תנ"ך אורט יד לבוביץ' תשפ"א

א.      כיבוש עיר קרובה וכיבוש עיר רחוקה

 ט וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשֹּׁטְרִים, לְדַבֵּר אֶל-הָעָם; וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת, בְּרֹאשׁ הָעָם.  {ס}  י כִּי-תִקְרַב אֶל-עִיר, לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ--וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ, לְשָׁלוֹם.  יא וְהָיָה אִם-שָׁלוֹם תַּעַנְךָ, וּפָתְחָה לָךְ:  וְהָיָה כָּל-הָעָם הַנִּמְצָא-בָהּ, יִהְיוּ לְךָ לָמַס--וַעֲבָדוּךָ.  יב וְאִם-לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ, וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה--וְצַרְתָּ, עָלֶיהָ.  יג וּנְתָנָהּ ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ; וְהִכִּיתָ אֶת-כָּל-זְכוּרָהּ, לְפִי-חָרֶב.  יד רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר, כָּל-שְׁלָלָהּ--תָּבֹז לָךְ; וְאָכַלְתָּ אֶת-שְׁלַל אֹיְבֶיךָ, אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ לָךְ.  טו כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכָל-הֶעָרִים, הָרְחֹקֹת מִמְּךָ מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא-מֵעָרֵי הַגּוֹיִם-הָאֵלֶּה, הֵנָּה.  טז רַק, מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה--לֹא תְחַיֶּה, כָּל-נְשָׁמָה.  יז כִּי-הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם, הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי, הַחִוִּי, וְהַיְבוּסִי--כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ, ה' אֱלֹהֶיךָ.  יח לְמַעַן, אֲשֶׁר לֹא-יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת, כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם, אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם; וַחֲטָאתֶם, לַה' אֱלֹהֵיכֶם. 

·         עיר רחוקה- עיר שנמצאת מחוץ לגבולות הארץ המובטחת, והיא נכבשת על מנת להרחיב את הממלכה למעמד איפריה. לעיר כזאת מאפשרים להיכנע, אם נכנעה- השיעבוד שלה בא לידי ביטוי בתשלום מס. אם לא נכנעה- צרים עליה, כובשים אותה, הורגים כל זכר ולוקחים בשבי את הנשים, הטף, הבהמות והרכוש.

·         עיר קרובה- עיר שנמצאת בתחומי הארץ המובטחת והיא נכבשת על מנת להתיישב במקום תושביה הקודמים, אותם יש להשמיד. לעיר כזאת לא מאפשרים להיכנע אלא משמידים את אנשיה ואת התרבות החומרית, לרבות בע"ח. הנימוק- שלא נלמד מהם עבודה זרה.