תנ"ך אורט יד לבוביץ' תשפ"א

פרק בראשית כ"ה מאיר את עשו באור שלילי - "וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת-הַבְּכֹרָה" (בראשית כ"ה, לד).
גם הפרשנים המסורתיים מניחים כי עשו לא היה ראוי לברכה מאביו, על כן הם מסבירים מדוע בכל זאת יצחק רצה לברך את עשו:

 אור החיים:
"וטעם יצחק שהיה חפץ לברך עשו הרשע, כי חשב שבאמצעות הברכות יתהפך למדת הטוב ויטיב דרכיו כי הצדיקים יכאבו בעשות בניהם רשע והיה משתדל עמו להיטיב".

רד"ק:
"ידע יצחק כי צריך עשו לברכתו, כי לא היה איש הגון וטוב, אבל יעקב לא היה צריך לברכה, כי ידע יצחק, כי ברכת אברהם לו תהיה, וברית קיום הזרע המיוחד לאברהם, ובניו ירשו את הארץ".

הרמב"ן:
"היה בדעתו לברך אותו שיזכה הוא בברכת אברהם... כי הוא הבכור ונראה שלא הגידה לו רבקה מעולם הנבואה אשר אמר ה' לה 'ורב יעבוד צעיר', כי איך היה יצחק עובר את פי ה' והיא לא תצלח? והנה מתחילה לא הגידה לו דרך מוסר וצניעות כי 'ותלך לדרוש את ה'', שהלכה בלא רשות יצחק או שאמרה 'אין אנכי צריכה להגיד נבואה לנביא כי הוא גדול מן המגיד לי', ועתה לא רצתה לאמׂר לו 'כך הוגד לי מאת ה' טרם לדתי'".


קראו את הפרשנים המסורתיים וכתבו מדוע, לדעתם, יצחק מעוניין לתת לעשו את הברכה למרות שהוא לא ראוי לה.