אמירים אביב לבגרות - היסטוריה תשפ"ב

מרכיביה העיקריים של תופעת הלאומיות המודרנית ומאפייני התנועות הלאומיות שהתגבשו באירופה במאה ה-19

הלאומיות המודרנית התפתחה במהלך המאה ה-18 והמאה ה-19 והביטויים הבולטים למימושה במאה ה-18 היו: הכרזת העצמאות של המושבות באמריקה (ארצות-הברית) והמהפכה הצרפתית שהולידו את הצהרת זכויות האדם והאזרח. במאה ה-19 צמחו רבות מהתנועות הלאומיות באירופה, אך רוב המרידות שפרצו על רקע לאומי גם דוכאו בשנת 1848 ("אביב-העמים"). במאה העשרים הלאומיות הובילה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914.

המאפיינים של הלאומיות המודרנית כתופעה חברתית, תרבותית ופוליטית.

• הלאומיות המודרנית כתופעה חברתית: האדם הוא יצור חברתי, ובני האדם, בכל מקום ובכל עת, מחפשים מסגרת חברתית שיוכלו להשתייך אליה ולהזדהות איתה. הלאומיות שימשה כמוקד לתחושת שייכות ולהזדהות של הפרט בחברה המודרנית. כאשר מוקדי-הזדהות קודמים – כמו הדת – אבדו חלק גדול מכוח המשיכה שלהם, הופיעה הלאומיות המודרנית כמרכיב מרכזי של הזהות. 
  אם, בתקופה הקודמת אדם ממוצע, שהיה נשאל "מי אתה?" היה עונה "אני נוצרי" [כלומר: הזהות הדתית היא הראשונה העולה בדעתו], הרי שבעולם המודרני סביר להניח שיענה "אני גרמני" או "אני צרפתי", או "אני איטלקי" [כלומר: הזהות הלאומית היא הראשונה במעלה].
• בהקשר הזה הייתה חשיבות רבה להיבט התרבותי: טיפוח שפת הלאום, הפולקלור, הספרות, המוסיקה העממית, הציור והפיסול, התיאטרון (ולימים: הקולנוע) – לכל המגוון התרבותי היה תפקיד מרכזי בגיבוש הזהות הלאומית והגאווה הלאומית ובגיוס המוני העם למען הרעיון הלאומי.
• במישור הפוליטי הלאומיות התבטאה בשאיפה להקמת מדינת לאום ריבונית, שתאחד במסגרתה את כל בני-הלאום.
  
  

מהם מרכיביה של תופעת הלאומיות המודרנית?

1. תרבות משותפת: הכוללת את השפה, הספרות, אמנות, מוסיקה, עיתונות ולעיתים אף הדת משמשת כמרכיב תרבותי.
2. מיתוסים וסמלים לאומיים: הכוללים סיפורי עם, חגים לאומיים, המנון ודגל המדגישים את משותף לכל בני הלאום.
3. זיקה למולדת: טיפוח אהבה וגעגועים לטריטוריה. למשל, על ידי טיולים ומוסיקה.
4. טיפוח זיכרון לאומי: הכולל הדגשת הקשר בין עברו של העם לבין ההווה על ידי מוזיאונים, אתרי הנצחה לגיבורים, ציון ימי זיכרון למלחמות ואירועים חשובים בחיי העם.
5. טיפוח זהות לאומית: כולל את השאיפה להביא לכך שהאדם יעדיף את האינטרס הלאומי על פני האינטרס הפרטי ושיתרום לטובת האומה. האמצעים לכך הם: מערכת חינוך, טקסים, אמצעי תקשורת ושירות צבאי.

המאפיינים של התנועות הלאומיות

1. תנועות שהתגבשו בשלבים – מפעילות מצומצמת של משכילים להקמת אגודות לאומיות ועד לגיוס המונים למאבק צבאי להשגת שחרור לאומי.
2. מאבק לשחרור לאומי – שחרור מעול כובש זר להשגת עצמאות על ידי כוחות העם ("מלמטה")
3. מאבק למימוש לאומיות ליברלית – הקמת משטרים שיהיו מבוססים על ערכי תנועת ההשכלה כמו: חירות, שוויון, ליברליזם ודמוקרטיה.
4. מאבק בין כוחות שמרניים לבין כוחות הדורשים שינוי – מאבק נגד בתי המלוכה המקומיים כדי להרחיב את הזכויות של הלאום.
5. מרבית התנועות הלאומיות נוחלות כישלונות במרידות של "אביב העמים" ב-1848. 
6. במחצית השנייה של המאה ה-19 המאבקים הופכים לכוחניים יותר, הם מתנהלים על ידי השליטים ולא על ידי האזרחים ("מלמעלה") מה שמכונה גם: מעבר "מלאומיות ליברלית" "ללאומיות אינטגרלית".
7. התנועות הלאומיות הובילו ללאומנות – תופעה של הדגשת עליונות לאום אחד על פני האחרים והצבת טובת המדינה מעל לכל. והלאומנות הולידה תוקפנות, גזענות ושליטה בעמים אחרים. 
8. התנועות הלאומיות הובילו לאימפריאליזם ולמרוץ קולוניאלי – תחרות בין המדינות על השגת מושבות מעבר לים.

לסיכום,

הלאומיות שמשה הן ככוח של שחרור לאומי (כוח חיובי) והן ככוח של דיכוי לאומי (כוח שלילי) והתנועות הלאומיות במאה ה-19 הובילו:

• להתמוטטות של אימפריות
• להקמתן של מדינות חדשות
• לאיחוד בין מדינות
• לשינוי גבולות בין מדינות
• לפרוץ מלחמת העולם הראשונה.