תנ"ך אורט יד לבוביץ' תשפ"א

סיפורי יוסף –סיכום מורחב

פרק ל"ט:

יוסף משרת בכיר בבית פוטיפר (אחד משרי פרעה),  "כִּי ה' אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ" (פסוק ג). אמונו של פוטיפר ביוסף גדול עדי כדי כך שכל ענייני הבית מופקדים בידו.

"וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה-תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה" (פסוק ז), ואשת פוטיפר חושקת בו. אך יוסף הנאמן לאדונו מסרב לה יום אחר יום. אשת פוטיפר מנצלת שעת כושר שבה "אֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת" (פסוק יא), כאשר יוסף מסרב ונס נותרת פיסת בגד מבגדיו בידה של אשת פוטיפר.

התשוקה הלא ממומשת של אשת פוטיפר הופכת ליצר נקמה. היא מעלילה על יוסף שניסה לאנוס אותה. יוסף מושלך שוב לבור. הפעם זה בור בית הכלא, בית הסוהר הממשלתי.

גם בבית הסוהר קורה בדיוק מה שקרה בבית פוטיפר, לא עובר פסוק אחד מאז הושלך לשם יוסף וכבר "וַיְהִי ה' אֶת-יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר" (פסוק כא).  ויוסף המצליחן מקבל לידיו את ניהול בית הסוהר וממש כמו בבית פוטיפר "אֵין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר רֹאֶה אֶת כָּל מְאוּמָה בְּיָדוֹ בַּאֲשֶׁר ה' אִתּוֹ וַאֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ" (פסוק כג).

 

לְמה כדאי לשים לב?

 

נַד, נֵד. חייו של יוסף נעים באופן קיצוני משיא הצלחה לבור עמוק. בפרק לז – צניחה חופשית – מבן אהוב ומועדף – לבור ולעבדות. בפרק לט – נסיקה אל על לעמדה הבכירה ביותר בבית פוטיפר ואז התרסקות – עמוק לבית הסוהר. ובבית הסוהר שוב – עלייה למקום הכי גבוה שאפשר בתוך הנסיבות.

הצלחה ונשיאת חן הן מילות מפתח בפרק. שימו לב שבכל פעם שמסופר על הצלחת יוסף מדגיש הכתוב את האחראי לה – ה'.

מצאו את ההבדלים: מה שאירע (או לא אירע) בין אשת פוטיפר ליוסף מסופר בפרק שלוש פעמים: בפסוקים יא-יג – מסופר מה שקרה. בפסוקים יד-טו – אשת פוטיפר מספרת על האירוע לעבדיה ובפסוקים טז-יח אשת מספרת לבעלה, לפוטיפר עצמו.

 

בֵּית-הַסֹּהַר. המקום שבו אסור יוסף בפרק הזה ובפרק הבא, הוא מונח יחידאי. כלומר – אין כאלה עוד במקרא. יש בית כלא, יש בור. אבל בית סוהר – רק כאן.

 

ב וַיְהִי יְהוָה אֶת-יוֹסֵף, וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ - יוסף הגיע למצרים עם שיירת הישמעאלים ונמכר שם לפוטיפר כדי להיות לו עבד. בזכות עזרת אלוהים – "וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ" – כל מעשיו עלו יפה ונשאו חן בעיני אדונו המצרי. הוא היה "איש מצליח", כלומר עשה חַיִל. ההבדל בין מצליח במקרא למצליח בימינו הוא במקור ההצלחה – אלוהי במקרא, ובימינו בדרך כלל אישי.

וַיְהִי יוֹסֵף, יְפֵה-תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה - יוסף מתואר בדיוק במילים שבהן תיארו את רחל אימו (בראשית כט, טז), אולי כדי לומר לקוראים שהיה דומה לה. התיאור של יוסף מקדים לסיפור אשת פוטיפר ומספק לו רקע. אפשר לראות בשני הביטויים – יפה תואר, יפה מראה – ביטויים נרדפים, ואז הכפילות נועדה להדגיש את היופי

נסכם:
סיפורו של יוסף בפרק זה נסוב סביב שינויים משמעותיים וסיטואציות מאתגרות שיוסף נקלע אליהן והאופן שבו הוא מסתגל אליהן ומתמודד עמן – מצד אחד הוא מתאים את עצמו לסביבה, אבל מצד שני שומר על ערכיו ועצמיותו.

בנוסף בפרק לט מוצג יוסף כאדם המאמין באלוהים ובוטח בו בכל מצב, מה שמביא אותו לקבל את מצבו כעבד ומאוחר יותר כאסיר בבית הסוהר על לא עוול בכפו. המוסר הגבוה שלו והנאמנות לאלוהים ולערכיו הם גם אלו שמביאים אותו להתקומם ולסרב בתוקף להצעותיה של אשת פוטיפר, שבניגוד מוחלט לו הולכת שבי אחר יצריה. יוסף אינו פועל לשנות את מעמדו, אך גם אינו מוכן לוותר על עצמיותו.

 

להרחבה:

יוסף ואשת פוטיפר – קובי אוז (929)

מסע ההתבגרות של יוסף- מיכאל הנדלזלץ. (929)

כשאהבה מתהפכת – רבקה נאמן (929)

 

פרק מ'

בפרק הזה נגלה כי יוסף "בעל החלומות" הוא גם פותר חלומות. לבית הסוהר שבו משמש יוסף כפקיד בכיר מושלכים שר המשקים ושר האופים של פרעה. בלילה אחד חולמים שניהם חלום. כל אחד חלום אחר, ובכל זאת יש דמיון. יוסף שרואה שהשניים מוטרדים מכך שאינם מצליחים לפתור את החלום, מציע להם לשתף אותו: "הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ-נָא לִי" (פסוק ח(

חלומו של שר המשקים מורכב ממרכיבי עיסוקו המקצועי. גפן ולה שלושה ענפים הנושאים אשכולות ענבים, שאותם סוחט שר המשקים לכוס פרעה. פתרונו של יוסף מלא תקווה: בעוד שלושה ימים ישוב שר המשקים למלא את תפקידו בבית פרעה.

הפתרון החיובי מעודד את שר האופים לשתף בחלומו שלו. בחלום שלושה סלים על ראשו של שר האופים. בסל העליון דברי מאפה ועוף יורד אוכל מהמאפים.

למרבה הצער משמעות החלום היא שבעוד שלושה ימים יוצא שר המשקים להורג ועוף השמים יאכל את בשרו.

כעבור שלושה ימים מתגשמים שני החלומות.

מה לא מתגשם?

יוסף ביקש משר המשקים כי יפעל לשחרורו מבית הסהר. אך "וְלֹא-זָכַר שַׂר-הַמַּשְׁקִים אֶת-יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ" (פסוק כג(

 

 

לְמה כדאי לשים לב?

