תנ"ך אורט יד לבוביץ' תשפ"א

ט וַיָּבֹאוּ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים, וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, וַיַּעֲרֹךְ אֶת-הָעֵצִים; וַיַּעֲקֹד, אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל-הַמִּזְבֵּחַ, מִמַּעַל לָעֵצִים.

אברהם מכין את המזבח, עורך את העצים ועוקד (=קושר) את בנו יצחק ומניח אותו על המזבח מעל לעצים.

בשלב זה אין ספק כי יצחק מבין מה קורה- הוא השה לעולה!

י וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת, לִשְׁחֹט, אֶת-בְּנוֹ.

הפסוק בנוי בהילוך איטי- אברהם שולח את ידו, לוקח את הסכין, מניף אותה, מתקרב לבנו ו.... (עיצוב שמגביר את המתח)

יא וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה, מִן-הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי.  יב וַיֹּאמֶר, אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר, וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה:  כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי.

המלאך שובר את הדרמה- הוא קורא בבהילות "אברהם אברהם!" ושוב חזרה על "הנני" (כמו שאמר לאלוהים בתחילת הפרק, וכמו שאמר ליצחק כששאל את השאלה).

אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר- אל תפגע בבן שלך! ביטוי זה הפך למטבע לשון של קריאה להגנה.

כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי.

כאן אברהם מגלה את מה שאנחנו, הקוראים, ידענו כל הזמן:

העקדה היא מבחן, ואברהם עמד בו בהצלחה!

רש"י מצא קושי בפסוק זה- אלוהים צריך לבחון אדם כדי לדעת אם הוא מאמין? הוא הרי בוחן כליות ולב! מה זאת אומרת "עכשיו אני יודע שאתה מאמין בי"? הוא לא ידע את זה קודם?

לכן הוא פירש כך:

"כי עתה ידעתי" - מעתה יש לי מה להשיב לשטן ולאומות התמהים מה היא חובתי אצלך, יש לי פתחון פה עכשיו שרואים כי ירא אלהים אתה.

כלומר- אני יודע מה להשיב לשטן ולעמים האחרים, כשהם ישאלו מה אני חייב לך (ולעם שלך). אני יודע איך להשיב להם: אברהם הוא המאמין המוחלט שעמד בהצלחה במבחן הכי גדול, אז תהיו בשקט.

סוף הסיפור:

יג וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל, אַחַר, נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו; וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל, וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ.  יד וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, יְהוָה יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר יְהוָה יֵרָאֶה.

אברהם רואה איל שנאחז בסבך, ואותו הוא מעלה לעולה במקום הבן שלו.

לפנינו מדרש שם- אברהם קורא למקום "ה' יראה", והמספר מוסיף: זה המקום שבו גם היום מצפים להתגלות האלוהים. הכוונה להר המוריה, שעליו יוקם בית המקדש בעתיד.

הביטוי "היום" מלמד על זמנו של מספר הסיפור- הוא מאוחר ביחס להתרחשות הסיפור, ולכן יש כאן אנכרוניזם.