תקציר ידע- טוטאליטריות ושואה
החיים בגטו
תנאי החיים בגטו וההתמודדות איתם:
א. צפיפות,
קור ומחלות :
הגטאות אופיינו בעיקר בצפיפות. הגרמנים דחסו אל תוך הגטאות יהודים
רבים בשטח קטן מאוד ולכן הצפיפות הייתה איומה. כך למשל, גטו ורשה כלל 73
רחובות מתוך 1,800 רחובות שהיו בעיר והגיע בשיאו לכ- 480,000 יהודים בשטח הצר. הצפיפות
הייתה קשה מנשוא, בתנאי תברואה ירודים. היה חוסר בסבון, במים ובתרופות. בחורף לא
היו אמצעי הסקה. הצפיפות יצרה הרגשת מחנק, אנשים נמלטו לרחובות וצעדו בהם במשך רוב
שעות היום. המאבק היום יומי היה להישאר בחיים, לשרוד! בגטו ורשה למשל התפתחה מגפת
הטיפוס שגרמה למקרי מוות רבים. ככל שחלפו השבועות והחודשים החמיר המצב, עשרות
יהודים מתו מידי יום. גופותיהם הועברו אל הרחובות ומשם נאספו לבורות קבורה
המוניים.
התמודדות:
ההנהגה הציבורית בגטאות עשתה מאמצים להתמודד עם הקור, נגע המגפות והתחלואה הגוברת.
היודנראט הקים מוסדות רפואה לסיוע ולמניעת מחלות, הוקמו מרפאות ובתי חולים באישור
הגרמנים כדי להתגבר על המחלות. אך המלאי המוגבל של התרופות והאמצעים הרפואיים לא
אפשר מתן עזרה ממשית. הרופאים בגטו ניצבו עקב כך בפני החלטות רפואיות
קשות. עיקר חשיבותו של הטיפול הרפואי היה העלאת המורל (מצב הרוח).
ב. רעב:
הבעיה הקשה בגטו הייתה - המחסור במזון והרעב כבד. כל הפרנסות בוטלו, נאסר על
היהודים לעסוק במרבית ענפי המלאכה, הרכוש שלהם הוחרם ונאסר עליהם להחזיק
סחורות וכסף מזומן. אספקת המזון הקצובה, מנות המזון שחולקו על ידי הגרמנים, היו
קטנות - 10 אחוזים מהמינון הדרוש לקיומו של אדם, כך שלא הספיקו לצרכי האנשים. פעמים
רבות היה המזון באיכות ירודה ולעתים בלתי אכיל. הרעב גרם לאלימות קשה
ולתופעות של חטיפות מזון ברחוב.
ניסיון להתמודד:
כדי להתמודד עם הרעב התפתחה תופעה של הברחות מזון לתוך הגטו. בגטו ורשה היו הברחות מזון רבות, ילדים נהגו לברוח אם בקפיצה מעל החומה ואם באמצעות הבקעת חורים בחומה (ניתן היה להסיר לבנים ולהחזירם אחר כך למקומם). 80% מהמזון הגיע לגטו באמצעות הברחות. ההברחה התנהלה על ידי יחידים ועל ידי קבוצות מאורגנות. ההברחה על ידי יחידים נעשתה בעיקר על ידי נשים וילדים שעברו בלילות אל מעבר לחומות, לשווקים הפולניים, ולקחו תפוחי אדמה, ירקות ופירות שהוטמנו בבגדיהם. הם פעלו בערמומיות רבה וניסו לברוח מעיניהם הפקוחות של השומרים הגרמנים והפולניים. רבים נתפסו על ידי הגרמנים הוכו קשה ואף נורו. ההברחה על ידי קבוצות מאורגנות התבצעה כאשר פולנים או גרמנים קבלו שוחד. בנוסף מכרו היהודים רכוש והשיגו מזון בשוק השחור.
כמו כן
בגטאות הגדולים כמו בלודז' או ורשה הוקמו 'מפעלי ייצור' שעודדו את היהודים
לעבוד. המפעלים היו הן של הצבא הגרמני והן של יזמים פרטיים. מנהיגי היודנראט בקשו
לשכנע את תושבי הגטו שרק תמורת עבודה יהיה אפשר להשיג את הכסף הדרוש לקיום
הגטו. השכר ששולם היה זעום והספיק בקושי לקניית מנת לחם. לדוגמא - בגטו וילנה
הקימו היודנראטים מעין "בית חרושת" בגטו, שעסק בייצור קמח ועמילן
מקליפות תפוחי אדמה, סבון מעצמות סוסים וסוכריות מתפוחי אדמה.
נוסף לכך, בגטו פרחה מערכת ייצור חשאית ובלתי חוקית. יהודים רבים גילו כושר המצאה
ואלתור. כמו יצור מברשות, בגדים שנארגו מסמרטוטים, מזוודות שנעשו מספרי חשבונות
ישנים ושיירי נייר, עיבדו עורות שהוברחו לגטו וכדומה. בתי החרושת וסדנאות זעירות
אלה פעלו בסתר בעיקר בלילות. חלק מהתוצרת נמכרה ב'שוק השחור' לפולנים תמורת מזון
וחלק מהמוצרים שימשו את אנשי הגטו. ההכנסה מהן הייתה זעומה אך אפשרה קיום בתנאי
מצוקה.