 

בעלי תפקידים בפרק. שר האופים, שר המשקים ושר הטבחים. שר האופים הוא האופה של פרעה ושר המשקים אחראי למשקאות. אבל מה עושה "שר הטבחים" ולמה הוא אחראי על המשמר (= בית הסוהר)? יש פירושים מעניינים.

איך פותרים חלום? יוסף קובע ש"לאלוהים פתרונים" אבל אם תשימו לב להבדלים שבין החלומות, תוכלו לגלות שמאחורי הפתרון מסתתר היגיון שגם בן אנוש יכול להבין.

עדות יוסף. בפסוק טו יוסף מספר בקולו על העוול הכפול שארע לו "כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם-פֹּה לֹא-עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי-שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר".

אֶרֶץ הָעִבְרִים. כך מכונה בסיפור ארצם של האבות. וכך מכונה גם יוסף – אִישׁ עִבְרִי. הוא מצטרף בכך לְאַבְרָם הָעִבְרִי (פרק יד(

יום הולדת חגיגה נחמדת (תלוי בעבור מי) "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת-פַּרְעֹה וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל-עֲבָדָיו" יש מסיבה, יש חנינה ויש גם סגירת חשבונות.

ביטויים-

לאלוהים הפתרונים- יוסף פגש בבית הסוהר את שר המשקים ושר האופים של פרעה. השניים סיפרו לו את חלומותיהם והתלוננו שלא הצליחו לפתור אותם, לא בעצמם ולא בעזרת אחרים. יוסף ביקש מהם שיספרו לו את חלומותיהם, ואם אלוהים יודיע לו את פתרון החלומות, יוכל לסייע להם.
בימינו משתמשים בביטוי כשמתייחסים למצב או לבעיה שנראה שאין להם פתרון. לדוגמה: מתי כבר יהיה שלום? לאלוהים פתרונים…

ועשית נא עמדי חסד- יוסף פתר את חלומו של שר המשקים ואמר שהוא ישוחרר מבית הסוהר וישוב למלא תפקיד בארמון פרעה. יוסף ביקש מהשר שיעשה עימו חסד, כלומר – יעשה לו טובה גדולה, וידבר בשבחו לפני פרעה כדי שגם הוא ישוחרר: שיציין שהוא פתר את חלומו, יספר למלך על עברו וכיצד התגלגל למצרים, ויחזור על טענתו שיוסף לא עשה כל רע.
הביטוי "עשה עימי חסד" משמש במשמעות של עשיית טובה גם בלשון ימינו.

שימו לב:

שימוש חוזר במספר הטפולוגי שלוש.
יוסף מדגיש שרק בזכותו של האל הוא הצליח בפתרון החלומות

נסכם:
יוסף מגיע לכלא (שם שוב מוצא את עצמו יוסף כאחראי מטעם מנהל הכלא) יוסף פוגש שניים משריו של פרעה שר האופים ושר המשקים. השרים חולמים בלילה חלום ומנסים למצוא פתרון . יוסף מציע לפרש את חלומם בעזרת הדרכה שיקבל מבורא עולם .
יוסף מקשיב לחלומם ושם לב ששר המשקים בחלומו מגלה אחריות לתפקידו – מוזג בעצמו. הוא גם שם לב לביטויים חיוביים שבהם משתמש שר המשקים: "עולה", "פורחת", ורואה שבחלום שר המשקים ממלא את תפקידו.
לעומת זאת, בחלומו של שר האופים יוסף רואה שהוא אינו מגלה אחריות למילוי תפקידו – מניח את הסלים עם האוכל במקום שלא יוכל לראותם ולהשגיח עליהם, שהוא משתמש בביטויים שליליים ושהוא אינו מצליח להגיש את האוכל לפרעה בחלום.
לכן יוסף מפרש את החלומות לזה לטובה ולזה לרעה.
ראינו שיש חלומות שמתגשמים.
הדבר היחיד שאיננו מתגשם הוא בקשתו של יוסף ששר המשקים לא ישכח אותו כאשר הוא ישתחרר מהכלא.

הרחבה:
פרשת וישב- האם יש כח לחלומות? (כיכר השבת)

מדרש : לאלוהים הפתרונים- דניאל שרשבסקי (929)

 

פרק מ"א:
פרעה חולם שני חלומות מרהיבים (פסוקים ב-ז, אל תחמיצו בלשון הכתוב!) ומטרידים. בראשון – שבע פרות דלות ורעות בולעות שבע פרות שמנות, בשני – שבע שיבולים שדופות בולעות שבע שיבולים בריאות ומלאות. מוזר מאוד.

פרעה ביקש את פשר החלומות "וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת-כָּל-חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת-כָּל-חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת-חֲלֹמוֹ וְאֵין-פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה" (פסוק ח). תחושת האין מוצא מעוררת אצל שר המשקים את זיכרונו של יוסף וכישרונו המוכח.

יוסף מוּצא מהבור ואחרי שדואגים לשיפור הופעתו, הוא מתייצב בפני פרעה. גם הפעם הוא לא שוכח להדגיש כי זה לא הוא. זה אלוהים: "בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה" (פסוק ט)

נקודת המפתח לפתרון שמביא יוסף היא שלא מדובר בשני חלומות בעלי מסרים שונים, אלא בחלום אחד: שבע הפרות/ השיבולים הטובות והמלאות הן שבע שנות שפע שעתידות לבוא על מצרים. ושבע הפרות/ השיבולים הרעות והרזות הן שבע שנות רעב שיבואו אחריהן. רעב כבד כל כך עד שלא יישאר זכר לשנות השובע. ולמה פעמיים? "כִּי-נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ" (פסוק לב).

דמיינו רגע של שתיקה, אחרי הבשורה הקשה שמוסר החלום. ומיד יוסף ממשיך מפתרון החלום לפתרון הבעיה: "וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם" (פסוק לג), איש שידאג שבמשך כל שנות הרעב תיאסף חמישית מכל התבואה שתגדל הממלכה אל המחסנים המלכותיים. "וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל-עֲבָדָיו" (פסוק לז). מי האיש שיבחר לתפקיד? יוסף!

אל הבור יוסף כבר לא חוזר. באותו המעמד הוא מתמנה למשנה למלך מצרים והוא בן 30.

מרגע זה ועד סוף הפרק – הוא מוציא לפועל את התכנית הכלכלית החדשה למצרים. במשך שבע שנים קונה הממשלה את עודף התבואה של האנשים, וכך נאסף אל המחסנים "בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי-חָדַל לִסְפֹּר כִּי-אֵין מִסְפָּר" (פסוק מט) כך שבשנות הרעב יהיה מה לאכול בין לבין פרעה משנה את שמות של יוסף לצפנת פענח ( מפרנס ומכלכל במצרית ומפענח סודות בארמית) ונולדים שני בניו מנשה ואפרים שפירוש שמותיהם מוכיח כי יוסף לא שוכח ולו לרגע מהיכן הגיע והיכן הוא מרגיש שייך.

