבו חברי "פועלי ציון" ליצור חברה שתקדש את ערכי הצדק החברתי והשוויון המעמדי. עם הזמן השתנתה גישתם והם פעלו לתמיכה בעבודה עברית, והשפה העברית הפכה לשפתם. |
| האמצעים לסיוע לפועלים | כל אחת מהמפלגות הקימה מטבחים לאספקת מזון; חדרי חולים וקופות להלוואות. שתי התנועות הפעילו, כל אחת מצידה פעילויות תרבות ושיעורי עברית. |
כשגברה העלייה ממזרח אירופה, הגיעו לארץ ישראל עולים שלא רצו להצטרף לאף מפלגה. כך נוצרה קבוצת "הבלתי מפלגתיים" וביניהם: ברל כצנלסון ויצחק טבנקין.
מסגרות ביטחוניות וחברתיות
העולים, בעיקר בימי העלייה השנייה, התמודדו עם בעיות הביטחון תוך שהם רואים בכיבוש השמירה ביטוי לכיבוש העבודה והאדמה.
- בשנת 1907 הוקם ארגון שמירה חשאי בשם "בר גיורא" אשר אט-אט השתלט על השמירה במושבות. הארגון העסיק אך ורק שומרים יהודים. בכפר תבור, נאות הארגון לקבל על עצמו את השמירה ביישוב בתנאי שיועסקו בו רק פועלים עבריים וכך השיגו את השילוב שבין כיבוש העבודה לבין כיבוש השמירה.
- ב-1909 הוקם בכפר תבור, על בסיס "בר-גיורא", ארגון השומר אשר דרש מכל מי שרצה להתקבל לעבודת השמירה לעמוד במבחנים שדרשו הפגנת אומץ, דבקות במטרה ויושר. ארגון השומר קיבל על עצמו את השמירה בתחילה בגליל ולאחר מכן במושבות הוותיקות כמו: ראשון לציון, רחובות וחדרה. כל חבר התחייב לעבודה חקלאית במשך שנה ובכך יושם הקשר בין כיבוש השמירה לכיבוש העבודה. הארגון חייב כל מושבה שקיבלה שירותי שמירה, להעסיק פועלים יהודים. בנוסף הם הקימו ישובים כמו תל עדשים וכפר גלעדי.
מסגרות בתחום החינוך
התחייה הלאומית של העם היהודי בארץ ישראל בשנים בין 1881-1914 כללה גם את החייאת השפה העברית, לצד טיפוח תרבות וחינוך לאומיים.
רוב היהודים במאה ה-19 לא דיברו בגלותם עברית אלא שפות יהודיות אחרות כמו יידיש ולדינו, וכן את שאר שפות העולם. משימה חשובה של התנועה הציונית הייתה להשיב בארץ ישראל את העברית כשפת הדיבור ושפת התרבות של העם היהודי. המשימה לא הייתה קלה שכן אנשי הישוב הישן, אשר למדו לימודי קודש, התנגדו לכך מפני שעברית הייתה שפת הקודש.
בארץ ישראל פעלו אז, לצד בתי הספר של היישוב הישן שלימדו בעיקר לימודי קודש, בתי ספר נוספים של ארגונים יהודיים מאירופה: "כל ישראל חברים" הצרפתית ו"עזרה" מגרמניה. בבתי ספר אלו הושם דגש על תכנים לאומיים, שפה וספרות עברית, היסטוריה, גיאוגרפיה ותנ"ך, לצד תכנים כלליים. רק מיעוט שעות הלימוד היו בשפה העברית ורובן בצרפתית או בגרמנית.
מלחמת השפות
אחד ממחוללי השינוי במעמדה של השפה העברית היה אליעזר בן יהודה שהוציא לאור עיתון עברי בשם "הצבי" ואת מילון הלשון העברית הישנה והחדשה. בן יהודה, המכונה "מחייה השפה העברית", עמד בראש מצדדי העברית ב"מלחמת השפות"
ב-1903 הוקמה בזיכרון יעקב הסתדרות המורים, שדאגה לטיפוח החינוך העברי בערים ובמושבות, הוציאה ספרי לימוד וקיימה השתלמויות למורים. עם זאת, בשנת 1904 רק 6 מבחן 29 בתי הספר המאורגנים בארץ ישראל לימדו בשפה העברית.
