ארגז החול

אז מהו בעצם משחק שולחן? ברור שמשחקים אותו על השולחן. אבל אולי לא תמיד? לפעמים על הספה, לפעמים על הרצפה. מה שמעניין שבעוד שלכולנו יש תחושה שאנחנו יודעים לזהות משחק כשנפגוש בו, כמות ההגדרות למשחק היא אדירה, וקשה למצוא הגדרה אחת טוב. יש המון הגדרות, אבל המון יוצא מן הכלל. גם מפתחי משחקים מקצועיים לא מסכימים בינם לבין עצמם.

 משחק הוא פעילות מהנה, אבל לא רק - כי גם לאכול גלידה היא פעילות מהנה. משחק הוא גם לא צעצוע למרות שקשה להסביר מה בדיוק שונה, אבל התחושה היא שצעצוע הוא אביזר ולא מה שעושים איתו. אז משחק הוא לא החלקים שלו (כי לפעמים אין), ולא האריזה שלו (כי לפעמים אין) ולא הסיפור שלו (כי לפעמים אין) וגם לא החוקים (כי כולם יודעים שחוקים נתונים לפרשנות, ולא סתם חיים שפר יוצר הטאקי צריך להוציא הודעה לעיתונות לגבי איך נכון לשחק עם היד הזו - "שנה צבע לאדום!" ו"קלף אחרון" אחד אחרי השני, אם תהיתם).

אנחנו נשתמש בהגדרה אחרת - שהיא לא הכי מדעית אבל בהחלט תעזור לנו כמעצבי ומתכנני משחקים - המשחק הוא החוויה שהשחקן חווה כשהוא משחק. למה ההגדרה הזו עוזרת - כי כך אנחנו יכולים לחשוב על תכנון החוויה שאנחנו רוצים שהשחקן יחווה, וכל שאר הדברים שאפשר לקרוא להם משחק - הם הכלים שלנו כמתכנננים כדי לגרום לשחקנים לחוות את החוויה הרצויה.

אולי נצליח להפרות את הדיון אם נשאל למה בעצם אנשים משחקים משחקים? אפשר לזהות כמה סיבות: התרגשות מהתחרות והאנדנלין, פעילות חברתית מהנה עם חוקים משלה, היכולת להכנס לעולם הדמיוני של המשחק ולשכוח ולו במעט מהחיים עצמם, האתגר האסטרטגי - להבין את המשחק לעומק, סימולציה של החיים או של נקודה בזמן ו/או בהיסטוריה, ואפילו איסוף משחקים כתחום של אספנות. זזה לא שכל הסיבות הללו מתקיימות עבור כל שחקן ושחקן, אלא שכל אחד מהשחקנים שאנחנו מוצא תמהיל מסוים מתוך כל אלו בחווית המשחק שלו.