לְמה כדאי לשים לב?

פרות ושיבולים. יוסף הבין ששני החלומות הם חלום אחד. אבל לא סתם יש בו גם פרות – מקור החלבונים. וגם שיבולים – מקור הפחמימות.

חרטומי מצרים. הפעם הראשונה (בפסוק ח), אבל לא האחרונה (חכו לספר שמות) שאנחנו פוגשים את חרטומי מצרים – חכמי הכישוף המקומי שאחד מעיסוקיהם המקצועיים היה פתרון חלומות.

טבעת המלך. בפסוק מב פרעה מסיר את טבעתו מעל ידו ומעניק אותה ליוסף, סמל להעברת כל סמכויותיו אליו. אם זה מזכיר לכם את מגילת אסתר, אתם זוכרים נכון. ואגב, יש עוד כמה נקודות דמיון בין הסיפורים.

אופנה מצרית. "וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ" (פסוק מב)

צָפְנַת פַּעְנֵחַ. יוסף זוכה לשם חדש. אם לפרשו על פי התרגומים הארמיים – הרי שמדובר ב"מפענח צפונות", שם שניתן לו על כישוריו בפיענוח החלומות. אם לשיטת תרגום השבעים (התרגום היווני), מדובר בשיבוש השם המצרי: "פא-סנת' נ-פא-ענח'" שמשמעו מכלכל ומפרנס, מה שיעשה יוסף במצרים בשנים הקרובות.

מזל טוב! יוסף בא בברית הנישואים עם: "אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן" (פסוק מה). האם רק השם משותף או שמדובר באותו פוטיפר שיוסף היה עבד בביתו לפני כמה פרקים? תלוי את מי שואלים.

 

"וּפַרְעֹה חֹלֵם" (בראשית מא, א)
מָה מְיֻחָד בְּכָךְ, וְכִי כֹּל הַבְּרִיּוֹת (בני האדם) אֵינָם חוֹלְמִים?
אֶלָּא שֶׁחֲלוֹם שֶׁל מֶלֶךְ – הוּא שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

 

ביטויים-

"שבע השנים הטובות" הוא בסיפור על יוסף, שפתר את חלומות פרעה. משמעות הביטוי היום – תקופה ארוכה ורצופה של שגשוג והצלחה (ולא דווקא שבע שנים). הביטוי ההפוך הוא "שבע השנים הרעות", שגם הוא מופיע בסיפור על יוסף, ומשמעותו היום – תקופה ארוכה ורצופה של מחסור וצָרוֹת.

ט וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים, אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר:  אֶת-חֲטָאַי, אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם-.

בבית הסוהר התוודע שר המשקים לכישוריו של יוסף לפתור חלומות. כדי להמליץ לפרעה על יוסף, צריך שר המשקים להזכיר את שהותו בבית הסוהר. והוא פותח את דבריו במשפט: "אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם". המשפט שמר על משמעותו גם בלשוננו היום, והוא מלווה אזכור של דבר לא ראוי (לא בהכרח דבר חמור) שנעשה בעבר.

 

להרחבה:

מהחולם לחכם: יוסף במצרים וראשית התפנית - http://mikrarevivim.blogspot.com/2013/12/blog-post_15.html

החלום ומשמעותו בסיפורי יוסף

http://www.hofesh.org.il/freeclass/parashat_hashavua/08/03_miketz/1.html

פרק מ"ב:

הרעב כבד בכל האזור. גם בכנען, ארץ מגורי משפחת יעקב. מה עושים? יעקב שולח את בניו למצרים לקנות אוכל. אבל לא את כולם. את בנימין, הבן שנותר לו מרחל, הוא משאיר אתו "כִּי אָמַר פֶּן-יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן" (פסוק ג)

יוסף מזהה את אחיו. הם אינם מזהים שהשליט העומד בפניהם הוא האח שמכרו לעבד לפני כעשרים שנה (בכל זאת, השינוי במעמדו הוא משהו שקשה לדמיין, לא?). "וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם" (פסוק ט). ויוסף מתחיל לפעול למימושם.

הוא מאשים את אחיו בריגול במצרים, ומוכן לזכות אותם מהאשמה רק אם יוכיחו שהם דוברי אמת. ואכן, אם נכון סיפורם שיש להם אח קטן שנשאר בכנען (כמו שסיפרו לו בתשאול הראשוני), שיוכיחו! הוא אוסר את אחיו ב"משמר" (בית הכלא) שלושה ימים, ולאחריהם מציע כפשרה שאחד האחים יישאר כבן ערובה בכלא עד אשר יביאו שאר האחים את האח הקטן למצרים.

המצוקה הקשה שבה נתונים האחים מעוררת גם אצלם את זיכרונות העבר, המלווים ברגשי אשם כבדים: "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל-כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת" (פסוק כא)

השיחה, שהאחים סבורים שהיא פנימית, מובנת גם ליוסף, ששפתם היא שפת אמו. "וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ" (פסוק כד)

שמעון נשאר בבית האסורים במצרים. האחים יוצאים לדרך עם שקים כבדים, וככל הנראה גם בלב כבד. בפתיחת השקים מתגלה להם הפתעה מטרידה – הכסף ששילמו בעבור התבואה – הושם בשקיהם. אנחנו יודעים (כי קראנו בפסוק כה) שיוסף אחראי לכך. סביר להניח שגם האחים משערים ששליט מצרים הוא האחראי לדבר, כחלק מעלילת השווא שהוא טופל עליהם, ומכאן חרדתם הגדולה.

האחים מגיעים הביתה בלי שמעון ועם ההתחייבות להביא את בנימין לשליט מצרים. בקשה שנתקלת בסירוב עיקש מצד יעקב "וַיֹּאמֶר לֹא-יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי-אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ-בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת-שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה" (פסוק לח)

 

לְמה כדאי לשים לב?

המשביר לצרכן. "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל-הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל-עַם הָאָרֶץ" (פסוק ו). עקבו אחרי הפועל שב"ר שבסיפור שלנו מבטא את קניין התבואה.

"הָאֶחָד אֵינֶנּוּ" (פסוק לב) – אחי יוסף מספרים את הביוגרפיה המשפחתית שלהם ולא מסבירים בדיוק מה קרה לאח שאיננו. שלא במקרה מהדהדים בדברים דברי ראובן (כשגילה את הבור הריק) "הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי-בָא" (פרק לז פסוק ל).