המלחמה על השפה העברית ועל מקומה במוסדות בארץ-ישראל אשר נקראה "מלחמת השפות" הוצתה בשנת 1913 עם הכוונה להקים בחיפה בית ספר תיכון ומוסד טכנולוגי גבוה. ארגון "עזרה" אשר תרם את רוב הכסף התעקש כי שפת ההוראה במוסד תהיה גרמנית ואילו מצדדי העברית בראשותו של בן-יהודה דרשו, גם מההסתדרות הציונית, כי שפת ההוראה תהא בעברית.
מצדדי העברית, אשר ניצחו במלחמה הקימו מוסדות חינוך אשר שפת ההוראה – העברית הוצמדה לשמם: בית הספר הריאלי העברי בחיפה; הגימנסיה העברית הרצליה בתל-אביב; בית המדרש העברי למורים והאוניברסיטה העברית בירושלים.
מסגרות בתחום התרבות
בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה התפתחה תרבות לאומית ייחודית בארץ ישראל. הוצאו עיתונים בעברית כמו: "האחדות" של פועלי ציון, כתבי עת וספרים בעברית ודמויות חשובות בספרות העברית כמו: ש"י עגנון, חיים ברנר וחיים נחמן ביאליק החלו את פעילותם הספרותית. כמו כן, נערכו מופעי תיאטרון, מוזיקה ומחול. במקביל נערכו תערוכות ציור של הציירים: נחום גוטמן, ובוריס ש"ץ, שהקים בשנת 1906 בירושלים את המרכז לאמנות (בהמשך יקרא "בצלאל"). חלק מהתכנים היו אוניברסאליים ואחרים לאומיים פוליטיים.
אישיים וארגונים שסייעו לפעילות הציונית
- הברון רוטשילד – המושבות הראשונות שהוקמו נקלעו לקשיים כמעט בכל תחומי החיים, ובעיקר סבלו מהעדר תשתיות, התנכלויות של בדווים, היחס הקשה של השלטון העותומאני וסכסוכים פנימיים. הברון רוטשילד אשר נודע בכינויו "הנדיב הידוע" נרתם לעזרתם ותוך שנתיים נטל על חסותו את מרבית המושבות שנבנו בארץ ישראל, והנהיג את שיטת האפוטרופסות. המושבות נוהלו על ידי פקידים שייצגו את הברון, וטיפלו בכל ענייני המושבה הכלכליים והחברתיים. בסיועו, נעשו ניסיונות, חלקם מוצלחים וחלקם כושלים, לפתח ענפי תעשיה כמו: תעשיית יין, תעשיית משי, תעשיית בשמים ותעשיית זכוכית.
עם השנים נוצרה מתיחות בין פקידי הברון למתיישבים, הפקידים התייחסו בהתנשאות, המתיישבים אימצו אורחות חיים של התרבות הצרפתית , וחלקם אף יצרו תלות בעזרת הברון. בשנת 1900 הפסיק הברון לנהל את המושבות והעבירן לחברת יק"א (מאנגלית: Jewish Colonization Association J.C.A) "חברת התיישבות יהודים", מיסודו של הברון מוריס הירש בשנת 1891. - המשרד הארצישראלי - בראש המשרד הארצישראלי עמד ארתור רופין שעלה לישראל בשנת 1908 מגרמניה. היעד היה ליזום פרויקטים בתחום ההתיישבות, במטרה לעודד עליה והתיישבות. בין הפרויקטים:
- הענקת סיוע להתיישבות העירונית
- רכישת אדמות ברחבי הארץ באמצעות הקרן הקיימת לישראל (קק"ל - ארגון ציוני שנוסד ב־1901, כאמצעי לאיסוף כספים מיהודים לשם קניית קרקעות בארץ ישראל והכשרתן להתיישבות יהודית) וחברת הכשרת הישוב (נוסדה בשנת 1909 על ידי ארתור רופין ופרופסור אוטו ורבורג, במטרה לרכוש קרקעות בארץ ישראל ולהכשירן להתיישבות יהודית).
- הענקת עזרה למתיישבים בישובים חקלאיים
- פיתוח משקי לימוד להכשרה חקלאית למשל בבן שמן.
- תקצוב מוסדות חינוך כמו: הגימנסיה הרצליה,
- הקמת מפעלים שונים בעיקר בתחום החקלאות (למשל מפעלי הספקת מים)