שמות פרק ב' - moses
סיפור טוב צריך לספר מההתחלה ולכן, למרות שהפרק שאנחנו לומדים עכשיו הוא פרק ב' (ותודה למשרד החינוך) אנחנו נחזור מעט אחורה. הימים הם ימיו של יוסף שסוף סוף גילה לאחיו שהוא האח הנשכח, אותו הם זרקו לבור, ובאופן די אירוני, זה שהוכנס לבור מוציא את משפחתו מהבור ומשכן אותם (בהסכמת) פרעה בארץ גושן. אחיו של יוסף מצליחים ומתרבים והם חיים באושר ועושר עד שיוסף מת וגם המלך מתחלף. אז... קבלו במחיאות כפיים סוערות את …. פרעה אבל אחר...כזה שלא יודע את יוסף (שני פירושים : לא מכיר/לא מוקיר). הוא הראשון לזהות אותנו כעם ועכשיו, אחרי ההקדמה, אפשר להתחיל. הפרק שלנו מתחיל די רגיל, בן לוי פוגש בת לוי הם אוהבים ויולדים ילד לוי הם רואים "כי טוב הוא" (פס' ב) ומצפינים אותו, כלומר מחביאים אותו בבית שלושה חודשים. רגע מה זאת אומרת "כי טוב הוא"? מפרש הרמב"ן: ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו - ידוע כי כל הנשים (תוספת שלי גם הגברים) אוהבות את בניהם, יפים ושאינן יפים, וכולן תצפננה אותם בכל יכלתן , ואין צורך לטענת כי טוב הוא! אבל פירוש ה'טובה' הזאת, שראתה בו טוב מחודש, וחשבה כי יארע בו נס וינצל, ולכן נתנה אל לבה וחשבה מחשבות בעניינו. כלומר, יש הרואים בזו תובנה של האם (יוכבד שמה) שהילד הזה הוא לא סתם, הוא משהו מיוחד, יש בו, בילד, משהו חדש, אולי אפילו ניסי. אבל הזמן עובר וההורים לבית לוי מבינים כי אי אפשר יותר ואמא לוי מחליטה לעשות תיבה עשויה מזפת, חימר וגומא (רלב"ג: עץ קל מאוד) ומניחה אותו נתתי לכם דקה לחשוב על זה, הרי כל ילד זורקים ליאור, אז מה ההיגיון להחביא אותו דווקא שם? אחותו הגדולה (שלא הוזכרה בתחילת הפרק ועוד לא דיברנו בכלל על אהרון) שומרת עליו, מסתכלת בודקת ודואגת שהכל בסדר עם התיבה. מהי היא מיינקת? תחליף חלב בתקופת התנ"ך, או במילים אחרות אישה שתפקידה להניק את העולל. בת פרעה מסכימה וכך, בזכות תושייתה של מרים, המיינקת היא לא אחרת מהאמא של הילד, ולא זו בלבד, היא אפילו מקבלת שכר. הילד גדל ובת פרעה מתייחסת לילד כאילו היה בנה והיא אפילו נותנת לו שם מ-ש-ה ומדרש שם : " מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ" (פס' י) משה, שגדל כנסיך מצרי, יוצא לגלות את המידבר, ורואה את סבלם של העבדים, הוא קולט אדם מצרי מכה עבד עברי משה "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ, אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל." (פס' יב) עכשיו, אני מזכיר לכם/ן, כי יום לפני משה, בדק שאין עדים, אז איך זה שלוקח עוד פסוק והעברי אומר לו "מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ--הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי" (פס' יד) כלומר, מי אתה שתשפוט אותי, הרי אתמול אתה הרגת מצרי . יש כאן כשל לוגי לא? היו עדים או לא היו עדים, שאלה טובה ותשובה אין! משה מפחד. הוא לא מבין כיצד נודע הדבר, ואולי גם עוזר לפחד הרצון של פרעה להרוג אותו אחרי שגם הוא מגלה זאת, וכך מנסיך מצרים הוא הופך בין רגע לעבריין נמלט, שמגיע עד למדיין, ולאן הוא מגיע? כרגיל, (טוב הגזמתי, כרגיל, פעם שלישית מאז שהתחלנו ללמוד), לבאר, הידוע כמקום מספר אחת במציאת זיווג או קילה(תשאלו את יעקב ואת האבן שהוא גלל מעל הבאר), שם הוא פוגש את שבע בנותיו של כהן מדיין רעואל (שבע...