דברים שלא ידענו על מכירת יוסף. פסוק כא :"רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ" יוסף התחנן על נפשו. האחים שמעו. ו… לא שמעו.

המליץ (פסוק כג) – הצצה לפרקטיקה של שיחה בין דוברי שפות שונות. מתורגמן. כמו היום.

הרעיון המוזר של ראובן. בניסיון לשכנע את יעקב לקחת עמהם את בנימין למצרים אומר ראובן ליעקב: "אֶת-שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם-לֹא אֲבִיאֶנּוּ (את בנימין) אֵלֶיךָ תְּנָה אֹתוֹ עַל-יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ" (פסוק לז). יעקב לא משתכנע. אפשר להבין למה.

ביטויים:

המשביר לכל עם הארץ-
יוסף היה האחראי למכירת התבואה שהמצרים אָגְרוּ לקראת שנות הרעב. יוסף אחראי גם לחלוקת המזון לכל העם והופך להיות המשביר לכל תושבי מצרים, כלומר: המוכֵר ומספק את התבואה לכל הצרכנים במצרים.
בשנת 1944 הוקמה בישראל רשת חנויות בשם "המשביר לצרכן" והיא קיימת עד היום.

וידבר איתם קשות-

יוסף מכיר ומזהה את אֶחָיו שבאו למצרים כדי לקנות מזון.
אֶחָיו אינם מזהים אותו, והוא אינו חושף את זהותו, אלא מדבר אליהם דברים קשים ולא נעימים. הוא אפילו מאשים אותם שהם מרגלים.

 

שימו לב:
בבואם אל יעקב מספרים האחים את קורותיהם במצרים. כאשר חלק מן הפרטים הם מוסרים במדויק, וחלקם – לא:

א.  הם מספרים על האשמתם בריגול, כדי להצדיק את היעדרותו של שמעון.

ב.  הם אינם מספרים על תכניתו המקורית של יוסף (16) לאסור את כולם ולשלוח אח אחד להביא את בנימין.

ג.  הם לא מספרים כי היו אסורים בכלא שלושה ימים.

ד.  הם לא מזכירים כלל כי יוסף איים עליהם במוות (פס' 20).

ה.  הם מוסיפים לדברי יוסף את המשפט "ואת הארץ תסחרו" – כדי לשכנע את יעקב שעליהם לחזור.

 

הרחבה:
האיש שלא מחזר את שגיאותיו – משה מאיר (929)

לבכות ולהמשיך לחלום- הרב אמנון דוקוב (929)

 

נסכם:

יוסף הפוגש את אחיו לאחר שנים רבות של נתק, ומתאכזר אליהם (מעליל עליהם שהם מרגלים כולא את שמעון ). יוסף רוצה להיות בטוח שאחיו שינו את דרכם ושאכפת להם מאוד מאחיהם שנאסר, ושלעולם לא יחזרו על מה שעשו. לכן יוסף רוקם עלילה שבה יוכל לבחון את האחים. האחים מבינים שאלוהים משיב להם על מעשיהם, מגלים סימני חרטה ומקבלים על עצמם את האשמה: "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ". הבעת החרטה הזאת גורמת ליוסף להתרגש ולבכות ולחזור לאביהם יעקב שיסכים לשלוח למצרים את בנו הקטן בנימין.

 

 

 

 

 

 

פרק מ"ג:

האוכל (שבר, בלשון המקרא) שהובא ממצרים נגמר, ויעקב מבקש מבניו לשוב למצרים כדי לקנות אוכל. אבל… אתם בוודאי זוכרים את מה שיעקב רצה לשכוח: השליט על מצרים, והמשביר לכל הארץ (יוסף) התנה את שובם של האחים למצרים (וגם את השחרור של שמעון) בכך שבנימין אחיהם יבוא עמם. ויעקב חרד חרדה גדולה.

אבל כשסכנת הרעב מאיימת להכחיד את כל המשפחה, מתייצב יהודה מול יעקב ואומר: אין בררה. "שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי" (פסוק ח) ו"אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ" (פסוק ט)

בני יעקב, הפעם כולל בנימין, יורדים למצרים מצוידים במנחה וגם בכסף כפול – זה שהושב להם בפעם הקודמת וכסף נוסף לקניית התבואה. הם מתקבלים במצרים בסבר פנים יפות, הכולל גם הרגעת החששות סביב תעלומת הכסף המושב "שָׁלוֹם לָכֶם אַל-תִּירָאוּ אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם כַּסְפְּכֶם בָּא אֵלָי" (פסוק כג), ואיחוד אחים עם שמעון.

יוסף מתרגש מאוד למראה אחיו הצעיר, בן אמו, בנימין. הוא בוכה (לבד) ומול אחיו מחזיק מעמד. עד… פרק מה.

 

לְמה כדאי לשים לב?

פסוק י: "כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי-עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם" או בגרסה הפולנית – עד שאת מדברת כבר היית הולכת וחוזרת.

המנחה. יעקב שולח עם בניו מנחה "מִזִּמְרַת הָאָרֶץ" (פסוק יא) הכוללת: "מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים" כלומר – מיני מאכל משובחים, בשמים וחומרי רפואה שכנראה לא היו חלק מהתוצר המקומי במצרים. איך אפשר לדעת? יוסף כזכור, ירד למצרים עם  "אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט; הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה" (לז, כה)

השתחוויות. החלום הולך ומתגשם. אחי יוסף, כולל בנימין, משתחווים לו פעמיים, בפסוק כו ובפסוק כח.

סעודה, קרבה ומעמד. האוכל הוא ציר מפתח בפרק. המנחה (מביאים לשליט), ההזמנה לארוחת צהריים (פסוק טז), הלחם, שנאכל בהפרדה על בסיס אתני (פסוק לב) וההשתכרות יחד (פסוק לד) – שיא הקרבה.

רגע של פליאה. פסוק לג. השליט (יוסף) יודע לסדר את האחים לפי סדר הולדתם. אתם יודעים איך. האחים לא. "וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ".

מתנות בלי חשבון. יוסף נותן מתנות לאחיו. לבנימין כפול חמש מכולם (פסוק לד). במשפחת יעקב אף פעם לא הסתירו את מדרג הרגשות…

ביטויים:

מזמרת הארץ- הצירוף "זמרת הארץ" מכוון למיני מאכל משובחים, בשמים וחומרי רפואה שכנראה לא היו חלק מהתוצר המקומי במצרים. יעקב שלח עם בניו את מיני המאכל והבושם כשהם ירדו "לשבור בר" במצרים בתקופת הבצורת הממושכת. נראה כי מיני הצמחים האלה נותנים יבול גם בשנות בצורת, כשלא יורד גשם.
גם היום משתמשים בצירוף "זמרת הארץ" ככינוי למוצרים חקלאיים המייצגים את השפע של אדמת ישראל.

