אמירים אביב לבגרות היסטוריה

את הלחימה היהודית במהלך השואה ניתן לחלק לארבע קבוצות:

מרידות בגטאות.

מרידות במחנות  ההשמדה.

לחימה במסגרת הפרטיזנים.

ולחימה במסגרת צבאות בעלות הברית .

המרידות בגטאות 

המרידות בגטאות השונים התחילו לאחר שהתברר ליהודי הגטו שהם מועמדים להשמדה ודאית. הדבר קרה כבר ב-1942. הראשונים שחשו בכך היו הצעירים, רובם אנשי תנועות הנוער השונות, שהמידע על הרציחות הגיע אליהם לפני כולם. הם היו חדורי אידאולוגיה ורצו להטביע את חותמם על ההיסטוריה. הם היו אקטיביסטיים וסרבו להשלים עם מצבם הקשה בגטאות. הם היו הראשונים שהכירו בעובדה  שמתקיים רצח עם מתוכנן ושאין טעם לחכות לעזרה מבחוץ. עדיף להילחם ולמות - אין מה להפסיד. עד תחילת "הפיתרון הסופי" לא התעמתו אנשי תנועות הנוער עם היודנראט, אבל לאחר שהבינו שכל יהודי הגטו היו מיועדים להשמדה, החלו להתארגן במטרה למרוד ולמות  "בכבוד".

מי היו המורדים ?

ברוב המקרים היו אלה בני תנועות הנוער – 'השומר הצעיר', 'בני עקיבא', 'דרור' 'בית"ר' וצעירים אחרים  שהצטרפו אליהם במהלך ההכנות למרד, חלקם חברים בתנועות פוליטיות (קומוניסטים). הם היו בגילאי 17-25. במקרים מעטים מאוד הצטרפו אל הצעירים גם תושבים אחרים מהגטו ובגטו ורשה, למשל, תמכו  במרד כל תושבי הגטו שעדיין לא הושמדו. בכל מקרה, ראשי תנועות הנוער הם אלה שארגנו את המרידות, דאגו לנשק ולאספקה ופיקדו על פעולות הלחימה.

מדוע חברי תנועת הנוער הם אלה שיזמו והובילו את המרידות ברוב הגטאות? 

1. גילם הצעיר וחברותם בתנועה הכשירו אותם לדבקות אידיאולוגית ולנקיטת צעדים מהפכניים תוך מודעות חברתית - לאומית לציבור הגטו. הם היו משוחררים מעול המשפחה (אחריות ודאגה לקיומם) והתפנו לתור אחר פתרונות קיצוניים. הם היו משוחררים מקיבעון מחשבתי הן בחיפוש אחר פתרונות והן בראיית המציאות הקשה בגטו.

2. לתנועות הנוער היה ארגון מובנה ומסודר היררכית. בראש תנועות הנעור עמדה מנהיגות חזקה וסוחפת אשר ליכדה את בני הנוער. בנוסף, שררו ביניהם יחסי אמון, דברים שהקלו עליהם בהתארגנות למרד. יתרונם מול המבוגרים היה ארגונם התנועתי, שאפשר מעבר לתאים קטנים בפעילות המחתרתית. עם בוא השמועות על השמדה המונית של יהודים החלו חברי תנועות הנוער להקים ארגוני לחימה בגטאות. כך למשל, בורשה הוקם ארגון אי"ל (ארגון יהודי לוחם) שהחל להיערך למאבק מזויין בגטו. ארגון זה הוקם על ידי שלוש תנועות נוער שפעלו בגטו- 'דרור', 'השומר הצעיר' ו'עקיבא' בנוסף אליהן הצטרפו מפלגות פוליטיות. בראש הארגון עמד מרדכי אנילביץ'.

3. חברי תנועות הנוער היו הראשונים להבין שמדיניות גרמניה היא השמדה טוטאלית. הדור הצעיר היה מסוגל להפנים ביתר קלות את האפשרות שמדובר ברצח עם שיטתי ועל כן ממילא "אין לו מה להפסיד". חברי תנועות הנוער שהחליטו לחזור לפולין (כפי שעשו חברי תנועת 'השומר הצעיר'), העבירו ידיעות על הרצח ההמוני שביצעו הנאצים בשטחי רוסיה הכבושים. ידיעות אלו תרמו רבות להבנה שהמדובר בהשמדה טוטאלית והביאו להתגבשות חברי תנועות הנוער לקראת ההתנגדות בגטאות. 

מטרות הלחימה בגטאות:

1. הרצון לנקום בגרמנים על רצח היהודים ובמקומות רבים שבהם נשרפו גטאות נכתבו כתובות נקמה בדם ופיח.

2. רצון למות בכבוד ולא ללכת 'כצאן לטבח', כדי להוכיח לכולם, כי יהודים אינם נכנעים בקלות.

3. "למען שלוש שורות בהיסטוריה" - כדי שהדורות הבאים יידעו שהייתה התנגדות יהודית לנאצים והיהודים לחמו ומתו כבני חורין. למות בדרך שנתנה ביטוי גם לתחושה לאומית - יהודית.

4. רצון לשמש דוגמה ומופת לנוער בארץ-ישראל.

5. רצון למצוא מפלט מהייאוש - הם התאכזבו מרעיון "קדוש החיים", שהתנפץ לנוכח הידיעה על  השמדת העם היהודי.