דברים לבגרות חמש יחידות לימוד

בס"ד

 

חלק שני - לקראת הכניסה לארץ: בניין האמונה

 

שאלות הכוונה ללמידה:

• מה מגמתו של משה בחזרה על מעמד הר סיני ועשרת הדברות ערב הכניסה לארץ?
• במה מהוות הדברות, ופרשת שמע בעקבותיהן, הכנה לאתגרים הרוחניים והתרבותיים הצפויים בארץ?

 

הנושאים בהם נעסוק:

פרק ד: המצווה לזכור את מעמד הר סיני.

פרק ה, תוכנו של המעמד : עשרת הדברות.

עשרת הדברות כ"קווי יסוד"

חלוקות שונות של עשרת הדברות

פרק ו': (פרשת שמע)

פרק ה: עשרת הדברות

בפרק ה' ארבעה חלקים:

א-ה- הקדמה - ברית סיני היא הבסיס לאמונה, והיא נמשכת גם אל דור הנכנסים לארץ: "לא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹּה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים" (פסוק ג).

ו-יח- עשרת הדברות

יט-כח - משה מסביר מדוע רק שתי הדברות הראשונות נאמרו ישירות מפי הקב"ה, והאחרות- בתיווכו של משה. כט-ל: חתימה: שמירת המצוות תביא לאריכות ימים בארץ ישראל.

 

עיקר הלימוד של הפרק הוא עשרת הדברות (פסוקים ו-יח). דברי הפתיחה והסיום של הפרק נלמד ברמת הפשט כדי להבין את ההקשר: לקראת פטירתו, משה מבהיר את הצורך לזכור ולהתחייב לברית, וכן להעביר את הזיכרון לדורות הבאים.

מדוע דווקא עשר דברות אלו?

עשרת הדברות "הם קווי היסוד של כל מצוות התורה והם מוסרים לישראל את ייעוד חובת החיים" (רש"ר הירש לדברים פרק ה'), והם מכונים בתורה דברי הברית - "וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית" (שמות ל"ד, כח). חז"ל אף הקשו מדוע לא נכתבו עשרת הדיברות כבר בתחילת התורה (ראו במכילתא דר"י, בחודש, ה).

עשרת הדברות

עשרת הדברות

{ו} אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: {ז} לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי: {ח} לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל כָּל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ: {ט} לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי: {י} וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי: {יא} לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא: {יב} שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ {יג} שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: {יד} וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ: {טו} וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת: {טז} כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: {יז} לֹא תִרְצַח: וְלֹא תִנְאָף: וְלֹא תִגְנֹב: וְלֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא: {יח} וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ:

מדוע נבחרו דווקא עשרת הדברות הללו ולא אחרות?

 

 

 

 

- לפי רש"י עשרת הדברות הן התשתית לכל מצוות התורה

- רש"י מפנה לפיוט לחג שבועות שכתב רס"ג ("אזהרות"), בו ישנו פירוט של תרי"ג מצוות וחלוקתן לעשר קבוצות על-פי עשרת הדברות

 

 

 

 

 

 

 

 

 

- לפי מלבי"ם עשרת הדברות מתאפיינות בכך שהן מצוות שכליות, הגיוניות

- למרות שהאדם יכול בעצמו לדעת את עשרת הדברות, הוא לא היה מצליח להתמיד בהן ללא יראת א-לוהים שהתלוותה למעמד הר סיני ולשמיעת עשרת הדברות

 

מניין הדיברות.

מנין שמדובר בעשר דיברות ולא יותר? הכתוב עצמו מעיד על כך "עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים" (דברים ד', יג).

האם "אנכי ה' א-לוקיך" היא אחת מן הדברות?

רמב"ם, ספר המצוות, מצוות עשה א':

היא הציווי אשר צוונו בהאמנת האלוהות, והוא שנאמין שיש שם עילה וסיבה הוא פועל לכל הנמצאים והוא אמרו "אנכי ה' אלוקיך"

אברבנאל לשמות כ', א:

"אָנֹכִי" איננו מצווה, לא אמונית ולא מעשית, אבל היא הקדמה למצוות ואזהרות שיאמר בשאר הדיבורים ועניינו להודיעם מי הוא המדבר איתם...

מבנה הדיברות:

יש מספר אפשרויות למיון של עשרת הדברות לקבוצות – התלמיד נדרש לדעת שתי חלוקות שונות, ואת הביסוס שלהן בכתוב. להלן דוגמאות למספר חלוקות אפשריות. ייתכנו הצעות נוספות. אנו מציעים להקדים ולהנחות את התלמידים לחלק את הדברות לקבוצות בכמה דרכים, ולנמק את החלוקה (לתת כותרת לכל קבוצה), ורק אח"כ ללמוד איתם את החלוקות המקובלות ואת המקורות התומכים בהן.

 

חמש הדברות הראשונות מוסברות באריכות ומנומקות, חמש האחרונות קצרות ואין בהן התייחסות לשכר ועונש.

