תנ"ך אורט יד לבוביץ' תשפ"א

פסח

א שָׁמוֹר, אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב, וְעָשִׂיתָ פֶּסַח, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:  כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, הוֹצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם--לָיְלָה.  ב וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, צֹאן וּבָקָר, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.  ג לֹא-תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל-עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי:  כִּי בְחִפָּזוֹן, יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת-יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.  ד וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל-גְּבֻלְךָ, שִׁבְעַת יָמִים; וְלֹא-יָלִין מִן-הַבָּשָׂר, אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן--לַבֹּקֶר.  ה לֹא תוּכַל, לִזְבֹּחַ אֶת-הַפָּסַח, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.  ו כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ--שָׁם תִּזְבַּח אֶת-הַפֶּסַח, בָּעָרֶב:  כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם.  ז וּבִשַּׁלְתָּ, וְאָכַלְתָּ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ; וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר, וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ.  ח שֵׁשֶׁת יָמִים, תֹּאכַל מַצּוֹת; וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, עֲצֶרֶת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ--לֹא תַעֲשֶׂה, מְלָאכָה.  {ס}

על הפסח:

שָׁמוֹר, אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב, וְעָשִׂיתָ פֶּסַח, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ

מכאן בא השם הנוסף של החג הפסח- חג האביב (שמות נוספים: חג המצות- מהמקרא, חג החירות- המצאה של גננות).

מהו אביב? עונה בשנה. הזמן הקסום של הפריחה- בשדות ובעור, חרקים משונים יוצאים להתרבות, פעם חם ופעם קר ותמיד, אבל תמיד, יש אבק ואובך. בקיצור- חגיגה לאלרגיים שבינינו.

אביב הוא לא סתם עונה, הוא עונה חקלאית חשובה! זהו זמן ראשית הבשלת התבואה, כל המאמץ שהתחיל לאחר האסיף (בסתו) מתחיל להראות פירות- תרתי משמע! זו עונה נהדרת למדיי (אבל לא נהדרת כמו בסוכות, חג האסיף שבו סוף סוף מרוויחים מכל השנה החקלאית "ושמחת בחגך והיית אך שמח).

האביב הוא זמן יציאתנו ממצרים, ולכן הוא מסמל את תחילת השנה, תחילת היותנו עם בן חורין. כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, הוֹצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם--לָיְלָה.

מנהגי הפסח:

1. ב וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, צֹאן וּבָקָר, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם- זבח הפסח הוא קורבן הפסח. בעוד שבמקורות אחרים (ספר שמות) יש לזבוח מן הצאן (שחיטת כבש כפי שנהוג בעדות מסויימות עד היום), כאן ספר דברים מקבל גם בקר (עגל). המיוחד בספר דברים- זובחים את זבח הפסח רק בבית המקדש! מדוע? כי בספר דברים נכנס תיקון לחוק שדורש שכל טקס דתי יתקיים אך ורק במקום הנבחר, הלא הוא בית המקדש. טיעון זה מקבל חיזוק בהמשך: ה לֹא תוּכַל, לִזְבֹּחַ אֶת-הַפָּסַח, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.  ו כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ--שָׁם תִּזְבַּח אֶת-הַפֶּסַח, בָּעָרֶב:  כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם. (הטקס נעשה בערב. אגב, בי"ד בחודש, כאשר הירח מלא ואפשר לראות מה אתה אוכל...)

2. ג לֹא-תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל-עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי:- איסור אכילת חמץ ודרישה לאכול מצות- זכר ליציאה החפוזה ממצרים, הבצק לא הספיק להחמיץ ולכן אוכלים מצות. לפי זה חייבים לאכול מן המצות. על כן המצה היא חלק מקערת הפסח ויש לברך עליה ולאכול ממנה "כזית" בסדר הפסח. אגב, פעם כשהיינו בסדר פסח הבת שלי ביקשה מצה עם נוטלה. הסברתי לה שזה לא מתאים לסעודת פסח, אך היא מצאה טיעון חזק: "סבא אמר: נוטלים את המצות".

