אמירים אביב לבגרות היסטוריה

א. קרא את עדותו של דן אפרת מתוניסיה וענה על השאלה שאחריו

"...על מה שקרה באירופה לא יכולתי לדעת. ידעתי שהנאצים מאוד מסוכנים לעם היהודי, אבל מחנות ריכוז לא ידענו. באחד המסעות כשלקחו אותנו לעבוד בחפירות, זכור לי שאחד המלווים היה חייל גרמני מתנשא, אינטיליגנט אבל רשע.

הוא הלך לידי, ואני לא יודע איך התפתחה בינינו שיחה. אני אמרתי לו "איזה חיים קשים פה, כמה זמן זה עוד יימשך". הוא אמר לי מה אתם מתלוננים, פה זה גן עדן בשבילכם חכו מה שמחכה לכם [...] בסוף אנחנו ניקח אתכם לאירופה ותגיעו למקומות הרבה יותר קשים. אני רק לפני שבועיים הייתי בקבוצה של חיילים. העמדנו יהודים כמוכם בשורה עם אתים. הם חפרו בורות ואחר כך ירינו בהם [...] אני הסתכלתי עליו בחוסר אמון כי חשבתי שהוא רוצה להפחיד אותי. אבל הוא אמר את זה. וזה נשאר אצלי בזיכרון וחזר אליי שנים לאחר מכן"...

(ארכיון יד ושם, 575/V.T)

בעדותו של דן אפרת, איזו השוואה עורך הקצין הגרמני בין מצבם של יהודי צפון אפריקה לבין מצבם של יהודי אירופה? מה אפשר ללמוד מדבריו?

ב.  הסופר אלבר ממי, כותב על גורלם של יהודי צפון אפריקה

"...אחר כך החלו ההחרמות, הנגישות והרציחות. כיום, לאחר שנודעו לי ההתרחשויות בשאר חלקי העולם, יודע אני כי לא הגענו עד עומקה של תהום. לא היו אצלנו משרפות. אלה ששוגרו לגרמניה,מסתבר שנשלחו שמה, אבל אנחנו לא ידענו זאת בעת ההיא. אי הידיעה התמימה שלנו בענייני המלחמה, תמהוננו נוכח בלבול סדר חיינו היומיומיים, שמרונו מפני הייאוש. לאורך זמן עמדתי על טיבן של הסכנות שעמדנו בהן ושל הסכנות שנשקפו לנו."

(אלבר ממי, נציב המלח, עם עובד, תל אביב 1987 ,עמ' 187)

למה התכוון הסופר אלבר ממי באומרו על "טיבן של הסכנות שעמדנו בהן ושל הסכנות שנשקפו לנו"?

הסבר כיצד דברי אלבר ממי מחזקים את דברי הקצין הגרמני (המופיעים בסעיף הקודם) ומבהירים את דבריו?