תנ"ך אורט יד לבוביץ' תשפ"א

"אֶנוּמָה אֶלִיש" – סיפור הבריאה בבלי

ה"אֶנוּמָה אֶלִיש" הינו הסיפור על בריאת-העולם. הוא ידוע משום שהוא היחיד שנשתמר בשלמותו. עפ"י סיפור זה בראשית היו שני אלים: אַפֽסוּ (אל מי-התהום המתוקים) ותִיהַמַת (אלת מי-התהום המלוחים). מזיווגם נולדו כל האלים המסופוטמיים (מאיזור מסופוטמיה – עירק של היום). בשלב מסויים ביקשה תיהמת להשמיד את בניה שטָרֽדוּ את מנוחתה, אך הם התקוממו. הם הכתירו את מַרֽדוּך (בן תיהמת) למלך האלים, והוא יצא להלחם באימו (שהיתה בעלת צורה של תנין !) ובמפלצות שיצרה לעזרתה. מרדוך הרג את תיהמת וביתר את גופה לשניים: מחלקה האחד יצר את השמים, ומן השני יצר את הארץ. אח"כ קבע את המאורות, ולבסוף יצר את האדם. מטרתו העיקרית של המיתוס הבבל אינה לתאר את בריאת העולם, אלא לפאר את מרדוך, האל הבבלי הראשי (או האשורי, בגירסה האשורית של המיתוס), ולספר על נצחונו על יריביו – אפסו ותיהמת – אלי-התהום, שרצו בהשמדת האלים האחרים. מרדוך נאבק נגד תיהמת (או תיאמת), הביסה וברא מגופה את העולם; בהמשך הוא ברא את האדם כדי שישרת את האלים וישחררם מעבודת-כפיים. כתודה על פועלו זה של מרדוך בנו האלים מקדש לכבודו, כיבדוהו בסעודה ונהגו בו כבוד רב.