ג. עבודות
כפייה:
בנוסף לתנאי המחייה הקשים רבים נאלצו להירתם לעבודת כפייה אם בתוך תחומי הגטו ואם
במפעלים או במחנות מחוץ לגטו. עבודות הכפייה היו קשות מבחינה פיזית ומשפילות
אך רבים מתושבי הגטו התנדבו אליהם בשל ההטבות המסוימות שהעניקו ובעיקר הקצבת מזון
נוספת.
תחילה עבדו עובדי הכפייה בתוך הגטו או בסמוך לו, אך משלהי 1940 נשלחו עובדים גם
למחנות עבודה. היהודים הועבדו בפרך ורבים מצאו שם את מותם. כך נותרו משפחות רבות
ללא אב מפרנס ועול כלכלת המשפחה הוטל על הנשים והילדים הבוגרים.
ניסיון להתמודד
עבודות הכפייה היו קשות וכפי שצוין רבים מתו - היה קושי להתמודד עמם. בנוסף לעבודות הכפייה כפי שצוין בגטאות הגדולים הוקמו 'מפעלי ייצור' שעודדו את היהודים לעבוד. נוסף לכך כפי שצוין, בגטו פרחה מערכת ייצור חשאית ובלתי חוקית. יהודים רבים גילו כושר המצאה ואלתור.
דרכי ההתמודדות של היהודים בגטאות בעיקר בתחום הנפשי, הרוחני והחינוכי
א. חינוך ותרבות-
בכל
הגטאות הגדולים התקיימה מערכת חינוכית - תרבותית גלויה ומחתרתית. עקב מחסור
במקומות לימוד נוצרו קבוצות לימוד שכונו "קומפלטים" - בעליות גג,
בבונקרים, בדירות ובמרתפים.
בורשה למדו אלפי ילדים במאות "קומפלטים" בלתי חוקיים שנדדו ממקום למקום
כדי להסתיר את עקבותיהם. ה"קומפלטים" כללו בתי ספר עממיים, תיכוניים,
קורסים מקצועיים לאחיות, לרופאים, קורסים במתמטיקה, פיסיקה וביולוגיה, לימודי
יהדות, הרצאות בנושאים שונים, כתיבת ספרות ביידיש או בפולנית ובעברית, מחקר מדעי
והיסטורי. כל אלה התקיימו בגטו בתנאי קור, רעב ומחלות בעת שהגטו נאבק על חייו.
גם בתחום התרבות הייתה פעילות רבה: מוסיקה, ציור משחק ושירה. הוקמו
תיאטראות שהעלו הצגות מהווי הגטו והעיירה היהודית. קמו תזמורות ונערכו קונצרטים,
תערוכות שבהן הוצגו יצירות אומנות. היצירה התרבותית סימלה את רצון החיים והרצון
לשמר על צלם אנוש ולשרוד כאדם חושב.
ב.קידוש החיים
קידוש החיים הוא הניסיון היום יומי להחזיק מעמד ולשרוד, והוא היה במידה מסוימת תגובה אנושית טבעית (מול אולי רצון במצב כל כך קשה - לרצות למות, להתאבד וכדומה). קידוש החיים הוא מושג מוסרי ודתי שיוחס לרב נוסנבוים, אשר אמר כי זאת שעה של "קידוש החיים" ולא קידוש השם במוות, לדבוק בחיים ולא במוות. ביטוי לכך היה מספרם הקטן של המתאבדים. קידוש החיים התבטא ברצון להתמודד ולחיות בכל התחומים : בריאות עבודה ותרבות.
ג. פעולות תיעוד:
רבים בגטו חשו שיש לתעד את התקופה וכי אסור שמה שמתרחש יישכח. יומנים של ילדים, מנהיגים ושל אנשים מן השורה תיארו את מציאות הגטו ואת רגשותיהם, והם הוסתרו או שהוברחו מחוץ לגטו. תיעוד יוצא דופן בהיקפו היה ארכיון בגטו ורשה - עונג שבת. מדובר בארגון מחתרתי בהנהגתו של ראש הקהל בורשה, עמנואל רינגלבלום, שבמסגרתו עסק צוות מיומן בריכוז חומר תיעודי וברישום קורות הגטו בורשה ובגטאות נוספים. המטרה הייתה להותיר תיעוד מידעי שייתן תמונה מקיפה על החיים בגטו. ארכיון זה הוסתר בתיבות ובכדי חלב, ונמצאו רק שני חלקיו המהווים מקור היסטורי חשוב מאד. החלק השלישי קבור במקום כלשהו ולא נמצא עד היום.
ד. חיי דת:
רוב אוכלוסיות הגטו במזרח אירופה היו יהודים דתיים או מסורתיים. הגרמנים אסרו על שמירת מצוות כמו התכנסות לתפילות, לימוד תורה, שמירת חגים יהודיים ועוד. היהודים עשו מאמצים לשמור עד כמה שאפשר על מצוות היהדות, התאספו בסתר לתפילות, ללימוד תורה, וחגגו את החגים למרות הקושי הקיים. ככל שנמשך הכיבוש הנאצי כן חלה החרפה במצב היהודים, ונפגמה יכולתם לנהל חיים דתיים ולהפעיל "חדרים", ישיבות ובתי כנסת. חיי היומיום הציבו לפני היהודי הדתי בעיות קשות, ורבים פנו לרבנים בשאלות מורכבות.