תנ"ך אורט יד לבוביץ' תשפ"א

א וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.

באקספוזיציה המספר הופך את הקורא לשותף סוד- הקורא יודע את מה שהמספר יודע אבל הגיבור לא יודע:

הוראת אלוהים בפסוק הבא היא ניסיון! זהו מבחן!

ב וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.

קראו את פירושו של רש"י:

"את בנך" - אמר לו שני בנים יש לי

אמר לו:  את יחידך

אמר לו: זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו

אמר לו: "אשר אהבת"

אמר לו: שניהם אני אוהב

אמר לו: את יצחק!

ולמה לא גילה לו מתחילה? שלא לערבבו פתאום ותזוח דעתו עליו ותטרף (= ישתגע)

ענו במחברת

פירוש רש"י מנסה להסביר מדוע הצו מנוסח בהדרגה.

מה ההסבר להדרגה לפי רש"י?

זהו הניסיון האחרון מבין עשרה הניסיונות שניסה אלהים את אברהם, ועל פי חז"ל- בכולם עמד בהצלחה.

זוכרות/ים את הניסיון הראשון?

הניסיון הראשון- בראשית, י"ב, 1:

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.

בין הניסיון הראשון והאחרון ישנו דימיון רב אך גם הבדלים.

ענו במחברת:

מצאו שתי נקודות דימיון בין הניסיון הראשון (בראשית, י"ב, 1) ובין הניסיון האחרון (בראשית, כ"ב, 2), ושני הבדלים.