קטע מקור מספר 1 - עדותו של ילד יהודי מאתיופיה על מסעו הרגלי לישראל
לפניכם קטע מקור היסטורי הקשור לנושא "עליה, קליטה ועיצוב החברה והתרבות בישראל":
"כאשר הייתי ילד קטן, [...] הייתי מדמיין מה קורה בישראל […] הייתי [ילד] יהודי בבית ספר נוצרי, וגם הקללות כלפי היהודים גרמו לי להרגיש לא נעים. התחלתי לחשוב על הליכה לארץ ישראל.
"הורי סירבו לי. הם פחדו מהצפוי בדרך. הם הרי ידעו טוב ממני מה יכול לקרות בדרך […] הייתי זקוק לכסף למסע, אבל לא ביקשתי. […] לא אמרתי לאמא שלי שאני הולך לארץ ישראל. לא היה לי אומץ להגיד לה. ידעתי שאם אספר לה היא תבכה [... ]
"הלכנו שלושה-ארבעה ימים לכיוון הבית של סבתא [...] שם המתנו במשך חודש עד שיגיעו מספיק אנשים ותהיה קבוצה גדולה שישתלם למורי הדרך לקחת אותנו [לסודאן]. […] בינתיים הגיע צבא של הממשלה לאזור. השהות במקום הפכה להיות מסוכנת, ואנחנו ברחנו ליערות. [כי] באתיופיה אסור לעבור ממקום למקום בלי אישור […] באותו זמן כל אחד, נוצרי ומוסלמי, היה מחפש יהודים. היינו ביער כשלושה שבועות. בלילות היינו מתגנבים לאכול [... ]
"בסופו של דבר [...] יצאנו לדרך. היינו שבעה יהודים ושני גברים מהאזור, […] שידעו את הדרך […] בהתחלה לא רצו לקחת אותי כי הייתי קטן […]
"הלכנו מהר. הקצב היה מהיר […] אני זוכר את היום הראשון שהלכתי. לא אשכח אותו לעולם. בבוקר שלמחרת לא יכולתי להזיז את השרירים שלי. הלכנו בלילה, גם בגלל השמש וגם כדי שלא יתפסו אותנו. היה לנו אוכל יבש. במקום ללכת ישר היינו עוקפים בכל מיני דרכים כדי להגיע למקום שיש מים […]
"כשהגענו לסודאן חשבתי שאני עולה ישר [למטוס לישראל] […] לא ציפיתי שיכול לקחת חודש, חודשיים, שנה שנתיים בסודאן […] [בינתיים] היו חולים […] הזקנים והילדים הקטנים לא יכלו להחזיק מעמד הרבה זמן [... ] גם חברים שלי לא החזיקו מעמד [... ] בסופו של דבר הגעתי לישראל."
(ג' בן-עזר, כמו אור בכד - עלייתם וקליטתם של יהודי אתיופיה, עמ' 78-77)