אולי זה מספר טיפולוגי?) רועות את צאן אביהם, אך השוביניזם חוגג, ומגיעים רועים זכרים "וַיְגָרְשׁוּם; וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאנָם. (פס' יז), מזל שמשה היה שם והציל אותם, ועל הדרך השקה את הצאן. והבנות, הן רצות לאביהן ומספרות לו אודות הגבר המצרי האמיץ שעזר להן. רעואל שואל " וְאַיּוֹ; לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת-הָאִישׁ, " (פס' כ) או במילים אחרות, איפה הגבר גבר הזה, איך עזבתם אותו ולא הצעתן לו לבוא לאכול ?? משה מסכים להגיע ומקבל מתנה … את ציפורה (שוביניזם כבר אמרנו), לזוג נולד ילד ומשה בוחר לו את השם גרשם "כִּי אָמַר--גֵּר הָיִיתִי, בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה." (פס' כב) הזמן עובר, שוב די מהר (בפסוק אחד), לפי חז"ל עוברים שישים שנה, ומשה כבר בן שמונים ובינתיים... כיצד? בפרק הבא נראה... שימו לב ל…: הסיפור מאפשר לנו לדמיין קצת /לתאר לעצמנו את מה שקרה או יקרה בסיפור. לשינויים הדרמטיים בחייו של משה, מילד שמוחבא בתיבה, לנסיך מצרים, לאסיר נמלט ובפרק הבא לרועה צאן, ובהמשך למושיעם של ישראל. יש בפרק סצנת דפוס לפגישה/אירוסים ליד הבאר, רוצים להיזכר/להשוות מוזמנים/ות לבקר שוב בבראשית כ"ד ובראשית כ"ט. למי שמתעניין/ת מי זו בת פרעה? בקישור הבא
(ולא כחמולה או כמשפחה ממש ברוכת ילדים), הוא מחליט להתמודד עם "הבעיה" בנחישות ובאכזריות. הוא מתחיל מעבודה קשה והפיכת עמנו לעבדים, ומסיים את המסע בדרישה מכל מצרי ברגע שהוא רואה בן זכר יהודי לזרוק אותו ליאור (לנילוס).
בין קני הסוף, ביאור.
עד שיום אחד…. בת פרעה מחליטה שהגיע הזמן להתקלח ויורדת ליאור עם נערותיה (שפחות/חברות ) בשנייה היא רואה את המחבוא של התיבה (אופסי) ומבקשת מאחת מנערותיה להביא אותו "וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת-הַיֶּלֶד, וְהִנֵּה-נַעַר בֹּכֶה; וַתַּחְמֹל עָלָיו--וַתֹּאמֶר, מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה." (פס' ו)
כמה שאלות.
ילד או נער (חז"ל ענו קולו כשל נער עבה או שאביריו גדולים)
ואיך ידעה שעברי הוא? (ראתה כי הוא נימול)
ולמה נכמרו רחמיה (חז"לנו כי המלאך גבריאל הכה את משה, כי בכה נמרצות, ד"א כי יפה תואר היה).
מרים האחות חייבת לחשוב מהר, בכל זאת אחיה עומד להילקח לארמון המלך, וכך היא מציעה לבת פרעה למצוא לה מיינקת.
בפסוק הבא, הילד כבר גדול, טוב ככה זה שאתה גדל בארמון... הזמן טס כשנהנים.
כלומר, מסתכל ימינה ושמאלה, מוודא שאין עדי ראייה ופשוט הורג את המצרי.
עובר יום, ושוב רואה משה ריב, אך הפעם בין שני עבריים, ולא סתם עבריים אלא "נִצִּים; וַיֹּאמֶר, לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה, רֵעֶךָ."(פס' יב) משה שואל את הרשע (המכה) למה?
"יָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם," מתחלף פרעה, אבל המדיניות נשארת. בני ישראל זועקים "וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹהִים" (פס' כג), והאל מחליט שזהו, הגיע הזמן, חייבים לקיים את הבטחת ה' לאברהם ויצחק, והוא מחליט לפעול.