תנ"ך אורט יד לבוביץ' תשפ"א

קראו את דבריה של רוני מגידוב:

לפנינו הבחנה בין שלושה מקרים השונים ביחס שיש לנקוט כלפי האוכלוסיה הנכבשת:

א. אם עיר נענית לקריאה לשלום, היא הופכת "למס ועבדוך" (11)

ב. אם עיר מסרבת לקריאה לשלום, יש להרוג את הכוח הלוחם בה (14-12)

ג. אם מדובר באוכלוסיית כנען, אין להחיות ממנה כל נשמה כי "החרם תחרימם" (17-16).

המקרים מוצגים באופן הדרגתי מן הקל אל הקשה, מקריאה לשלום המופנית לאוכלוסיה כולה, ועד להחרמתה הטוטאלית.

תמונת העולם, אם כן, הולכת ומשחירה. דווקא על רקע הקריאה לשלום, והנסיון להסדיר את המציאות הכאוטית, תמוהה מאוד ההשמדה הטוטאלית של כל אוכלוסיית כנען.

ההנמקה הניתנת לגזרה נוקבת זו מוזרה: "למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם" (18).

הסיבה היא, אם כן, חינוכית; מובע כאן חשש שהעמים הללו ישפיעו בהתנהגותם המתועבת על עם ישראל.

האם סיבה זו מספקת ומצדיקה הרס שכזה? לכאורה, מוטב שעם ישראל יתחזק באמונתו (הלא כן?!) מדוע לגזור השמדה על האחרים ולא לעסוק בתיקון פנימי?

מהי כוונתה של רוני מגידוב במילים: "תמונת העולם, אם כן, הולכת ומשחירה"? מה דעתכם?