אמירים אביב לבגרות היסטוריה

1. כיצד למצוא איזון בין חובת הציות לגרמנים לבין טובת הגטו? הקושי העיקרי של חברי היודנראט היה לא האם למלא את הפקודות אלא כיצד למלא אותן. שהרי אם לא יבצעו את הפקודות שנתנו להם הנאצים, הנאצים יענישו אותם ויוציאו לפועל את הפקודות בעצמם, דבר שעלול ליצור נזק גדול יותר לתושבי הגטו. מצד אחד רצו היודנראט לעזור ליהודי הגטו, לייצג אותם ולשמור על האינטרסים שלהם. מצד שני נאלצו לבצע את ההוראות של הנאצים שפגעו מאד ביהודים. היו ראשי יודנראט שצייתו לגרמנים מחשש שהנאצים יפגעו בגטו עצמו ונראו בפני היהודים כמשתפי פעולה והיו שעזרו לתושבי הגטו תוך סיכון חייהם וחיי בני משפחתם.

2. איך לנהל את הגטו? היודנראטים היו אמורים לנהל את הגטו ולדאוג ליהודי הגטו למקומות מגורים, למזון, לתנאי תברואה ובריאות, אך הדבר היה מורכב ובעייתי. חלוקת הדירות אומנם נעשתה לפי קריטריונים כמו: גודל המשפחה, ומעמד חברתי - כלכלי, אך פעמים רבות הם התקשו לעמוד בקריטריונים שקבעו לעצמם בשל לחצים שונים. כמות האוכל שעמדה לרשותם הייתה מאד מצומצמת והיה עליהם להחליט כיצד לחלקה. היודנראטים יזמו הקמת מפעלים ובתי מלאכה כדי שהגטו יהיה יצרני ויספק את צורכי הגטו. במפעלים אלו לא היה מקום עבודה לכל תושבי הגטו ועל היודנראט היה להחליט מי יעבוד ומי לא. מי שעבד קיבל תלושי אוכל, דבר שקבע למעשה מי יחיה ומי ימות. הייתה ליודנראט גם דילמה כיצד לחלק את הנטל בין תושבי הגטו, כשהיה צריך למלא הוראות שוטפות או מזדמנות של הנאצים. כמו למשל החרמות רכוש - ממי לקחת קודם.  

3. כיצד להתייחס למוסדות, ארגונים והגופים שפעלו בגטו? היודנראט לא היה הארגון היחיד בגטו. בגטו קמו "ארגוני עזרה" עצמית, כמו "ועדי בתים", תנועות נוער, ארגוני הכשרה ומוסדות סיוע. ארגונים אלה, במידה מסוימת התחרו ביודנראט, על הנהגת הגטו וזאת למרות הוראת הנאצים לאסור על כל התארגנות בגטו שלא תחת סמכות ואחריות היודנראט. הדילמה כאן הייתה האם להעלים עין ולתת לארגונים האלה להתקיים? במקרה זה היודנראטים עוזרים ליהודים מצד אחד, אך מסכנים את עצמם ואת חייהם של יהודי הגטו (עונשים קולקטיבים). מצד שני, האם לפעול לפירוק הארגונים? היו יודנראטים שנלחמו בגופים אלה ולא שיתפו עימם פעולה.

צפו בסרטון מתוך הסרט "התקוממות". באיזה אופן באה לידי ביטוי דילמה שאיתה נאלצו להתמודד היודנראט בסרטון?

יונדראט ומחתרות - מתוך הסרט "התקוממות"

דוגמאות להתמודדות של ראשי היודנראט:

היו מנהיגים שנאבקו בכוח כנגד ביצוע ההוראות שהנחיתו עליהם הנאצים והיו שביצעו כל הוראה לפרטיה וכנגדם הופעלה ביקורת נוקבת. בכל מקרה יש לזכור את התנאים בהם פעלו היודנראטים, את הסכנות שאיימו עליהם ואת הנטל של האוכלוסייה הלכודה בגטו. למעשה, התנאים בגטו, הרכב האוכלוסייה ואישיות החברים ביודנראט הם שקבעו את דרך פעולתו של היודנראט.

דוגמאות: 

אדם צ'רניאקוב  ראש היודנראט בגטו ורשה ניהל פגישות יומיות עם הגסטאפו (המשטרה החשאית של המדינה) והפקידים הנאצים וניסה למנוע התערבות ישירה של הגרמנים בחייהם הפנימיים של תושבי הגטו. הוא ניהל משא ומתן עם הנאצים והתווכח אתם. הוא הצליח להגדיל את מנת המזון עבור היהודים וקיבל רשות לפתוח בית ספר לילדי הגטו. על ידי שוחד הצליח לשחרר מספר יהודים שנדונו למוות. הוא אפשר הברחת מזון ויציאה מן הגטו. משהחלו הגירושים סרב לקחת חלק בארגונם וביולי 1942 התאבד. 

חיים רומקובסקי ראש היודנראט בגטו לודז' ניסה להפוך את הגטו ליצרני. ביוזמתו הוקמו מפעלו עבודה, ארגונים לחלוקת מזון, דיור ושירותי תברואה. הוא פיקח על המשטרה היהודית בגטו. הנאצים העניקו לו סמכויות נרחבות בניהול הגטו. בעיני רבים הצטייר רומקובסקי כתאב שלטון המשתף פעולה עם הנאצים וממלא אחר הוראותיהם ללא עוררין. רומקובסקי נהג בהתנשאות כלפי תושב הגטו והתנגד נמרצות למרד בנאצים. הוא אכן האמין כי "העבודה תציל ממוות".