חמש הראשונות - מצוות שבין אדם למקום, חמש האחרונות- מצוות שבין אדם לחברו (רמב"ן) – בשאלת הקשר בין מצוות בין אדם למקום לכיבוד אב ואם עוסק פירוש הרב הירש.

"אנכי" ו"לא יהיה לך" – שמעו ישירות מפי הגבורה ויתר הדברות שמעו מפי משה (שיר השירים רבה)

מצוות העוסקות במחשבה, בדיבור ובמעשה (ראב"ע)

מצוות עשה מול מצוות לא תעשה.

 

מקורות לעיגון המיון לקבוצות:

החלוקה לשתי קבוצות של חמש:

רמב"ן כ יג

והנה עשרת הדברות חמשה בכבוד הבורא וחמשה לטובת האדם, כי כבד את אביך כבוד האל, כי לכבוד הבורא צוה לכבד האב המשתתף ביצירה, ונשארו חמשה לאדם בצרכו וטובתו:

מדוע כיבוד אב ואם שייך לחמש הדברות הראשונות?

רבי שמשון רפאל הירש, שמות כ,יב

יציאת מצרים ומתן תורה הן שתי עובדות היסוד של עם ישראל, שעליהן תיכון כניעתנו לפני ה' כמושל ושליט בגורלנו ובחיינו. ... הערובה היחידה לאמיתותן היא המסורת, ויסודה של מסורת אינו אלא מסירתה הנאמנה לבנים מידי האבות וקבלתה ברצון בידי הבנים מידי האבות. ... ונמצאנו למדים כי כיבוד אב ואם הוא התנאי היסודי לנצחיותה של האומה הישראלית. ...אלמלא הקשר בין אבות ובנים – תנותק שרשרת הדורות, ... והאומה הישראלית תחדל מלהיות. אכן גדולה חשיבותם של ההורים בישראל, ולפיכך ייחדה להם התורה מקום נכבד בעשרת הדברות... .

לדברי הרב הירש מסירת התורה ויסודות האמונה מדור לדור נעשית על ידי ההורים. כיבוד ההורים שמשמעותו קבלת המסורת אותה ההורים מעבירים לבניהם מהווה תנאי להמשך קיום התורה בעם ישראל.

החלוקה למצוות שנשמעו מפי הגבורה ומצוות שלא נשמעו מפי הגבורה

נשים לב ללשון הכתוב – בשתי הדברות הראשונות יש שימוש בגוף ראשון בנוגע לה': אָנֹכִי (ו, ט), עַל פָּנָי (ז), לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי (י); ובשמונה הדברות האחרות יש שימוש בגוף שלישי בנוגע לה': לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ (יא) ועוד.

שיר השירים רבה פרשה א, ב:

רבי יהושע בן לוי ורבנין. רבי יהושע אומר: ב' דברות שמעו ישראל מפי הקב"ה "אנכי" ו"לא יהיה לך"

פסוקים כ-כח בפרק ה מתארים את בקשתם של העם שלא להוסיף ולשמוע את קולו של ה'. הקב"ה רואה את הבקשה כביטוי ליראת ה': " הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ: מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם" (פסוקים כה-כן).

החלוקה למצוות לב, דיבור ומעשה

ראב"ע (פרוש הארוך) לשמות כ', ב-ג:

וכל המצוות על ג' דרכים, הא' מצות הלב, והב' מצות הלשון, והג' מצות עשה. ומצות הלב על שני דרכים, מצות עשה ומצות לא תעשה ... גם מצות הלשון עשה ולא תעשה ... ומצות הלב הם העיקרים הנכבדים על כולם. ורבים חשבו כי אין במחשבת הלב עוון רק בדברי עו"ג, ובאמת כי היא קשה לבדה יותר מכל מחשבות רעות רק היא כנגד כולם. 

להרחבה: החלוקה למחשבה-דיבור ומעשה יוצרת מבנה כיאסטי לעשרת הדברות

מחשבה	{ו} אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: {ז} לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי: {ח} לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל כָּל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ: {ט} לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי: {י} וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי:
דיבור	{יא} לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא:
מעשה	{יב} שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ {יג} שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: {יד} וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ: {טו} וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת: {טז} כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: {יז} לֹא תִרְצַח: וְלֹא תִנְאָף: וְלֹא תִגְנֹב:
דיבור	וְלֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא:
מחשבה	{יח} וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ:

 

שים לב:

במצוות שבין אדם למקום - פותחת התורה במצוות המחשבה

במצוות שבין אדם לחברו – פותחת התורה במצוות המעשה

יש מקום לסברה שעיקר הקשר שבין האדם לה' מתבצע במחשבתו של האדם – האמונה בה' ובו בלבד. עיקר המצוות שבין אדם לחברו מתבצעות בעולם המעשה. ייתכן שסברה זו עומדת בבסיס הסדר השונה.