היסטוריה לבגרות

א. לפניכם שני מקורות המתארים דפוסי פעולה שונים של האוכלוסייה הלא-יהודית בארצות הכיבוש הנאצי. 

מקור 1:

"יום אחד, ביולי 1941, רצחה מחצית מאוכלוסייתה של עיר קטנה במזרח אירופה את חציה האחר – כ-1600 גברים, נשים וילדים. באותו יום הובלה כל הקהילה היהודית של ידוובנה אל אסם תבואה שבו נכלאה. האסם נשטף בבנזין והוצת. רק אדם אחד, יאנק נוימרק שמו, הצליח להימלט מהגיהינום. מי שרצח את היהודים היו למעשה שכניהם. ברצח עצמו השתתפו 92 מתושבי העיירה. חלקם הובילו את היהודים אל הכיכר המרכזית. חלקם שמרו [שלא יברחו]. חלקם השתתפו פיזית בהבערת האסם. אולם כל מי ששהה באותו יום בעיירה והיה בעל חושים בריאים ידע על המעשה. את המראות, הזעקות והריחות אף אחד לא יכול היה לעצור.

בידוובנה טבחו פולנים רגילים ביהודים רגילים [...] אנשים בני כל הגילים ובעלי מקצועות שונים; לפעמים משפחות שלמות, אבות ובנים שפעלו יחדיו. אפשר לומר שהיו אזרחים טובים שנענו לקריאה של הרשויות. והיהודים, למרבה זוועתם, ראו לנגד עיניהם פנים מוכרות – לא אנשים אלמונים במדים, ברגים קטנים במכונת מלחמה, שליחים המבצעים פקודות, אלא את שכניהם שבחרו להרוג והיו מעורבים בפוגרום הדמים – תליינים מרצון".

(מעובד מתוך יאן טומאש גרוס, שכנים, 2001)

מקור 2:

"בלילה שבין 1 ל-2 באוקטובר 1943 התחילו הגרמנים במאסר היהודים בדנמרק. הידיעה על הגירוש המתוכנן הוגנבה לחוגים שונים של הציבור הדני בידי גרמנים שונים, ועוררה תגובה ספונטנית נגדית. הדנים הזהירו את היהודים וסייעו להם לעבור למקומות מסתור, ומהם החלו לצאת לחופים ולעבור בעזרת הדייגים הדנים לשוודיה. תחילה הייתה הפעולה מקרית וספונטנית, אך עד מהרה הצטרפה תנועת המחתרת לפעולה ושיכללה את ארגון הבריחה. אפשרות לכך ניתנה לאחר הכרזה פומבית של ממשלת שוודיה שהיא מוכנה לקלוט את הבורחים. בדנמרק עצמה פעלו כול חוגי הציבור להגנת היהודים. ראשי הכנסייה מחו בפומבי וקראו לציבור מעל דוכן הכנסיות לעזור ליהודים. האוניברסיטאות נסגרו לשבוע ימים והסטודנטים יצאו לעזור במבצע. כך הועברו, בתוך כשלושה שבועות, 7,200 יהודים וכ-700 קרובי-משפחה לא-יהודים שלהם לשוודיה. המשטרה הדנית לא זו בלבד שלא שיתפה פעולה עמו, אלא אף עזרה למבצע הבריחה. מעשה ההצלה בנתיב הבריחה לשוודיה הוא מעשה של אחריות מוסרית חריג ובולט בקורות התקופה".

(מעובד על פי י' גוטמן, "דנמרק", האנציקלופדיה של השואה, 1990)

הציגו את  דפוס הפעולה הבא לידי ביטוי בכל אחד מקטעי המקור, והסבירו את עמדתם של הכותבים ביחס לדפוס הפעולה שאותו הם מתארים.

ב. הציגו את הגורמים שהשפיעו על יחס האוכלוסייה המקומית כלפי היהודים בארצות הכיבוש.