נכמרו רחמיו - רגשותיו של יוסף התעוררו כלפי אחיו, שאותו לא ראה שנים רבות.
גם היום משתמשים בצירוף זה, כשהלב מתמלא רחמים כלפי מישהו.

.

מדרש:

בפרק שלנו משתמש יעקב בשם נדיר – שדי. וכך אומרת התורה: "וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ ..." (מג, יד). ועל זה שואל המדרש (מדרש תנחומא מקץ סימן י):

מה ראה יעקב לברכם באל שדי?

ללמדך שהרבה יסורין עברו על יעקב

עד שהיה במעי אמו היה עשו מריב עמו ...

ברח מפני עשו ללבן והיה שם עשרים שנה בצרות רבות ...

ואחר שיצא רדף לבן אחריו להרגו ...

נמלט ממנו בא עשו בקש עוד להרגו והפסיד עליו כל אותו הדורון עזים מאתים וגו',

יצא מעשו באה עליו צרת דינה, יצא מצרת דינה באה עליו צרת רחל,

אחר כל הצרות בקש לנוח קמעא באה עליו צרת יוסף

אחר כך באה עליו צרת שמעון, אחר כך צרת בנימין,

לפיכך היה מתפלל באל שדי ואומר מי שאמר לשמים וארץ די, יאמר ליסורי די.

יעקב עובר חיים קשים מאוד אבל בשלב מסוים כנראה גם הוא מגיע לשלב שבו הוא אומר – די.

השינוי שחל אצל יהודה:
הרעב בארץ, ויהודה מנסה לשכנע את יעקב אביו לשלוח את בנימין הקטן איתם למצרים:

בראשית מ"ג פסוק ט : אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ, מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ, אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ - וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים"

דבריו של יהודה שכנעו את יעקב, והשאלה - מדוע? הרי בפרק הקודם, כשראובן ביקש לשלוח את בנימין, יעקב סירב.

 

סיבות אפשריות:

1 . ייתכן שהזמן עשה את שלו: בפרק הקודם עדיין היה אוכל במחסן, אבל עכשיו האוכל כבר נגמר, ולכן יעקב הסכים לקחת סיכון.

2. ייתכן שיעקב סמך על יהודה, המנהיג הגיבור, יותר מעל ראובן, שהיה "פחז כמים".

3. וייתכן שההבטחה המיוחדת של יהודה, "וחטאתי לך כל הימים", היא ששכנעה את יעקב. יעקב חינך את בניו ליראת-חטא ללא פשרות. המושג "חטא" היה כל-כך חזק אצלם, שיעקב היה בטוח שהם בשום אופן לא יחטאו.

כך גם יוסף, כמה פרקים קודם, אמר לאשת פוטיפר, שניסתה לשכנע אותו להיות עמה, בראשית לט פסוק ט " וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאַתְּ, וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים?!".
חז"ל פירשו ש"דמות דיוקנו של אביו" נראתה לו באותו זמן, כלומר, החינוך שקיבל מאביו, להתרחק מחטא בכל מחיר, נתן לו כוח עצום לעמוד בפיתוי ולהתנגד לאשה במעמד גבוה הרבה יותר משלו.
ברגע שיהודה אמר "אם לא הביאותיו אליך... וחטאתי לך" - יעקב היה בטוח שיהודה יעשה הכל - ממש הכל - כדי להביא את בנימין בחזרה.
וכך אכן קרה: כשהמשנה למלך רצה לקחת את בנימין, השתמש יהודה באותן מילים, בראשית מד פסוק ל"ב: "כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי לֵאמֹר 'אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ - וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים'"; בשם יראת החטא, יהודה היה מוכן להיות עבד, העיקר שבנימין ישתחרר.
ה"משנה למלך" היה בעצם יוסף, וייתכן שהמילה הזו - "חטאתי" - הזכירה ליוסף את הדברים שהוא עצמו אמר לאשת פוטיפר, וכן את יראת החטא שלמד בבית אביו.

הרחבה:

אותו דבר אבל הפוך- עופר דובר

 

פרק מ"ד:

יש לשער שהפרק הקודם הסתיים מבחינת האחים בהקלה גדולה. לא רק ששליט מצרים הקפריזי לא האשים אותם (לא בריגול ולא בגנבה) אלא גם אירח אותם בנדיבות, שתה אתם לשכרה ואף חילק מתנות. בנימין, שעול השבתו בשלום מוטל על כתפיהם, אִתם. שמעון שוחרר. אפשר לנשום. ולחזור הביתה בשלום.

אבל ליוסף יש תכניות אחרות. הוא מצווה להשיב את הכסף לתיקי אחיו ו…להטמין את גביע הכסף האישי שלו באמתחתו של בנימין. "הֵם יָצְאוּ אֶת-הָעִיר לֹא הִרְחִיקוּ" (פסוק ד) וכבר שולח יוסף לרדוף אחריהם באשמת גנבת הגביע. האחים משוכנעים בחפותם ומציעים "אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת וְגַם-אֲנַחְנוּ נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים" (פסוק ט). שליחו של יוסף מציעה הצעה נגדית – מי שהגביע אצלו יהיה לעבד ליוסף. השאר ישוחררו.

החיפוש מתחיל ו… הגביע נמצא אצל בנימין. "וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל-חֲמֹרוֹ וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה" (פסוק יג).

יהודה מנהל את המשא ומתן מול יוסף על גורלו של בנימין. הצעתו "הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר-נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ" (פסוק טז) נדחית. ואז יהודה נושא את נאום חייו (הנאום הדרמטי ביותר בכל ספר בראשית), נאום שמטרתו לשכנע את השליט העריץ שלא לקחת את בנימין לעבד, ולהחזיר את בנימין הביתה לאביו, כמו שהתחייב.

יהודה מביא את ההתרחשויות דרך כאבו של ה"אָב זָקֵן" שכבר איבד בן אהוב אחד ולא יעמוד באסון נוסף "כִּי-אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי  פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת-אָבִי" (פסוק לד).

 

לְמה כדאי לשים לב?

גביע – לא רק ליין. גם לניחוש עתידות (אולי כמו לקרוא בקפה…) "הֲלוֹא זֶה אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה אֲדֹנִי בּוֹ וְהוּא נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ בּוֹ" (פסוק ה).

רגשות האשם של האחים צפים שנית (למי שמחפש את הפעם הראשונה – מב, כא). הם לא חטאו עכשיו, אבל מה שקורה להם עכשיו מתפרש כעונש על העוון שמלווה אותם מאז פרק לז. "מַה-נְּדַבֵּר וּמַה-נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת-עֲו‍ֹן עֲבָדֶיךָ" (פסוק טז).

