תנ"ך אורט יד לבוביץ' תשפ"א

חלוקת הפרק:

פס' א-ה- אקספוזיציה- יהודה מתחתן ונולדים לו שלושה ילדים.

פס' ו-יא – עלילות תמר (חתונה -הלוויה, חתונה-הלוויה, המתנה).

פס' יב-יד –תמר מבינה שיהודה לא מתכוון לתת לה את בנו שילה.

פס' טו-כא-  תמר מתחפשת לזונה, יהודה "מתאחד" עם תמר ללא ידיעתו.

פס' כב-כד- יהודה מגלה שתמר זנתה ומבקש לשרוף אותה בכיכר העיר.

פס' כה-כט- יהודה מתוודה שטעה, מתחתן עם תמר ונולדים להם תאומים.

סיפורנו מתחיל כבר במשפט בעייתי: "וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו" (פס' א)
מה אומרים על כך הפרשנים?

רד"ק: ויהי בעת ההיא וירד יהודה - אחר שנמכר יוסף. ובאמרו וירד - נראה , כי מ'דותן' ל'עדולם' הוא ירידה. ובדרש  שהורידוהו אחיו מגדולתו; שנתחרטו במכירת יוסף ואמרו לו: כשם שאמרת לנו: "לכו ונמכרנו"  , אִלו אמרת לנו: 'לכו ונשיבהו אל אבינו' היינו שומעים לך. : וירד יהודה - לא היה צריך לומר אלא "ויוסף הורד מצרימה" ? רבי אלעזר אומר: כדי לסמוך ירידה לירידה. 

כלומר, רד"ק בעצם טוען שיהודה ירד ברמה מבחינת האחים, הם "כועסים" עליו (משום מה, האם הם אינם אחראים למעשיהם) ומשום כך יהודה מחליט "לתפוס מרחק" וללכת לעשות לביתו.

אך לא זו בלבד שהוא מחליט לעזוב את אחיו, הוא עושה מעשה שעוד מתקופת סבו אברהם הוא פסול. הוא לוקח אישה כנענית לאישה (הפרשנים אגב מנסים לפרש כי המילה כנעני משמעותה כאן סוחר, אך קשה להאמין שלזה התכוון הסופר המקראי) אשתו, נטולת שם, אבל בעלת הייחוס: בתו של שוע, יולדת ליהודה שלושה בנים ער, אונן ושלה.

והנה הגיע העת ויהודה חיתן את בנו ער עם אישה נחמדה בשם תמר, אך אבוי! "וַיְהִי, עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה--רַע, בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיְמִתֵהוּ, יְהוָה." (פס' ז) 
רד"ק פירש (בלשון מעט ציורית וגרפית מדי) :
ויהי. רע בעיני יי' - ... בדברים שבינו לבינה. ואמרו רבותינו ז"ל , שהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ , כדי שלא תתעבר , כדי שלא תכחיש יופיו.

אוקיי עברנו את זה…. עכשיו הגענו לאונן גם שם הסיפור לא הרבה יותר טוב: " וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן, בֹּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ; וְהָקֵם זֶרַע, לְאָחִיךָ.   וַיֵּדַע אוֹנָן, כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע; וְהָיָה אִם-בָּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיו, וְשִׁחֵת אַרְצָה, לְבִלְתִּי נְתָן-זֶרַע, לְאָחִיו" (פס' ח-ט) אין צורך להסביר .. אבל אעשה זאת בכל זאת, לאונן לא היה אכפת להוליד לתמר ילדים אבל הוא הבין שהילד לא יהיה על שמו אלא על שם אחיו ולכן גם יהיה היורש החוקי של יהודה, ומכאן הוא העדיף לשפוך זרע לבטלה ו...גם הוא מת.

