בראשית פרק מ"ד : ה-נאום של יהודה :
קראו את המדרש הבא וענו על השאלות שאחריו:
אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו" (מד, יט)
אמר לו יהודה ליוסף: מִתְחִילָה בעלילה (בתואנת שווא) באת עלינו.
מכמה מדינות ירדו למצרים לשבור אוכל,
כלום שאלת לאחד מהם כמו ששאלת לנו?
שמא בתך באנו לקחת או אחותנו אתה סבור לשאת?
אף על פי כן לא כיסינו (לא הסתרנו) ממך דבר.
אמר לו יוסף: יהודה! למה אתה דברן מכל אחיך.
ואני רואה בגביע, שיש באחיך גדולים ממך.
אמר לו: […] ואני מעי קומטים (מתפתלים) עלי כחבל.
אמר לו: למה?
אמר לו: בשביל שעָרַבְתִי אותו.
אמר לו: מפני מה לא עָרַבְתָ את אחיך כשמכרתם אותו לישמעאלים בעשרים כסף וצערת את אביך הזקן, ואמרת לו: "טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף" (לז, לג) – והוא לא חטא לך.
אבל זה שחטא וגנב הגביע – אמר לאביך: הלך החבל אחר הדלי… (כשנופל הדלי לבאר, נופל עימו החבל הקשור אליו, והוא פתגם שמשמעו: אובדן אחד גורר אחריו אובדן אחר.)
כיוון ששמע יהודה כך, צעק ובכה בקול גדול ואמר: "כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי" (מד, לד).
א. הסבירו את המדרש במילים שלכם.
ב. מהם האשמות שמאשים יהודה את יוסף?
ג. כיצד מנסה בשאלתו יוסף לקבל תשובה על עצמו, ומה לדעתכם מרגיש יוסף בעקבות התשובה?