תקציר ידע - היישוב היהודי בזמן מלחמת העולם הראשונה - ג'אמל פאחה
התנועה הציונית והיישוב היהודי בא"י בזמן מלחמת העולם הראשונה 1914-1918
מדיניות השלטון העות'מאני (ג'מאל פאחה) כלפי הישוב היהודי בא"י בזמן מלחמת העולם הראשונה: יעדים ודרכי פעולה.
היישוב היהודי, מנה ערב המלחמה כ- 85,000 נפש. במהלך המלחמה היישוב סבל מאוד, והיה בסכנת חיים בגלל המציאות שהמלחמה יצרה ובעיקר בגלל יחסו של השלטון התורכי כלפי היישוב היהודי. ההחלטה של תורכיה להצטרף למלחמה לצד מדינות המרכז הביאה לסופה של האימפריה העות'מאנית אך גם למשבר קשה מאוד שפקד את היישוב היהודי בארץ ישראל.
המושל בארץ ישראל באותה התקופה היה ג'מאל פאחה, עריץ בעל נטיות אכזריות.
כשהחלה המלחמה, היחס השלילי כלפי הציונות הלך והחריף מהסיבות הבאות:
1. קשריה של התנועה הציונית היו חזקים במיוחד עם האויב של העות'מאנים - בריטניה.
דוגמאות : מוסדותיה הכספיים של התנועה היו בלונדון, מנהיגים ציוניים חשובים כמו וייצמן התגוררו באי הבריטי. התנועה הציונית נתפסה כגוף לא לויאלי עבור האימפריה העות'מאנית והגבירה את העוינות מצד השלטונות התורכים.
2. רוב העולים, בני העליות הראשונה והשנייה, היו נתינים רוסים לשעבר וחלקם שמרו על אזרחותם הרוסית. הם נחשבו בפרוץ המלחמה כאויב מאחר ורוסיה הייתה אויב של העות'מאנים.
3. התנועה הציונית הייתה תנועה לאומית לכל דבר. השלטון העות'מאני נלחם בהתעוררות הלאומית של עמים כבושים בשטחיו וחשש כי הציונות תנצל את מצב המלחמה לקדם את הרעיון הציוני ואת הקמת המדינה.