פעם ראשונה יוסף שומע את סיפור הכיסוי שסופר לאביו "וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד-הֵנָּה" (פסוק כח).

יהודה בנאומו (פסוקים יח-לד) פורט על הרגשות. חפשו את המשפט המרגש מבחינתכם.

 

ביטויים:

רעה תחת טובה-
יוסף שלח את נציגו לעצור את אֶחָיו בדרכם ולשאול אותם, מדוע שילמו לו רעה תחת טובה, כלומר - מדוע נהגו בכפיות טובה, ובתמורה לכל הטוב שנתן להם גנבו ממנו את גביע הכסף שלו. במקום "לשלם רעה תחת טובה" אפשר לומר "להשיב רעה תחת טובה".

ונפשו קשורה בנפשו-

נפשו של יעקב קשורה בנפשו של בנימין, כלומר - הקשר של יעקב לבנימין חזק מאוד, והוא יתקשה לחיות בלעדיו. הביטוי הזה משמש גם בלשוננו לתאר קשר רגשי חזק במיוחד וחברות בלב ונפש.

מדרש:
כחוט השני חוזר בסיפורי יוסף עֶקרון 'מעשי אבות סימן לבנים': ליעקב אח המבקש להרגו וכך גם ליוסף, יעקב מרמה את אביו בעזרת גדי עזים וכך גם האחים, צאן לבן מתברך בזכות יעקב ובית המצרי מתברך בגלל יוסף, ועוד. כך קורה גם בפרשת הגביע: יוסף מצווה את אשר על ביתו להחביא את גביע הכסף שלו באמתחת בנימין, ואחר כך לרדוף אחרי אחיו ולתבוע את השבת הגנבה, ממש כשם שעשה שנות דור קודם לכן סבו, לבן הארמי, לאביו.
בשני הסיפורים מצהירים המואשמים בגנבה כי הם חפים מפשע, ואף גוזרים עונש מוות על הגנב:
אצל יעקב – עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה (בראשית לא, לב).
ואצל האחים – אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת (פסוק ט).
המדרש כמובן ער לדמיון זה, והוא משתמש בו בתארו את שהתרחש בין האחים לבנימין לאחר מציאת הגביע:
"כיון שנמצא הגביע אמרו לו: מה, גנב בן גנבת, אמך ביישה את אבינו ואתה ביישתנו!"
אך בנימין אינו נשאר חייב:
"אמר להם: יש כאן שעיר [עזים]? יש כאן אחים מוכרים את אחיהם?"
בתגובה, קורעים האחים את שמלותם, ובכך סוגרים מעגל נוסף:
"אמר להן הקב"ה: אתם הקרעתם את אביכם קריעה של חינם, אף אתם קרעו קריעה של חינם".

להרחבה:

עם אחים כאלה שווה לשמור על קשר – יוכי ברנדס (929)

מנהיגות לדוגמא ולמופת- אלוף אמיר אשל (929)

 

פרק מ"ה:
הנאום של יהודה בפרק הקודם עשה את שלו. אמנם לא כפי שיהודה דמיין שיקרה, אבל בהחלט השליט לא נשאר אדיש. "וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק… וַיִּתֵּן אֶת-קֹלוֹ בִּבְכִי… וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף…" (פסוקים א-ג), גילוי מבהיל בעבור האחים. אפשר בהחלט להבין אותם. ברגע זה מתחוור להם שהשליט הכוחני שהתעלל בהם בפרקים האחרונים הוא האח שהם כמעט הרגו לפני כמה שנים. מי יודע מה יהיה גורלם כעת? אבל יוסף ממהר להרגיע: "וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם" (פסוק ה). לפי השקפת עולמו, מכירתו לעבד על ידי אחיו הייתה חלק מתכנית אלוהית שהביאה את יוסף למקום שהגיע אליו, כדי להציל ולהחיות את מצרים ואת כל הסביבה בשנות הרעב.

יוסף מבקש מאחיו להביא את אביו מכנען למצרים. הם יוצאים לדרך, עם עגלות רבות (ציוד מצרי מתנת פרעה), כדי לבצע את מעבר הדירה, ועם הבקשה המפורשת מיוסף לגבי הדינמיקה המשפחתית: "אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ" (פסוק כד)

יעקב נרגש מאוד ומתקשה להאמין. "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד-יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת" (פסוק כח)

לְמה כדאי לשים לב?

ים של דמעות. יוסף בוכה בפרק שלוש פעמים. בנימין פעם אחת. שימו לב לתיאור עצמת הבכי בפסוק ב "וַיִּתֵּן אֶת-קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה".

העוד אבי חי. זו השאלה הראשונה שיוסף שואל. שאלה מפתיעה, שהרי במרכז הנאום של יהודה בפרק הקודם עמדה הדאגה לחייו של האב.

שתיקות. שימו לב כמה מדבר יוסף וכמה שותקים אחיו.

השקפת עולם מקראית. השקפת העולם של יוסף, היא בעצם השקפת העולם של המקרא. המציאות מתנהלת בשני מישורים. האדם מנהל את חייו בבחירה חופשית, אך מבלי שידע הוא מגשים תכנית אלוהית גדולה יותר.

 

 

מילה מנחה :
הפועל "שלח" חוזר 6 פעמים בפרק ומתייחס הן ליוסף ששולח שפע של דברים למשפחתו בארץ כנען, הן לאחיו שכביכול שלחו אותו למצרים, והן לאלוהים שהוא זה ששלח אותו למצרים. נראה שהשימושים השונים בפועל זה באים לבטא את הרעיון שיוסף אומר לאחיו: "לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי הָאֱלֹהִים" (פס' ח). האח שנשלח על ידי אחיו, מתגלה כשליח אלוהים השולח כעת אוכל למשפחתו ומציל אותם.

 

הרחבה:

מחיר הפילוג –גלות – הרב יואל בן נון

מבחינתי אתם אוויר- אריאל סרי-לוי

 

פרק מ"ו:

ככה נראית הירידה למצרים, היציאה אל הגלות הראשונה. "וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וְאֶת-טַפָּם וְאֶת-נְשֵׁיהֶם בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר-שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ. וַיִּקְחוּ אֶת-מִקְנֵיהֶם וְאֶת-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה יַעֲקֹב וְכָל-זַרְעוֹ אִתּוֹ" (פסוקים ה-ו). זוהי יציאה מרצון, ולכאורה בנסיבות משמחות: איחוד משפחתי עם יוסף לאחר שנים קשות, ופתרון למצוקת הרעב. אבל התגלות האל ליעקב בחלום הלילה, פותחת לנו צוהר למה שמתחולל בנפשו: "אַל-תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי-לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם. אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם-עָלֹה" (פסוקים ג-ד)

עם השמחה ועם הדאגה יורדת משפחת יעקב כולה (והפרק מונה ומפרט את כולה) למצרים. שבעים נפש (לא כולל נשים) בסך הכול.