אכילת המצות, ומכאן גם שמשך החג, נמשכת שבעה ימים.

3. ד וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל-גְּבֻלְךָ, שִׁבְעַת יָמִים; וְלֹא-יָלִין מִן-הַבָּשָׂר, אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן--לַבֹּקֶר- איסור החזקת חמץ.

שְׂאֹר= חמץ. אסור שימצא בכל גבולך, כלומר- לא רק בבית אלא בכל מקום, בעירך, בארצך אם תרצו. רעיון זה מעוגן עד היום בחוק (כנסו לקישור).

כדי להימנע מחטא, לאחר שהבינו שלא ניתן לאכוף את עיניין הימצאות החמץ בכל עיר ובכל המדינה, וגם כי יש אנשים שאינם יהודים בישראל... המציאו את ההלכה המתוחכמת למדיי שנקראת- מכירת חמץ!

4. וְלֹא-יָלִין מִן-הַבָּשָׂר, אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן--לַבֹּקֶר.- אין להשאיר שאריות לבוקר. מדוע בעצם? ראשית, אין מקרר. באביב מתחיל להיות חם ולא היינו רוצים שתפרוץ מגפה בגלל מישהו שאכל משהו לא ראוי דווקא בזמן הזה של השנה, נכון?

שנית, זה ימנע ביזבוז- אם כבר שחטת כבש, תדאג להזמין אורחים כדי שיאכלו בתאבון, ואז לא שחטת סתם כבש כדי לזרוק חצי ממנו. אם כבר בע"ח הוקרב, לפחות שיאכלו ולא יזרקו! זה רעיון נחמד שגם מעודד דאגה לחסרי היכולת, שמוזמנים להנות מהזבח, וגם מונע ביזבוז מזון.

5. ח שֵׁשֶׁת יָמִים, תֹּאכַל מַצּוֹת; וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, עֲצֶרֶת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ--לֹא תַעֲשֶׂה, מְלָאכָה.- שמיני עצרת- לאחר ערב החג ויום החג ישנו שבוע שנקרא "חול המועד", זהו זמן שבו מותרת מלאכה, זמן של ימים טובים אך לא מקודשים כמו שבת, מותר לעבוד, לבשל וכדומה. בסוף פרק הזמן הזה, שבוע מתחילת החג, מסיימים את הפסח שוב בחג, מה שמכונה "חג שני", ובו מתארחים אצל הצד שהפסיד השנה... ולא, שמיני עצרת הוא לא המצאה של אירגוני המורים, כדי להשיג עוד יום חופש. זו אגדה אורבנית.

שבועות

ט שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת, תִּסְפָּר-לָךְ:  מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ, בַּקָּמָה, תָּחֵל לִסְפֹּר, שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת.

7שבועות הם 49 ימים, זהו פרק זמן שנקרא "ספירת העומר". מתי מתחילה הספירה? מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ, בַּקָּמָה, מהרגע שמתחיל הקציר. כמה זמן יש לסיים את הקציר? 49 ימים, משך ספירת העומר.

מהו העומר?

בזמן שבית המקדש היה קיים היו מקריבים 'ממחרת השבת', היינו בט"ז בניסן, למחרת חג הפסח את קורבן העומר. הקרבן נקרא 'עומר', על שם כמות התבואה המוקרבת, שהיא 'עומר', לכהן שיניפנו 'לפני ה' '. על שם הנפה זו הקרבן נקרא גם 'עומר התנופה'.

הקרבן היה עשוי משעורה, והוא התיר את התבואה החדשה למאכל. בשבועות היו מקריבים את שתי הלחם שהיו עשויות מחיטה, והן התירו הבאת קורבנות מקמח התבואה החדשה.

מדוע תקופת העומר היא תקופה של אבלות?

מקובל על החוקרים שהמשמעות הראשונית של המנהגים בספירת העומר קשורה בחרדה של עובד האדמה להצלחת הקציר, שכן ספירת העומר היא תקופת הקציר. בין היתר, קשור גם ל"ג בעומר בחרדה זו.

החקלאי היה חרד להצלחת היבול ולתוצרת רבה וטובה, ולכן נקט במנהגי אבלות כדי לעורר את רחמי האל ובכך להגדיל את הפיריון.

י וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ--מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ, אֲשֶׁר תִּתֵּן:  כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.  יא וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ--בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ, שָׁם.  יב וְזָכַרְתָּ, כִּי-עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ, אֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה.  {פ}

בחג השבועות צריך לתת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ--מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ, בנדיבות לבית המקדש. את הביכורים מביאים למקדש ובארוחת החג הגיגית משתפים לא רק את המשפחה אלא גם את נזקקי העיר- העבד, האמה, הגר, היתום, האלמנה... ואפילו הלוי! למה הלוי? ללוי אין נחלה (אדמה חקלאי) והוא תלוי בתרומות.

היכן מקיימים את החג? בבית המקדש, המקום הנבחר.

חג הסוכות

יג חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ, שִׁבְעַת יָמִים:  בְּאָסְפְּךָ--מִגָּרְנְךָ, וּמִיִּקְבֶךָ.  יד וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ:  אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.

חג הסוכות, הוא חג האסיף, שבו מרכזים את כל התוצרת- מהגורן, מהיקב. סוף סוף מתחילים להרוויח! בחגיגות משתפים גם את מעוטי היכולת (כמו בשבועות).

טו שִׁבְעַת יָמִים, תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה:  כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, וְהָיִיתָ, אַךְ שָׂמֵחַ.

משך חג- שבעה ימים. בזמן זה חוגגים את היבול המוצלח, זה זמן של שמחה. במקרא, חג הסוכות נחשב לחג החשוב ביותר מבין השלושה. גם אם היום נהוג להדגיש יותר את פסח או את ראש השנה. Fun Fact- בקהילת יוצאי לוב נהוג לקיים בסוכות הילולה בבית הכנסת בושאייף שנמצא במושב זיתן.

סיכום שלושת רגלים

טז שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה  (רגל= פעם, שלוש רגלים פירושה שלוש פעמים), יֵרָאֶה כָל-זְכוּרְךָ אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר--בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת, וּבְחַג הַסֻּכּוֹת; וְלֹא יֵרָאֶה אֶת-פְּנֵי יְהוָה, רֵיקָם.  יז אִישׁ, כְּמַתְּנַת יָדוֹ, כְּבִרְכַּת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ. 

שלוש פעמים בשנה יש להגיע לבית המקדש, ולא להגיע בידיים ריקות! יֵרָאֶה כָל-זְכוּרְךָ- שני פירושים:

א. יראה כל זכר- הזכרים מחוייבים במצוות עלייה לרגל.

ב. כל זכר לעם ישראל, כל צאצא.

דיני משפט שלא קשורים בשום צורה לפרק ועדיין...

  יח שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק.

עיקרון שלטון החוק, פשוטו כמשמעו.

יט לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים; וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד--כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם.

אסור להטות משפט (להטות זה לעקם, ההפך מישר).

להכיר פנים- להעדיף מישהו בגלל מי שהוא, בלי להתייחס למעשים. אסור לשפוט מישהו אחרת רק כי הוא חשוב או עשיר או מפורסם.

לקחת שוחד- זה ברור, שוחד מעוות הכל.

כ צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף--לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.

שאיפה לחברה צודקת, ולצידה איום מרומז: אפשר יהיה לחיות בארץ המובטחת רק אם ישמר הצדק. אחרת אין לעם זכויות קיום בארצו.

הערה קטנה על עבודה זרה:

  כא לֹא-תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה, כָּל-עֵץ:  אֵצֶל, מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה-לָּךְ.  כב וְלֹא-תָקִים לְךָ, מַצֵּבָה, אֲשֶׁר שָׂנֵא, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.

איסור על אלוהי עץ ואבן. אשרה היא עץ שייצג את אלת הפיריון אשרה (או עשתורת, או אישתר או אפילו ענת). ריבוי השמות מלמד על ריבוי התרבויות שכן סגדו לעץ. כשחושבים על זה, יתכן שזה הגיוני יותר מהאופציה השניה- מצבה: אלהי אבן.

את שניהם אסור.