דברים לבגרות חמש יחידות לימוד

בס"ד

דברים פרק יא

לתלמידי 5 יח"ל - פרק יא, פסוקים א-ט

א וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֹתָיו כָּל-הַיָּמִים: ב וִידַעְתֶּם הַיּוֹם כִּי לֹא אֶת-בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא-רָאוּ אֶת-מוּסַר ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶת-גָּדְלוֹ אֶת-יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה: ג וְאֶת-אֹתֹתָיו וְאֶת-מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר עָשָׂה בְּתוֹךְ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם וּלְכָל-אַרְצוֹ: ד וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת-מֵי יַם-סוּף עַל-פְּנֵיהֶם בְּרָדְפָם אַחֲרֵיכֶם וַיְאַבְּדֵם ה' עַד הַיּוֹם הַזֶּה: ה וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם בַּמִּדְבָּר עַד-בֹּאֲכֶם עַד-הַמָּקוֹם הַזֶּה: ו וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן-רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם וְאֶת-אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם בְּקֶרֶב כָּל-יִשְׂרָאֵל: ז כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֵת כָּל-מַעֲשֵׂה ה' הַגָּדֹל אֲשֶׁר עָשָׂה: ח וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: ט וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:

דרישתו של משה בפסוק א', מתבססת על מה שראה העם בעיניו מאז יציאת מצרים ועד עתה.

 

נשים לב בין השאר לנקודות הבאות

המשותף לאירועים המוזכרים בפסוקים א - ו והלקח הנלמד מהם

מה ילמד מהם העם?

ההקשר בין פסוקים ח' - ט' לתיאורים של פסוקים א'- ו'

פרק יא, פסוקים י-כא

י כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת-זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: יא וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה-מָּיִם:

יב אֶרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה:

יג וְהָיָה אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל-לְבַבְכֶם וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם: יד וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: טו וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ: טז הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן-יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם: יז וְחָרָה אַף-ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת-הַשָּׁמַיִם וְלֹא-יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת-יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם: יח וְשַׂמְתֶּם אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה עַל-לְבַבְכֶם וְעַל-נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל-יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם: יט וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת-בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: כ וּכְתַבְתָּם עַל-מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ: כא לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל-הָאָרֶץ:

 

פסוקים אלו נחלקים לשני חלקים:

י-יב תיאור את הארץ הטובה

יג - כא דרכי השכר והעונש ליושבי הארץ

מהו הקשר בין שני החלקים?

י כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ

לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת-זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק:

יא וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה-מָּיִם:

יב אֶרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה:

בפסוקים אלו ארץ ישראל מתוארת בניגוד למצרים.

המילה "ארץ" מופיעה 5 פעמים (וביחד עם פסוקים ח-ט 7 פעמים - מילה מנחה). לאיזו ארץ הכוונה בכל אזכור?

מהו הניגוד בין הארצות, ומה הוא מלמד על ארץ ישראל?

מה נדרש מן העם החי בארץ ישראל?

במה מתבטאת ההבנה ש "עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה עד אחרית שנה"?

 

רש"י (י) לא כארץ מצרים הוא -

אלא טובה הימנה. ונאמרה הבטחה זו לישראל ביציאתם ממצרים, שהיו אומרים שמא לא נבוא אל ארץ טובה ויפה כזו.

(רש"י מרחיב בפירושו את ההשוואה בין ארץ ישראל ומצרים, לעניינינו קצרנו בדבריו, המעוניינים מוזמנים לקרוא את הפירוש המלא)

...והשקית ברגלך -

ארץ מצרים הייתה צריכה להביא מים מנילוס ברגלך ולהשקותה וצריך אתה לנדד משנתך ולעמול,

והנמוך שותה ולא הגבוה, ואתה מעלה המים מן הנמוך לגבוה.

אבל זו (פסוק יא) למטר השמים תשתה מים אתה ישן על מטתך, והקב"ה משקה נמוך וגבוה, גלוי ושאינו גלוי, כאחת:

כגן הירק - שאין די לו בגשמים ומשקין אותו ברגל ובכתף:

ע"פ פירוש רש"י, תכלית ההשוואה היא לשבח את ארץ ישראל:

	מצרים	ארץ ישראל
עמלו של החקלאי	וצריך אתה לנדד משנתך ולעמול	אתה ישן על מטתך, והקב"ה משקה
יתרונו של הגשם על השקאה מנהר	והנמוך שותה ולא הגבוה, ואתה מעלה המים מן הנמוך לגבוה	והקב"ה משקה נמוך וגבוה, גלוי ושאינו גלוי, כאחת

 

רמב"ן:

(רמב"ן מביא את רש"י בתחילת פירושו ואחר כך אומר ופשוטו של מקרא. משמע רמב"ן אינו רואה בפירוש רש"י פירוש פשט. ואינו אומר עליו שאינו נראה בעיניו, אלא מפרש את מה שבעיניו הוא פשוטו של מקרא)

ופשוטו של מקרא בדרך האזהרות נאמר,

שאמר להם: ושמרתם את כל המצווה וירשתם ארץ זבת חלב ודבש כי ה' יתן מטר ארצכם בעתו והארץ תיתן יבולה,

אבל דעו לכם שאינה כארץ מצרים להשקות אותה ברגל מן היאורים ומן האגמים כגן הירק

רק היא ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים לא בעניין אחר,

וצריכה שידרוש ה' אותה תמיד במטר, כי היא ארץ צמאה מאד וצריכה מטר כל השנה,

ואם תעברו על רצון ה' ולא ידרוש אותה בגשמי רצון הנה היא רעה מאד לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב בהריה.

ויחזור ויפרש כל זה בפרשה השניה (להלן פסוקים יג - יז), כי אם שמוע תשמעו אל מצוותי ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש תמיד, ואם לא תשמעו ועצר את השמים וגו' ואבדתם מהרה ברעב מעל הארץ הטובה, שלא תוכלו לחיות בה בלא מטר.

ע"פ פירוש הרמב"ן, ההשוואה לא מתארת את שבחה הפיסי של ארץ ישראל כעומד בפני עצמו, אלא כתלוי בשמירת מצוות ה', ומפני כך אין שפע הברכה במים כבמצרים ('והשקית ברגלך') , אלא באופן התלוי כולו ברצון שמים ('המטר'), כי באופן הזה ההשגחה הכל כך נצרכת ומתקיימת בארץ ישראל מחייבת אותנו להקפיד ולקיים את כל מצוות ה'.

בארץ ישראל כל בצורת צריכה להיות מובנת כמסר א-לוהי וכדרישה לתיקון בעבודת ה'.

ארץ ישראל מייצגת את התלות בקב"ה, ומתוך כך גם את קרבת ה'.

מצריים מייצגת ביטחון כלכלי יחסי, וכתוצאה מכך- ריחוק מהקב"ה ומתודעת ההשגחה התמידית.