כאשר הם מגיעים לגֹשן (פסוק כח), יוצא יוסף לקראתם. הפגישה בין יעקב ליוסף מרגשת, כצפוי: "וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל-צַוָּארָיו עוֹד" (פסוק כט), אבל מסופרת לנו בקיצור ממש, ומיד עובר יוסף לסידורים הטכניים, ומנחה את האחים מה לומר ומה לא לומר לפרעה – כך שתוצאת השיחה תהיה אישור להתיישבות בגושן.

 

 

לְמה כדאי לשים לב?

יעקב – ישראל. שני שמותיו של יעקב משמשים בפרק בערבוביה. קחו למשל את פסוק ח: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו".

שבעים. שבעים נפש מונה משפחת יעקב. מספר עגול. שלם. יפה. מעביר את המסר של משפחה מבורכת.

גושן.  מה זו הארץ הזו ומדוע יוסף כל כך מעוניין שיתיישבו דווקא בה? מקובל לזהות את ארץ גושן עם אזור הדלתא. האזור מתאים למרעה וגם הוא לא בדיוק מרכז העיר, מה שמאפשר קיום נפרד.

לראות את יוסף ולמות. זו למעשה המשאלה של יעקב. מבחינתו זה השיא "אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת-פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי" (פסוק ל)

 

הרחבה:

חיבוק חיים ומוות- חיותה דויטש (929)

פרק נ:

פרק של פרדות. יעקב מת. יוסף מת. וספר בראשית מסתיים.

יעקב מת (פסוק א). על פי בקשתו הוא ייקבר במערת המכפלה, אך בשל מעמדו של יוסף במצרים הוא זוכה לא רק למילוי משאלתו זו, אלא גם לקבורה מלכותית שכוללת חניטה לפי מנהג מצרים ותהלוכת לוויה מרשימה. (פסוקים ג-יג(

מות יעקב מציף אצל האחים את הפחדים הישנים, ומגלה לנו, וגם ליוסף, שהם לא מאמינים למחילה שהעניק להם בפרקים הקודמים. "וַיִּרְאוּ אֲחֵי-יוֹסֵף כִּי-מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ" (פסוק טו). יוסף מצטער לשמוע, ומתעקש על השקפתו על סיפור חייו: "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם-רָב" (פסוק כ)

ערב מותו משאיר יוסף לאחיו ולכל בני ישראל ההולכים ומשתקעים במצרים מסר חשוב, ובצדו בקשה לקבורה בכנען "פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה" (פסוק כה). עם ההבטחה שגלות מצרים שתהפוך בפרק הבא (בספר הבא) לשעבוד מצרים, עתידה להסתיים, אנחנו מסיימים את ספר בראשית ועוברים לספר שמות.

 

לְמה כדאי לשים לב?

 

מנהגי הקבורה המצריים. יעקב וגם יוסף זוכים לחניטה מצרית. החניטה (שימור הגופה) נמשכה על פי פסוק ג ארבעים יום. והאבל הממלכתי הרשמי – שבעים יום. לא מעט.

שני שלבים למסע הלוויה של יעקב. עד גֹרֶן הָאָטָד (מקום לא מזוהה בעבר הירדן) – בהרכב מורחב הכולל "גַּם-רֶכֶב גַּם-פָּרָשִׁים" (פסוק ט). משם ועד למערת המכפלה – בהרכב משפחתי אינטימי יותר "וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה" (פסוק י(

מבט נבואי. כמו יעקב בסוף ימיו (בפרק הקודם), נפרד יוסף מהעולם במסר נבואי. אמנם כרגע החיים במצרים הם בבחירה. אבל כדי לסיים אותם ולשוב לכנען, תידרש התערבות אלוהית. והיא תגיע. בבוא העת. "וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב" (פסוק כד).

 

ביטויים:
ואתם חשבתם עלי רעה ואלוהים חשבה לטובה- בדברים אלו משיב יוסף לאחיו החוששים שמא ירע להם לאחר מות אביהם. גם אם אחיו חשבו להרע לו כשזרקו אותו לבור, אלוהים חשב אחרת: סייע לו להינצל, להגיע למצרים ולעלות שם לגדולה. הצירוף מבטא את הסיבתיות הכפולה המתקיימת בסיפור יוסף - במישור הארצי המשפחתי ובמישור הקיומי האלוהי.

הרחבה:

שליט על רגש- פרופסור יאיר זקוביץ (929)

סיפורים על עצמנו- חיים באר (929)

סיכום קצר לסיפור יוסף:
בפרק נ' מסתיימים סיפורי יוסף וספר בראשית כולו כשבני ישראל מצויים בגלות מצרים

סיפורי יוסף מדגישים כמה רעיונות מרכזיים:

ה' משגיח ומכוון את גורל האבות

ה' הוא מחולל ההיסטוריה והאדם לעיתים משמש ככלי ביד ה'

שני נבחרים להמשכיות בית יעקב – יהודה בן לאה ויוסף בן רחל. בדורות הבאים ימשיך המאבק והבדיקה מי הוא הראוי להובלת בני ישראל

השינוי שחל ביוסף – יוסף הופך מבן תפנוקים, גאוותן ומרוכז בעצמו לאדם סלחן, מוסרי, מיטיב, מתחשב ומודע לכך שהוא כלי ביד ה'

השינוי שחל באחים – האחים מחכים כל חייהם להענש על ידי ה', ואחר כך על ידי יוסף בשם ה', על שעשו. היסורים והחרטה מביאים אותם לנהוג אחרת באביהם ובבנימין ולדאוג לרווחתם עד כדי סיכון עצמי.

מוטיבים וקווים לדומתו של יוסף המשתקפת מקריאת הפרקים:

סיפור יוסף הוא סיפור רחב יריעה. הוא משתרע מפרק לז בספר בראשית ועד סוף הספר בפרק נ ומתאר את קורותיו של יוסף מנעוריו בכנען והוא בן שבע עשרה שנה ועד מותו במצרים בגיל 110.

בעיצוב דמותו של יוסף נתמזגו שני מאפיינים מנוגדים: הוא היה איש החלומות ואיש הלחם (ראו המינוח: לחם, אלומות, שיבולים, בר, מעשה אופה, אוכל, מאכל, מזון). כ‘בעל החלומות‘ הוא היה איש ’המעֵבר‘ וכאיש הלחם הוא איש המעשה שרגליו נטועות היטב בקרקע המציאות. המיזוג בין הקצוות, גרם לקורותיו להתנדנד בין חלום לבין מציאות: בין חלומות יוצרי מציאות לבין מציאות יוצרת חלומות. לאופי הכמו אגדי של סיפורו תרם גם איפיונו של יוסף כאיש הבורות, זה שנחלץ באופן בלתי צפוי מבורות בלתי אפשריים. כל צמד חלומות גרם לתפנית בחייו שזרקה אותו אל בור או חילצה אותו מבור. חלומותיו הפילוהו אל הבור בכנען וחלומות פרעה חילצוהו מהבור במצרים בתיווך שר המשקים שיוסף פתר לו את חלומו בהיותם בבור.