נשארנו עם שלה, יהודה מבין את הפרנציפ ובמקום להאשים את ילדיו (או את החינוך שלו ושל אשתו) או את ה'  הוא מאשים את תמר בהריגתם של בניו, ולכן, כדי לשמור על בן אחד בחיים הוא מחליט "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית-אָבִיךְ, עַד-יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי" (פס' יא) כלומר, בעברית מדוברת אומר לה יהודה don't call us we call you , חכי עד ששלה יגדל ואז אדבר איתך.

הימים חולפים שנה עוברת .. הימים חולפים שנה עוברת.. אבל יהודה לא משמיע קול או מנגינה ושלה כבר גדול ובנוסף, גם אמא של שלה נפטרה. תמר מקבלת מסרים כי חמה (האבא של החתן המנוח ועל פי ההבטחה גם העתידי) נמצא באזור והיא מחליטה לעשות מעשה.
איזה מעשה? טוב ששאלתם/ן
"וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ, וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף, וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם, אֲשֶׁר עַל-דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה:  כִּי רָאֲתָה, כִּי-גָדַל שֵׁלָה, וְהִוא, לֹא-נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה." (פס' יד) אתם מבינים/ות היא מתכסה בצעיף ובעצם מתחפשת לזונה. לא עובר אפילו… פסוק ויהודה מופיע, ולמה הוא לא מזהה אותה? נכון, בגלל הצעיף. יהודה ותמר מתמקחים על תנאי התשלום ובסוף מוחלט שהתשלום יהיה גדי עזים, אך עד התשלום יהודה משאיר ערבון: מטה פתילות וחותמת, כלומר, אמצעי זיהוי של היום (אם תרצו ת.ז ) הם עושים מה שעושים ותמר סוף סוף, אחרי שנים של צפייה, בהריון. 
תמר חוזרת לביתה וחוזרת ללבוש את בגדי אלמנותה, כדי שאף אחד לא יחשוד. הזמן עובר ויהודה שולח את איש עדולמי כדי למצוא את הזונה או בעברית צחה, הקדשה, אך אף אחד לא יודע מי זו. יהודה נלחץ, בכל זאת, כל החיים שלו נמצאים אצל האישה המסתורית. 
עברו כבר שלושה חודשים, את האישה לא מוצאים, אך שמועה מוצאת את אוזנו של יהודה "וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ, וְגַם הִנֵּה הָרָה, לִזְנוּנִים; וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף " (פס' כד). יהודה מקבל את המסר שתמר בהריון והוא, שרוצה לשמור על כבוד משפחתו, אומר : מה איזו קדשה היא, חייבים לשרוף אותה.
תמר בדרכה ליהודה (ולפסטיבל השריפה בכיכר העיר) שואלת/מעבירה מסר ליהודה  "הִוא מוּצֵאת, וְהִיא שָׁלְחָה אֶל-חָמִיהָ לֵאמֹר, לְאִישׁ אֲשֶׁר-אֵלֶּה לּוֹ, אָנֹכִי הָרָה; וַתֹּאמֶר, הַכֶּר-נָא--לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה, הָאֵלֶּה" (פס' כה) כלומר, היא שואלת בתמימות האם יהודה מזהה את הציוד ששלחה. הוא כמובן מבין מייד כי הוא 'אכל אותה' " וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי, כִּי-עַל-כֵּן לֹא-נְתַתִּיהָ, לְשֵׁלָה בְנִי" (פס' כו) יהודה מתוודה על חטאו, מכה על חטא ומודיע, קבל עם ועדה, כי תמר צדיקה יותר ממנו.
הסיפור מסתיים בלידה, ולא סתם לידה, אלא לידת תאומים! אבל גם פה הסיפור מוזר. המיילדת רואה את הילד הראשון שמוציא את ידו, היא קושרת לידו חוט שני (סוג של בד) אך לפני שהיא מספיקה להוציא את הילד שולח התאום את היד ויוצא קודם, ממש כמו פורץ, ולכן שמו פרץ ואז השני שיוצא שמו זרח.

סוף מוזר, סיפור מוזר במיקום מוזר. הפרק הזה עוד ילמד, יקרא, ויסופר.