תנ"ך אורט יד לבוביץ' תשפ"א

חלוקת הפרק:

פס' א-ב- הולדת הבנים  

פס' ג-ה- הקורבנות של קין והבל
פס' ו-ז - השיחה הראשונה בין קין וה'

פס' ח-   המעשה של קין
פס' ט-טו- משיחה "תמימה" לגזר דין
פס' טז - קין מתיישב בארץ נוד 

פס' יז-כב-התפתחות התרבות האנושית

תגידו מה שתגידו על ספר בראשית, המספר, עם אור ראשון, או ליתר דיוק, כבר מהסיפור הראשון לא מתבלבל ומתחיל את העלילה ממש לא בהילוך ראשון אלא ברייס. ישר, דבר ראשון שהוא מספר לנו אחרי הגירוש מגן עדן, איך כבר בצעדיו הראשונים של האדם אנו נפגשים ברצח הראשון ולא סתם רצח, רצח של אחד מבניה של הגברת הראשונה של העולם או כמו שאתם מכירים אותה חווה.

אז אנחנו מניחים שכבר הבנתם שהפרק הזה הולך להיות בסימן של דברים ראשונים אז בואו נתחיל.

דבר ראשון, (סליחה היינו חייבים) שהסופר המקראי מספר לנו הוא על ההריון הראשון של אדם וחווה ועל מדרש השם הראשון שנותן האדם (ליתר דיוק האישה) השם הנבחר: קין. ומדוע קין?

"וַתֹּאמֶר, קָנִיתִי אִישׁ אֶת-יְהוָה." (פס' א)  מה פירוש?
רש"י מפרש : "אמרה חווה כשברא אותי ואת אישי, בלבדו בראנו, אבל בזה אנו שותפין עמו."כלומר אלוהים ברא את אדם ואותי אך את הילד הזה אנחנו יצרנו ואנו שותפים מלאים ליצירה הזו . .

לאדם וחווה נולד עוד ילד. שמו הבל, אבל משום מה לבן הצעיר אין מדרש שם.

לקראת סוף האקספוזיציה בפסוק ב' אנו מגלים כי "וַיְהִי-הֶבֶל, רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן, הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה."

טוב, עובר יום, עוברים יומיים, עובר הרבה הרבה זמן ואז מחליט קין "וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה--לַיהוָה (פס' ג) כלומר, קין הוא הראשון להקריב קורבן לאלוהיו. הבל רואה כי טוב וגם הוא מביא "הֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן" (פס' ד)
אבל יש בעיה, האל מקבל רק את המנחה/ הקורבן של הבל. ונשאלת השאלה למה?

רש"י אומר שקין בחר את הפירות הגרועים, אחרים טוענים כי השימוש במילים "מקץ ימים" מרמז אולי כי המנחה הייתה מן השאריות של היבול, כאלה שקין לא צריך, ויש כאלה המגדילים לעשות וטוענים כי היבול היה ככל הנראה כמו שדקל וקנין אוהב לשיר ב ...סוף עונה (לא סגורים לגבי היום גשום) ולעומתו הבל בוחר "מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ" מה שגורם לרוב הפרשנים לקבוע כי הבל פשוט הביא מנחה איכותית יותר, מובחרת יותר, מה שאומר שהוא עשה זאת מכל הלב.

האל כאמור בוחר במנחתו של הבל וקין כועס, אפשר לומר כועס מאוד "וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו"(פס' ה) 

כעסו של קין לא הועיל לו. הכעס שלא תועל לסליחה וכניעה. במקום לכבוש את כעסו קין הפרה את הרגשתו הרעה, וזו גדלה למימדים שיובילו אותו למעשים שהוא יצטער עליהם בפסוקים הבאים.
האל פונה אל קין ואומר לו "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-קָיִן:  לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ. הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ." (פס' ו-ז)
שאלותיו של אלוהים אינן נובעות מחוסר ידיעה, אלא מתוך מטרה לתת לקין את התשובה. — "מדוע שתכעס? מדוע שתהיה עצוב? מדוע שתרגיש רע כל כך כאשר הפתרון כל כך פשוט?"
האל בונה את תשובתו כך:
אם תעשה את הטוב תוכל להרים (לשאת) את פניך ולהביט לעבר אלוהים בשלווה וללא פחד ואשמה. אך אם לא תפעל כראוי, כפי שאתה רואה כדוגמה (החיובית) בחייו של הבל, דע לך כי תהפוך למטרה קלה לחטא. החטא כל הזמן נמצא לידך ומנסה להכשילך.
אלוהים יודע מה עתיד להתרחש ולכן פונה אל קין ומנסה להרגיע אותו ולרסן את כעסו. אלוהים גם מזהיר את קין שאם לא ירסן את כעסו, הדבר יעלה ביוקר.

ואכן בפסוק ח'  קורה הדבר הבא "וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ".
יש לא מעט חורים בעלילה אבל אנחנו מבינים שקין רוצח את הבל, ככל הנראה בשדה.
אלוהים (שברור לנו שהוא יודע מה קורה בעולמו ) שואל את קין "בתמימות"  "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-קַיִן, אֵי הֶבֶל אָחִיךָ"  (אנחנו מכירים את הטריק הזה מהפרק הקודם)  וקין עונה יש האומרים בחוצפה "וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי (פס' ט)
כלומר בדיוק כמו בפרק הקודם האל נותן "צ'אנס" לאשם להתוודות ולהכות על חטא, אך כמו בפרק הקודם האשם לא לוקח אחריות. האל מסביר לקין שהוא מבין/ יודע מה קרה "וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה.  וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה, מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת-פִּיהָ, לָקַחַת אֶת-דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ. (פס' י-יא)
האל אומר לקין, אני יודע מה עשית, הדם של אח שלך זועק מהאדמה ואתה תיענש בדיוק איפה שחטאת.