החלומות טלטלו את יוסף מאיגרא רמא לבירא עמיקתא (מילולית!) ולהֵפך, כשבנקודת ההיפוך מופיע תמיד בגד. הבגד גם התחיל את שורת הטלטלות. כתונת הפסים שעשה יעקב לבנו הייתה לבוש נסיכותי (שמ"ב יג 18-19) שסימנה את יוסף כבן הנבחר. יוסף הפנים היטב את מסר הנבחרוּת, כפי שמעידים חלומותיו שראשיתם בארץ (האלומות) ואחריתם שגתה לשמים (השמש, הירח ואחד-עשר הכוכבים). כתונת הנבחרוּת שהיתה גם כתונת האפליה הבעירה את קנאתם-שנאתם של האחים, ובשדה בדותן הם הפשיטוה מעל יוסף, לפני שהשליכוהו לבור, ואחר-כך טבלוה בדם וקרעוה בשלח (’וַיְשַלחו את כתֹנת הפסים‘). יעקב זיהה את הקרעים ספוגי הדם ככתונת בנו וזעק ’טרֹף טֹרף יוסף‘, קרע את בגדיו לאות אבלות ושם שק במתניו (לז 31-34). בידוי הראיות למותו כביכול של יוסף צלח בידם. גם במצרים צלח בידוי ראיות נגדו שהתבסס על בגדו שהוסר מעליו. אשת פוטיפר האשימה את יוסף לפני אנשי ביתה ואדוניו כמי שרצה לאונסה. ’ויהי כהרימי קולי ואקרא‘, היא אמרה, ’ויעזֹב בגדו אצלי וינס החוצה‘ (לט 18). יוסף הושלך כעונש אל בית האסורים המכונה בסיפור גם ‘הבור‘ (מ 15; מא 14), וגם שם שיחק הבגד תפקיד בגורלו. כשנודעה יכולתו המיוחדת בפתרון חלומות הוא נקרא אל פרעה לפתור לו את חלומותיו, ויוסף יצא אל פרעה לא לפני שהחליף את שמלותיו (מא 14). וההמשך ידוע. יוסף מונה לתפקיד המשנה למלך, הולבש בבגדי שש ורביד זהב הושם על צווארו (מא 42). כשהגיע שלב התפנית ביחסיו עם אחָיו, הוא העניק להם לאות פיוס מתנות בגדים (=‘חֲלִפוֹת שמלֹֹת‘, מה 22), כנגד כתונת הפסים שגירתה את קנאתם-שנאתם אליו בנעוריהם בכנען.

כמו הבגדים, החלומות והבורות כך הלחם הוא מוטיב יסוד בסיפור יוסף. הלחם עובר כחוט השני בשלושת צמדי החלומות. החלום הראשון הוא חלום האלומות של יוסף, החלום האחרון הוא חלום השיבולים של פרעה, ובין שניהם - חלום ’מעשה האופה‘ של שר האופים. כישלון שר האופים באספקת הלחם הראוי לפרעה הוא רמז מטרים לצורך בממונה על הלחם. אלא שיוסף לא נדרש לפתור את הבעיה המוגבלת של ספק המאפה לפרעה אלא את הבעיה הכלל מצרית שתטריד את מנוחת פרעה. הצורך הדחוף בכך העלה את יוסף לגדולה באחת. מבית הבור הוא הוּרץ לפרעה היושב על כסאו, פתר לו את חלומותיו וזכה למעמד-על: ’אתה תהיה על ביתי‘, קבע פרעה, ’ועל פיך יִשק כל עמי רק הכִּסא אגדל ממך‘ (מא 40).

כתונת הפסים של הסיפור שבה שזורים מעשה אומן הבגדים, החלומות, הבורות והלחם נועדה להראות לנמעניו באיזו דרך מופלאה הגיע יוסף מכנען למצרים כדי למלא תפקידו-ייעודו ההסטורי להיות ’המשביר‘. שליח האלֹהים החפץ חיים לבריותיו בכלל ולבית יעקב בפרט: ’ועתה אל תֵּעצבו ואל יִחר בעיניכם כי מכרתם אֹתי הנה‘, הוא אמר לאחיו, ’כי למחיה שלחני אלֹהים לפניכם‘ (מה 5).

הלחם שיחק תפקיד מרכזי ביחסי יוסף ואחיו, החל מחלום האלומות. יוסף סיפר לאחיו, מן הסתם כשהוא עוטה על גופו את כתונת הפסים, שהוא חלם חלום: ’והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי‘ (לז 7). חלום גרמי השמים שבא אחריו הקצין את מסר ההשתחוות, והאחים הזועמים רצו להתפטר מיוסף אחת ולתמיד. הם השליכוהו לבור ריק בשדה כדי שימות לאטו ברעב ובצמא, והם עצמם ישבו ’לאכָל לחם‘ (לז 25). סעודה משותפת במקרא היא בדרך כלל ביטוי של אחוה ורעות, אך סעודת האחים היתה סעודת זדון. הם ראו בצרת נפשו של אחיהם אך אזניהם היו אטומות לתחנוניו (מב 21). יותר מכך, הם שמחו על הגורל הנורא הצפוי לו, כי ציון אכילת לחם (’ויֵשבו לאכָל לחם‘) הוא מוסכמה ספרותית להבעת שמחה. אבל העניינים התגלגלו אחרת מהמצופה, ובסופו של דבר קרה שהאיש שנדון על ידם למוות ברעב הפך לאיש שיציל אותם ממות ברעב. שליטתו בלחם אפשרה לו לכפות עליהם להביא למצרים את אחיו הצעיר וגם את אביו הישיש, ולמעשה, להוריד מצרימה את כל בית אביו מנער עד זקן.

דגשים לחוברת סיפור יוסף:

יש לקרוא את הפרקים , הסיכום אומנם רחב אך יש צורך בהתמצאות בסיפור בפסוקים ובנוסח התנ"כי.

ההרחבות כשמם כן הם הרחבת ידע.

להשלמת הסיכומים ישלחו לכם שיעורים מוקלטים + קובץ שאלות ובאחריותכם למצוא את הזמן המתאים לכם כדי לשבת ללמוד .

מומלץ לראות בנוסף את סרטוני הסיכום של אתר 929 ביוטיוב

בהצלחה צוות תנך