תנ"ך אורט יד לבוביץ' תשפ"א

פסוקים יא- כב- משה מתערב בשלושה קונפליקטים

קונפליקט ראשון- איש מצרי מכה איש עברי

יא וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם; וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו.  יב וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ, אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל.

משה, כרגע נסיך שגדל בארמון בחסות אמו המאמצת- בת פרעה, יוצא אל אחיו. מה פירוש? הוא יוצא מאיזור הנוחות שלו והולך למקום שבו יכול להתבונן בבני עמו. בשלב זה הוא כמובן יודע שהוא עברי, למרות מה שאולפני דיסני ניסו לטעון (או מי שהפיק "את נסיך מצרים"). הוא עד למקרה בו איש מצרי מכה איש עברי, החזק מתעמר בחלש, ומגיב: מתבונן סביב, רואה שאין עדים, מכה (=הורג) את המצרי וטומן אותו בחול. מוודא שאין עדים ונפטר מהגופה.

משה בחר להתערב למען החלש בקונפליקט הזה.

"וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ"- על פי המדרש, ראה שאין איש שמוכן לקום נגד המעשה, ולכן פעל בעצמו.

קונפליקט שני- שני עבריים רבים

יג וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר, לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה, רֵעֶךָ.  יד וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ--הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי; וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר, אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר.

משה רואה שני אנשים עבריים ניצים (=רבים. הוא פונה למי שהוא מזהה כ"רשע" ושואל: לָמָּה תַכֶּה, רֵעֶךָ? הפעם משה לא פועל באלימות, אלא בוחר בשיח. מעניין אם התגובה של האיש גרמה לו להתחרט על כך:

מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט- מי מת ומינה אותך לשופט?

הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי- מה תעשה לי? תהרוג אותי כמו שהרגת את המצרי?

כאן אנו, כמו משה, מבינים כי האירוע דלף. הריגת המצרי ידועה לאנשים וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר, אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר. כנראה שהוא לא בדק מספיק טוב שאין עדים... או שהוא טעה כמו רבים ולא ראה את האנשים השקופים, העבדים, כאשר בחר לפעול.

רש"י חש לא בנוח עם הסצנה, ולכן פירש אותה באופן מאוד עקיף ומורכב:

אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר- מה נודע? למה מגיע לבני ישראל להיות עבדים במצרים. הם מרושעים.

קונפליקט שלישי- הרועים ובנות כהן מדיין

טו וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת-מֹשֶׁה; וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר.  (סצנת דפוס- הקורא המיומן כבר חושד שיש לפניו סיפור היכרות שיסתיים בחתונה).

טז וּלְכֹהֵן מִדְיָן, שֶׁבַע בָּנוֹת; וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה, וַתְּמַלֶּאנָה אֶת-הָרְהָטִים, לְהַשְׁקוֹת, צֹאן אֲבִיהֶן.  יז וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים, וַיְגָרְשׁוּם; וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאנָם.

הרועים מציקים לבנות של כהן מדין, ומשה מתערב בקונפליקט- הוא מושיע אותן ואם הוא כבר שם, גם משקה את הצאן.

מה המשותף לשלושת הסיפורים?

בשלושתם משה לא עומד מנגד! הוא בא לטובת החלש, הוא מגלה מנהיגות ובוחר לפעול כנגד החזק והמרושע, ולטובת החלש הנדכא. אלו תכונות שיסייעו לו כמי שעתיד להוציא את ישראל ממצרים.

סצנת הדפוס נמשכת:

יח וַתָּבֹאנָה, אֶל-רְעוּאֵל אֲבִיהֶן; וַיֹּאמֶר, מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם.  יט וַתֹּאמַרְןָ--אִישׁ מִצְרִי, הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים; וְגַם-דָּלֹה דָלָה לָנוּ, וַיַּשְׁקְ אֶת-הַצֹּאן.  כ וַיֹּאמֶר אֶל-בְּנֹתָיו, וְאַיּוֹ; לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת-הָאִישׁ, קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם.  כא וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה, לָשֶׁבֶת אֶת-הָאִישׁ; וַיִּתֵּן אֶת-צִפֹּרָה בִתּוֹ, לְמֹשֶׁה.  כב וַתֵּלֶד בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם:  כִּי אָמַר--גֵּר הָיִיתִי, בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.  {פ}

לפי דרישות סצנת הדפוס, ראינו את כל המרכיבים בסיפור זה:

זר מגיע לעיר

מתיישב ליד באר

עוזר לעלמה במצוקה

מוזמן לבית אביה

מסכימים על חתונה

לציפורה ולמשה נולד בן, משה קורא לו גרשום. מדרש השם מעניין מאוד- גֵּר הָיִיתִי, בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. משה הוא גר במדיין, הבית היא מצרים.

המספר מרים לקראת הפרק הבא (שירד במיקוד):

כג וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹהִים, מִן-הָעֲבֹדָה.  כד וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת-נַאֲקָתָם; וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת-בְּרִיתוֹ, אֶת-אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק וְאֶת-יַעֲקֹב.  כה וַיַּרְא אֱלֹהִים, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֵּדַע, אֱלֹהִים.

פרעה המשעבר מת, ובנו ממשיך את דרכו אחריו. בני ישראל זועקים לה' ורק אז הוא נזכר בברית עם אברהם. אלהים חש אמפתיה כלפי הסבל של עמו, והבנה זו וכן היזכרות זו, בהכרח תביא לפעולה. כשם שמשה פעל למען החלשים לאורך הפרק, גם אלהים יפעל למען עמו המוחלש בהמשך.

מעניין לציין כי ישועת ישראל תגיע רק לאחר בקשת העזרה. "עזרה תימצא למי שיבקש אותה". תהילת עולם למי שמזהה את המקור.