כאן חשוב לציין שני דברים חשובים המשתלבים אחד עם השני. הראשון המילה אדמה מופיעה עד פסוק יד שש פעמים והיא המילה המנחה בפרק. דבר שני, העונש אשר נותן האל לקין מדגים בצורה הטובה ביותר את המושג "מידה כנגד מידה".
קין עובד האדמה אשר רצח את אחיו הבל בשדה (כלומר באדמה) ושדמו של הנרצח צועק מן האדמה ייענש בכך שהאדמה כבר לא תהייה כתמול שלשום "כִּי תַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה, לֹא-תֹסֵף תֵּת-כֹּחָהּ לָךְ; נָע וָנָד, תִּהְיֶה בָאָרֶץ."(פס' יב)  כלומר, האדמה שהייתה מקור פרנסתו כבר לא תתן את יבולה, ואם עד עכשיו האדמה היתה הבית של קין מעתה הוא יהיה נע ונד ולעולם לא יהיה תושב קבע בשום מקום.
קין מקבל את עונשו אבל עם כוכבית. הוא מתוודה ואומר "גָּדוֹל עֲוֺנִי, מִנְּשֹׂא"(פס' יג)
כאן הפרשנים חלוקים. אחדים טוענים שהכוונה היא שקין עושה תשובה ומבין את גודל העון (החטא) ואחרים טוענים כי קין בעצם אומר שהעונש כבד מדי והוא איננו יכול לעמוד בו. חיזוק לטענה זו ניתן לקבל בפסוק הבא "וְהָיִיתִי נָע וָנָד, בָּאָרֶץ, וְהָיָה כָל-מֹצְאִי, יַהַרְגֵנִי. " (פס' יד) קין בעצם מפחד שסופו יהיה כסופו של אחיו ומישהו בגלל העוון הגדול עוד יהרוג אותו.

האל מוצא פתרון ומדביק על מצחו של קין את "אות קין" שמשמעותו בעברית אות קלון, אירוע המטיל כתם כבד על אדם או חברה מסוימת" וכך שומר עליו מכל פגיעה ואף מאיים כי מי שיפגע בקין עונשו יהיה חמור פי 7 ( עוד מושג מספר טיפולוגי) "וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוָה, לָכֵן כָּל-הֹרֵג קַיִן, שִׁבְעָתַיִם, יֻקָּם; וַיָּשֶׂם יְהוָה לְקַיִן אוֹת, לְבִלְתִּי הַכּוֹת-אֹתוֹ כָּל-מֹצְאוֹ." (פס' טו). בסוף השיחה קין מתיישב בעיר נוד  מה שמפתיע בהתחשב בעונש שהאל הטיל (נע ונד וכאלה) אך תשובה מספקת לא מצאנו.

רק כדי שנסגור פינה, מה הסיבה שהסופר המקראי הכניס לפה את הסיפור הנורא הזה:
- קדושת חיי אדם. לרוצח אין מחילה או כפרה, ונגזר עליו לאבד את חייו הקודמים
- אין מעשה הנסתר מאלוהים.
- דחיית מנהג נקמת הדם (מנהג שעד היום ישנם גילויים שלו בתרבויות שונות)

קין ואשתו מולידים את חנוך וכמתנה בונים לו עיר בשם המקורי כל כך … חנוך. משם מתפתחת משפחה ענפה (וכאן גם הפעם הראשונה בתנ"ך רשימה גניאולוגית) ותרבות שמתפתחת בקצב.
שם לראשונה אנחנו נפגשים עם "יושב האוהל והמקנה (פס' כ) והנגן הראשון "תופס כינור ועוגב
וכמובן: -"לֹטֵשׁ, כָּל-חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל"(פס' כב) ואפילו ילדה ראשונה שנולדת לה.
אך אולי גולת הכותרת היא השיר הראשון שנכתב, על נושא שמי לא כותב עליו בימנו, רצח :
"יֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו, עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי--נְשֵׁי לֶמֶךְ, הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי:  כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי, וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי.  כד כִּי שִׁבְעָתַיִם, יֻקַּם-קָיִן; וְלֶמֶךְ, שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה.  (פס' כג-כד) 

פרקנו מסתיים בשני אירועים, הראשון הוא הלידה של הילד השלישי של אדם וחוה והשם הנבחר שת כי "שָׁת-לִי אֱלֹהִים, זֶרַע אַחֵר--תַּחַת הֶבֶל, כִּי הֲרָגוֹ קָיִן (פס' כה) והדבר השני שמאז אותו זמן התחילו לקרוא בשם ה'. 

סיום מוזר לפרק טעון ובלתי מוסרי בעליל.

שימו לב ל... :
- ההיריון והלידה מרגישים לחוה כשותפות שלה עם אלוהים במעשה בריאה, והחוויה
  הזו היא ההשראה לשם של קין "קניתי (=יצרתי) איש את (=עם) ה"
- הרצח הראשון כונן גם שפה: הדם הזועק מהאדמה, וההתקוממות על ההיתממות של: 
  "אי הבל אחיך".
-בפסוקים שמספרים על הרצח, המילה "אח" מופיעה שש פעמים וממש צועקת מהכתובים, ממש כמו ש "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה".
-המקצועות הראשונים היו רעיית צאן (הבל) ועבודת אדמה (קין). מפתיע יותר
שבמקצועות שנוסדו מיד בדורות אחר כך, נמצאת אמנות הנגינה (יובל) בצד אומנות
העבודה בברזל (תובל קין).
- הפרק מסתיים בלידת אנוש ובחידוש שחל בימיו "אז הוחל לקרוא בשם ה'".
אולי הרפורמה הדתית הראשונה.