תנ"ך אורט יד לבוביץ' תש"ף

ו וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-עֲצֵי הָעֹלָה, וַיָּשֶׂם עַל-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיִּקַּח בְּיָדוֹ, אֶת-הָאֵשׁ וְאֶת-הַמַּאֲכֶלֶת; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו.

כעת אברהם ויצחק לבדם, הנערים שליוו אותם נשארו מאחור. כאן המסע מגיע לשיא האינטימיות בן האב ובנו, ובפעם הראשונה יצחק מדבר.

מעניין לראות שאברהם נותן ליצחק לסחוב את העצים, אבל סוחב בעצמו את האש ואת המאכלת.

מדוע הוא עושה זאת, לדעתכם?