תקציר ידע - ציונות
התנועה הלאומית היהודית המודרנית – הציונות ומאפייניה העיקריים.
דוגמאות (ביטויים) לתופעות של אנטישמיות מסורתית ומודרנית בסוף המאה ה- 19 ובתחילת המאה ה- 20:
· עלילות דם נגד היהודים כמו: טיסה אסלר בהונגריה (1881), עלילת בייליס ברוסיה (1911).
· משפט דרייפוס בצרפת (1894):
קצין יהודי בצבא הצרפתי הואשם בריגול לטובת גרמניה. מפקדי הצבא הובילו מצעד נגד היהודים וכינו את כל היהודים בוגדים, גם כאשר ידעו בבירור שדרייפוס חף מפשע. דרייפוס נמצא אשם בעקבות משפט שכלל זיופים, עדויות שקר, לחצים פוליטיים והסתה עיתונאית.
דרגותיו הצבאיות נשללו ממנו בטקס צבאי פומבי משפיל. ההמון שעמד מסביב קרא - "מוות ליהודים" ולא מוות לבוגד. קריאות אילו מעידות, כי השנאה לדרייפוס לא כוונה אליו כאדם פרטי שעשה מעשה של בגידה אלא כאל אדם המשתייך לקבוצה היהודית. לאחר מיכן החלו פרעות אלימות נגד יהודים ברחבי צרפת.
ב-1897, החלו להיחשף הזיופים והחל מאבק לשחרור דרייפוס. ב-1906 זוכה דרייפוס בבית המשפט, דרגותיו הוחזרו לו והוא שב לשרת בצבא.
תיאודור הרצל נשלח לסקר את המשפט בתפקידו כעיתונאי. הוא נחרד מגילויי האנטישמיות שראה במו עיניו. המשפט וסיקורו השפיעו עליו רבות והיוו זרז לפעילותו.
· נכתבו "הפרוטוקולים של זקני ציון"- נכתבו ברוסיה ובהם מסמכים מזויפים המתארים דיוניים סודיים של יהודים במטרה להשתלט על העולם. המסמך תורגם לשפות רבות והופץ בכל אירופה.
· "סופות בנגב" – 1881 - 1884. ב-1881 נרצח הצאר (המלך) הרוסי והיהודים הואשמו ברצח. כתוצאה מכך בשנים 1881 - 1884 אירעו פרעות ביהודים בכ- 100 קהילות יהודיות ברחבי רוסיה. במהלך הפרעות היו מאות קורבנות של מוות, פציעה, אונס והרס רב של רכוש. פרעות אילו היוו את אחד הגורמים לעלייה הראשונה לא"י.
·
פרעות
בעיר קישנייב ב- 1903 בהן נרצחו יותר מ- 50 יהודים בעקבות עלילת דם.
חיים נחמן ביאליק חיבר את שירו- 'על השחיטה' ובו תאר את הפרעות ותוצאותיהן.
השיר תורגם על ידי ז'בוטינסקי לרוסית ובכך הגיע לקהל רחב. בעקבות צילום האירועים
והפצת התמונות ברחבי התקשורת העולמית, רבים בעולם הוכו בהלם מהזוועות שנעשו
ליהודים. פרעות קישיניב היוו את אחד הגורמים לעלייה השנייה לא"י.
· תקנות זמניות (1882) כמו "תחום המושב" שצמצמו את תחומי המגורים שהותרו ליהודים - באזורים נדחים ורחוקים מהמרכז.
· חוקים וגזירות נגד היהודים כמו: "הנומרוס קלאוזוס" - הגבלת מס' היהודים שהתקבלו לאוניברסיטאות ברוסיה (1888) וגירוש יהודי מוסקבה לתחום המושב (1891).
שאיפתם של היהודים להשתלב בחברה בה חיו נכשלה והם סירבו להשלים עם האנטישמיות, הרדיפה ומעמדם הנחות. הם פנו לרעיון הציוני כפתרון לבעיית האנטישמיות. הציונות הציעה ליהודים מסגרת שבה יוכלו להתאחד והאנטישמיות הובילה אותם להבנה שיש רק פתרון אחד והוא הקמת מדינה ליהודים.