תנ"ך אורט יד לבוביץ' תשפ"א

ביחידה זו נלמד מהו "נדר" ומתי הגיוני לומר "נודר"  (רמז: שונה מהשימוש הנפוץ בימינו, למשל: איזו עוגייה טעימה, נודר).

יעקב חלם חלום נבואי מוזמן מראש (ישן על אחת מאבני המקום), וראה סולם שמגיע לשמים, ומלאכים עולים ויורדים בו. אלוהים הבטיח לו את הבטחת הזרע והבטחת הארץ, ואף הבטיח ברמה האישית שיעקב יזכה להגנה צמודה ויחזור לאדמה שעזב (לא ברור אם זו אירוניה, יעקב אכן חזר ל-א-ד-מ-ה, לאחר שמת במצרים אך הובא לקבורה בארצו).

פסוקים ט"ז- כ"ב: הנדר

טז וַיִּיקַץ יַעֲקֹב, מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי.  יז וַיִּירָא, וַיֹּאמַר, מַה-נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה:  אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים, וְזֶה, שַׁעַר הַשָּׁמָיִם.  יח וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר, וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ, מַצֵּבָה; וַיִּצֹק שֶׁמֶן, עַל-רֹאשָׁהּ.  יט וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, בֵּית-אֵל; וְאוּלָם לוּז שֵׁם-הָעִיר, לָרִאשֹׁנָה. 

יעקב מסיק כי הנקודה בה לן היא פורטל לשמים "וְזֶה, שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" ולכן מקדש את המקום. יוצק שמן על האבן (הידועה גם ככרית) וקורא למקום "בית אל". זהו מדרש שם שמייצג את התפיסה של יעקב לפיה המקום הוא בית האלוהים. לפני כן, אומר המספר,

 כ וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר:  אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ.  כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים.  כב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה--יִהְיֶה, בֵּית אֱלֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.

וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר- נדר הוא התחייבות מקודשת כלפי האל שכוללת "תן וקח". האדם מבקש מהאל לעשות משהו עבורו, להגשים עבורו משאלה אם תרצו, ובתמורה הוא מתחייב לשלם על כך. התנאים מסוכמים כבר בשלב הנדר, וחובה לקיים את התנאים! כדי לבטל נדר נדרש טקס מיוחד ומורכב, ובתנ"ך כל סיפורי הנדר קויימו (גם אלה שדרשו קורבן טראגי, כמו בת יפתח). הואיל ואנשים נוטים לנדור נדרים מבלי לייחד לכך מחשבה יתרה, קיימת היום תפילת התרת נדרים (השנה התקיים בזום).

יעקב מתאר את תנאי הנדר:

אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי,

 וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, 

וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. 

 כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי;

כלומר: אלוהים יהיה עימו, ישמור אותו במסעו, ידאג לו למזון ולבגד, וישיבו בשלום לבית אביו, אז:

 וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים.

כב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה--יִהְיֶה, בֵּית אֱלֹהִים; 

וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.

אלוהים יהיה האל של יעקב, והאבן תהיה ציון קדוש, ויעקב יתן מעשר מכל אשר לו לאל (במקום הקדוש הזה).